מפה גיאולוגית ראשונה מסוגה של ההעתקים הצעירים בכנרת מסמנת את המקומות המועדים לרעידות אדמה. שבר ים המלח מתפצל בכנרת
מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת חיפה, בשיתוף חוקרים מאיטליה, שוויץ ונורבגיה, ממפה בפעם הראשונה את ההעתקים הגיאולוגים ה“רדודים” בכנרת, מקרקעית האגם ועד לעומק של 2 ק“מ, ומצביע על האזור הצפוני כאזור הפעיל בעשרות השנים האחרונות מבחינה טקטונית. המחקר פורסם בכתב העת “SCIENTIFIC REPORTS”.
ד“ר מייקל לזר, מבית הספר למדעי הים ע“ש צ‘רני, שהוביל את המחקר: “ממצאי המחקר מעידים על כך שישנם העתקים פעילים לכל אורך ורוחב הכנרת ולא רק באזור המזרחי, כפי שחשבו עד כה. המשמעות היא שההשפעות האפשריות של רעידות אדמה על גבי העתקים אלה יכולה להגיע לכל גדות הכנרת“.
ימת הכנרת מהווה סוג של תעלומה גיאולוגית. הסדימנט שנמצא קרוב לקרקעית האגם רווי בגז, כשבועות הגז גורמות למיסוך האות הגיאו–פיזי ולמעשה לא מאפשר לחוקרים “לראות” את המבנה הגיאולוגי של תת–הקרקע הרדוד (הסמוך לקרקעית) ואת מפת ההעתקים הצעירים של תת–הקרקע הרדוד.
“כל מי שהיה בכנרת הרגיש את התחושה המוזרה של הקרקעית, מין תחושה של בוץ שמתוכו עולות בועות. הסיבה לכך היא הימצאות של גז בתוך השכבה הרדודה הסמוכה לקרקעית. התופעה הזו גרמה לכך שלמעשה לא ידענו בצורה ברורה את מערך ההעתקים מתחת לכנרת“, אמר ד“ר לזר.
העתקים הם סדקים שנוצרים בסלעים של קרום כדור הארץ, עקב לחצים, הגורמים בנוסף גם לתזוזה בגושי הסלע שמשני צדי הסדק, זה לעומת זה. רוב רעידות האדמה מתרחשות עקב תופעה זו, כשמפות גיאולוגיות יודעות לא רק למפות את ההעתקים, אלא גם לסמן אילו העתקים פעילים יותר בשנים האחרונות ולכן מועדים יותר לרעידות אדמה. זו הסיבה שמפות גיאולוגיות מדויקות חשובות לניהול סיכוני הקמת תשתיות, עלויות ביטוח ועוד.
כדי להתמודד עם האתגר הגיאולוגי של הכנרת ולשרטט מפה גיאולוגית מדויקת, בחרו החוקרים במספר שיטות שהשלימו זו את זו: הם הציבו 12 תחנות סיסמיות, רגישות מאוד, שמדדו במשך שנה רעידות אדמה קטנות מסביב לכנרת; בדקו את ההרכב הגיאו–כימי של המעיינות מסביב לכנרת – ההרכב הכימי של המים יכול לתת אינדיקציה אם הם מגיעים ממקור עמוק או רדוד; ביצעו סקר סיסמי ברזולוציה גבוהה, באמצעות סונר, במרכז הכנרת ועיבדו מחדש נתונים ישנים משנת 1997 מסקרים של שכבות עמוקות יותר, שבהן אין נביעות של גז (עומק של כ-2.5 ק“מ).
התפצלות השבר
בעזרת השיטות השונות, הצליחו החוקרים לשרטט לראשונה 19 העתקים צעירים מתחת לקרקעית הכנרת, עשרה מהם העתקים עמוקים.
ד“ר לזר: “העתקים עמוקים הם העתקים ששוברים את קרקעית האגם והמשמעות היא שמדובר בהעתקים שהיו פעילים יחסית בשנים האחרונות. העתקים שאין להם ביטוי על הקרקעית הם כאלה שככל הנראה לא היו פעילים בעשרות, או אף במאות השנים האחרונות“. כמו כן, זיהו החוקרים אזור בצפון הכנרת שהיה פעיל יותר בשנים האחרונות מבחינה טקטונית, מה שמעלה את הסבירות להתרחשויות של רעידות אדמה באזור זה.
כמו כן, ובניגוד למה שחשבו עד כה, גילו החוקרים כי שבר ים המלח שנכנס לכנרת בצד המזרחי שלה מתפצל לשניים: העתק אחד ממשיך בצד מזרח ואילו השני נמשך לאורך מרכז האגם.
ד“ר מייקל לזר: “עד כה, חשבנו שרוב הפעילות הטקטונית מתרחשת במזרח הכנרת, על העתק ים המלח. כעת, אנחנו יודעים שהעתק מתפצל ועובר גם באמצע הכנרת, כך שניתן להניח שרעידות אדמה על גבי העתק זה ישפיעו גם על החוף המערבי“
ד“ר לזר: “עד כה, חשבנו שרוב הפעילות הטקטונית מתרחשת במזרח הכנרת, על העתק ים המלח. לכן, ההנחה הייתה שרעידות אדמה בצד המזרחי לא ישפיעו על הגדה המערבית. כעת, אנחנו יודעים שהעתק עובר באמצע, מה שיכול להסביר למשל את הרעידה החזקה של שנת 1837, שהשפיעה מאוד על החוף המערבי ולצפות לרעידות אדמה נוספות שישפיעו גם על החוף המערבי“.
