תלמידי כיתה י”ב, מכל הגולן, ערכו מפגשי היכרות ביניהם, במהלך שיעורי האזרחות, למדו לשים בצד את השונה ופשוט לדבר, פנים אל פנים, בלי מסכים ומסכות
בנימין נאמן
בעולם כה מפורד ומחולק, בו על כל פרט וסעיף ישנה מחלוקת; בעולם בו חברות מתפרקות, מדינות נופלות ואימפריות שוקעות, בצל סכסוכיהן הפנימיים; בעולם בו דת, גזע, מין וצבע עור הם גורם מכריע לגורלך וקיומך ביקום; עולם אשר מונהג על ידי מנהיגים אגואיסטים שדואגים למדינתם ולאינטרסים שלה – בעולם כזה, עוד נותרו אנשים שמחפשים את המשותף, את הטוב, את הביחד. אנשים אשר שמים עצמם בצד למספר רגעים ודואגים לזולתם. אנשים שמבינים שביחד זו הדרך ולבד לא נגיע לכלום. אנשים שמבינים שהרבה מצרותיו של העם הזה ייפתרו, אם יהיה מאוחד.
זה מה שעשינו במשך מספר חודשים. קירוב לבבות, פשוטו כמשמעו. במהלך שיעורי האזרחות, נפגשנו עם חבר’ה בגילנו, תלמידי כיתה י”ב, מבתי ספר שונים ומחברות שונות. חילונים, דתיים, ימנים, שמאלנים וכו’, כולם שמו הכול בצד והתעסקו בביחד, בלמצוא את המשותף. אמנם בתחילה הכרנו אנשים אשר שונים מעט מאתנו, אבל רב הדומה על השונה. הכרנו חברות שלא נחשפנו אליהם בצורה פרטית, אלא רק על ידי תקשורת תאוותנית לרייטינג, שתעשה הכול על מנת ליצור עוד קרע ומחלוקת. למדנו לשים הכול בצד ופשוט לדבר, פנים אל פנים, בלי מסכים ומסכות.
ענר, תלמיד מבית הספר “נופי גולן” בקצרין, משתף: “למרות שאני ילד חילוני, שגם לא מאמין כל כך בחלוקה לקטגוריות של לאום, או דת, המפגשים האלה בשבילי בהחלט היו משמעותיים. למרות שיש לי משפחה דתית ואני חשוף לכולם, היה לי מסקרן לשמוע את הצד השני ולומר את הצד שלי”.
אהרן אלקן, מהישיבה התיכונית בחיספין: “המפגשים האלה היו בשבילי דבר מיוחד. כמובן, שזו רק תחילת הדרך וצריך תשובות טובות להרבה שאלות. אני מאמין שיש לצד השני עולם שלם ודרך ללכת בה, שהיא איננה רדודה ושטחית, כפי שחשבתי בתחילה”
כמובן שבמהלך המפגשים היו ויכוחים רבים. ויכוחים שיותר נכון להגדיר אותם כדיונים, שמטרתם הייתה להכיר את האחר ולשמוע את הצד שלו ופחות להתווכח מי צודק. ענר מוסיף כי “בוויכוחים סוערים, או בפעילויות מהנות, מצאנו כי אנחנו לא כל כך שונים כמו שחשבנו וכי הלבבות שלנו כבר די מקורבים. בקיצור, היה לי לעונג”
זה מה שאומרים על אחאב: אנשים בדורו היו ביחד ולכן המשיך למלוך, אף על פי שהיה רשע. זה מה שחז”ל מדגישים בהבדל בין דור הפלגה לאנשי דור המבול. אנשי דור המבול נכחדו, מכיוון ששנאו האחד את השני ולא ייחסו חשיבות ליחסים שבין אדם לחברו. הם לא כפרו בקב”ה, כמו אנשי דור הפלגה, אך ה’ אוהב לראות את בריותיו ביחד.
אהרן אלקן, מהישיבה התיכונית בחיספין: “המפגשים האלה היו בשבילי דבר מיוחד. הם עזרו לי לחדד את השאלות שהיו ונמצאות אצלי בפנים. כמובן, שזו רק תחילת הדרך וצריך תשובות טובות להרבה שאלות. אני מאמין שיש לצד השני עולם שלם ודרך ללכת בה, שהיא איננה רדודה ושטחית, כפי שחשבתי בתחילה”.
רצינו להודות למורינו היקרים שארגנו לנו את המפגשים הללו ודאגו שלא נישאר מקובעים וסטיגמטים ונדע להכיר את השונה. למדנו מהי החשיבות הרבה של הדיבור והשיתוף בין חברות בעם. עניין זה חשוב במיוחד והוא אחד המרכיבים העיקריים שהביאו ל-70 שנות קיומה של מדינתנו היפה והנהדרת.
במהלך המפגשים, למדנו לשים את השונה בצד ולמצוא את מה שדומה. למדנו לא לשפוט ולקטלג. למדנו לחיות בשלום ולהקשיב לאחר. למדנו להודות בטעות ולבקש סליחה. למדנו גם לעמוד על שלנו וליצור דיון מכבד, אך בעל אש, עוצמה ומשמעות רבה.
בעיקר, למדנו להכיר את עצמנו – אותנו, כי כולנו בני אותו עם ואחים אנחנו, בעלי אותו אב ובעלי אותו הדם. יחד שבטי ישראל!
