החלום שלה הוא “לערוך ארוחת ערב שבת משותפת עם השכנים ברחוב שלי. יחד, בשולחן אחד”. היא מאוד קהילתית ומנהלת את “מרכז צעירים” בקצרין. האורחת שלנו לשבת היא מירב מערבי
קצת על עצמך
“מירב מערבי, אימא לשתי בנות מהממות בנות שש ושמונה, בת להורים מדהימים. אימא היא עובדת משרד החינוך, היום עובדת בבית הספר ‘נופי גולן’ ואבא הוא איש קבע, היום גמלאי של הצבא. אחות לשני אחים, שאני גאה בכל אחד מהם.
“כבר כנערה, הייתי פעילה במתנ”ס קצרין, בעיקר בתנועת הנוער המקומית דאז, תנועת ‘סנדלים’ המיתולוגית.
“בשנת 2001, התגייסתי לצבא ושירתי בתפקיד קצינת קישור, בפיקוד העורף. כשהשתחררתי מהצבא, אחרי ארבע שנים, התחלתי לעבוד במתנ”ס קצרין כמדריכת נוער ובהמשך, הייתי מתאמת הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול בקצרין ועוזרת לראש מכללת ‘אוהלו’ ואחר כך, מנהלת יחידת הנוער.
“במהלך השנים, למדתי לתואר ראשון במכללת כנרת בחינוך וסוציולוגיה, סיימתי בהצטיינות יתרה ולתואר שני בייעוץ ארגוני, במכללת עמק יזרעאל”.
עיסוק
“מנהלת ‘מרכז צעירים’ בקצרין, כבר שלוש שנים. ב’מרכז הצעירים’, אנחנו נותנים מענה לגילאי 18-45, במגוון רחב מאוד של תחומים: חיילים משוחררים, סטודנטים ומלגות, תעסוקה, פיתוח קריירה, קורסים והכשרות, קליטת משפחות חדשות, פיתוח מנהיגות צעירה ומעורבות חברתית, פנאי ותרבות לצעירים, הורות צעירה, זוגיות ועוד מגוון רחב של תחומים.
המוטו שלנו ב’מרכז הצעירים’ הוא לייצר קהילתיות, חיבורים, מנהיגות ויזמות צעירה, מתוך הבנה, שלנו, הצעירים, יש את הכוח לעשות בעצמנו למען עצמנו ואנו רואים חשיבות רבה לייצר כאן גם חיבורים בין אנשים
“המוטו שלנו ב’מרכז הצעירים’ הוא לייצר קהילתיות, חיבורים, מנהיגות ויזמות צעירה, מתוך הבנה, שלנו, הצעירים, יש את הכוח לעשות בעצמנו למען עצמנו ואנו רואים חשיבות רבה לייצר כאן גם חיבורים בין אנשים. כל פעילות ש’מרכז הצעירים’ מקיים נעשית באמצעות צעירים אקטיביסטיים, תושבי קצרין, שרוצים להשפיע על חייהם בקהילה וזה החלק הכי יפה והכי ממלא בעבודה שלי.
“בשנה האחרונה, אני גם חברה ב‘רשת צעירי הגליל‘ – רשת של צעירים אקטיביסטיים, שכל מטרתה היא לקדם את איכות החיים של הצעירים בגליל, באמצעות שיתופי פעולה עם ראשי רשויות, עמותות, מגזר פרטי ועסקי. בימים אלו, אנו עובדים על הרחבת הרשת לעוד צעירים אקטיביסטיים ואני בטוחה שעוד תשמעו על זה בהמשך“.
מגורים
“קצרין, כבר 32 שנים ומאושרת מכל רגע”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בחיפה, גדלתי בנצרת עלית עד גיל 6 ואת כיתה א’, התחלתי בקצרין ומאז, אנחנו כאן”.
איך נראה יום שישי שלך?
“בכל פעם, זה שישי אחר ושונה. כשזה שגרתי, אז זה ניקיונות, בישולים, עזרה בעיקר לאימא שלי בהכנות לארוחה. אבל לרוב, אני מחפשת תירוצים לצאת, לנסוע לקניות. זה בעיקר הזמן שלי עם עצמי ולדברים שאני אוהבת”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“ארוחת שבת, כשכל המשפחה מגיעה, זה שולחן ערוך, כל אחד מקבל בתפריט את המטעמים שהוא אוהב. אימא מפנקת כל אחד מאתנו. אני אחראית על הקינוחים, אבא – על הסלטים ואימא – על כל שאר הבישולים.
“ארוחת ערב סטנדרטית, חילונית עם אוכל טוב. דג מבושל, עוף בתנור, סלט חצילים, מיונז, מטבוחה, סלק אדום ועוד. בכל פעם, מטעמים אחרים שאימא שלי מכינה, מבית סבא וסבתא (סוריה ומרוקו): קובה, עלי גפן, קישואים ממולאים שמתבשלים כל הלילה בתנור, בשר ראש עם גרגירי חומוס, מאפה עם בשר, קוסקוס ומרק ובעצם מה שבא לה בהשראה, באותו היום. אחרי הארוחה, יושבים עם פירות וקינוחים ומספרים חוויות, בדיחות וסיפורים, כל אחד ממה שמעסיק אותו באותו הרגע”.
זיכרון ילדות משבת
“שבתות אצל סבא וסבתא, מהצד של אימא. נוסעים אליהם לחיפה, מגיעים מוקדם, עוזרים בהכנות ובבישולים. יושבים עם סבא שלי ועושים אתו שטויות והוא היה כל כך מצחיק. לקראת כניסת השבת, סבא הולך לבית הכנסת ואנו עורכות את השולחן עם סבתא. כשסבא חוזר, הוא היה פותח את הדלת בקריאה גדולה ומן מנגינה כזו מצחיקה – ‘שבת שלום’. עד היום, אנחנו מחקים אותו, מדי פעם. רוב זיכרונות הילדות שלי על שבת מגיעים מהסבים והסבתות שלי. נהגנו לעשות אתם הרבה שבתות וזה תמיד היה כיף ומצחיק והשבתות שהכי זכורות לי זה אתם”.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“שבת זה הזמן שלי למנוחה. ליהנות מהשקט, לעשות קצת ניקיון של הראש מכל השבוע העמוס. מחשבות על השבוע הקרב ובא, מה עשיתי השבוע, מה היה טוב ומה פחות טוב ומה בא לי לעשות בשבוע הבא.
“שבת זה גם הזמן שלי עם הבנות שלי, זמן איכות משפחתי. אנו יוצאות לטייל, לבלות וליהנות ובעיקר, נהנות מהזמן שלנו ביחד”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“החלום שלי זה לערוך ארוחת ערב שבת משותפת עם השכנים ברחוב שלי. אני אדם מאוד קהילתי באופי שלי ומאוד חשוב להכיר את מי שגר אתי ברחוב ושיהיה לנו זמן איכות שנשקיע ביחד. ממש הייתי רוצה שנשב יחד – משפחה דתית, משפחה חילונית, משפחת עולים ולא משנה באמת, אבל יחד, בשולחן אחד, כל אחד עם המאכלים שלו, עם המנהגים שלו ופשוט נייצר חיבורים ונחזק את הקשרים.
“לפני שנתיים בערך, עשיתי עם זה עם עוד משפחה ברחוב שלי. ערכנו ביחד את ערב חג הסוכות, בסוכה משותפת שבנינו ברחוב והיה פשוט מושלם”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“בגלל העבודה המאוד אינטנסיבית שיש לי, אז כשיש לי זמן פנוי, אני בעיקר מקדישה אותו לעצמי. לפעמים, אני מוצאת את עצמי בלי רגעים כאלה ובעיניי, כל אחד צריך לעצור רגע ולהפסיק לדאוג לכולם ולעשות משהו למען עצמו. אני בעיקר מתאמנת, נהנית מזה בטירוף וזה ממש ממכר. רואה סרט – מתה על סרטים ובינג‘, מדברת או נפגשת עם חברות יוצאת לבילוי. זה ממלא אותי מחדש וזה כל כך חשוב ומשמעותי“.
איך השפיעה עלייך הקורונה?
“באופן אישי, במהלך הסגרים, עדיין עבדתי, אומנם מהבית, אבל עבדתי. ההתמודדות הייתה לג‘נגל בין ילדות בבית, זומים, שיעורי בית ודאגה להן ולמצוא זמן גם לעבודה. אבל אם הייתי צריכה לשים את האצבע איך הקורונה השפיעה עליי, אז זה היה בעיקר בתחום העבודה שלי. העבודה שלי עוסקת הרבה בקהילה, בחיבורים, ביצירת מפגשים בין אנשים ולא הצלחתי להתמודד עם האתגר של איך מייצרים קהילתיות בזמנים שבהם אסור להתקהל. זה כל כך אתגר אותי והציב לי המון שאלות ודילמות ואני מודה שעד היום, עוד לא הצלחתי להגיע לפתרון. בסוף, אחרי תסכול מאוד גדול, פשוט קיבלתי את המצב בהכנעה, בתקווה מאוד גדולה שהזמן הזה יעבור ושנחזור לשגרה, ובאמת, לאט לאט, אנו חוזרים למין שגרה כזו, עם הקורונה ועם זאת, מצליחים להתמודד ובכל זאת לייצר חיבורים וקהילתיות“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“לחיות כל רגע כאילו הוא הרגע האחרון בחיים. ליהנות מכל רגע, לא לעשות חשבון, להבין שהחיים כל כך דינמיים והם משתנים כל הזמן וחשוב לנצל אותם“.
מהו החלום שלך?
“האמת היא שיש לי כמה חלומות שבא לי להגשים. אבל בוחרת לשמור אותם לעצמי, אולי עוד תשמעו עליהם בעתיד”.
מה את הכי אוהבת בקצרין?
“הכול! לחיות במקום כל כך פסטורלי, בטבע, באווירה שקטה, נעימה, עם קהילה מדהימה, אנשים טובים, החיים יחד בערבות הדדית, מה צריך יותר מזה? אנחנו באמת צריכים להעריך ולהוקיר יותר את כל הטוב שיש לנו כאן. תמיד יש מקום לשיפור, אם לא היה, אז היה משעמם ולא מקדם, אבל בתור אחת שגדלה כאן וכיום מגדלת את בנותיה כאן, בעיניי זה המקום הכי טוב לחיות ולגדול בו“.
מה את מאחלת לעצמך?
“להמשיך לעסוק בקהילתיות, כי זה כל כך ממלא. מאחלת לעצמי לקום כל בוקר ולאהוב את מה שאני עושה, ליהנות מהדברים שאני עושה ולעשות עוד דברים שאני אוהבת ולא מגיעה אליהם. תמיד לחשוב קדימה, על הדבר הבא שבא לי להשיג ולהצליח להשיג אותו. מאחלת לעצמי לגדול ולהתרחב לעשייה אזורית ולהשפיע על איכות חיינו, כצעירים בגליל ובגולן, הרבה אושר ונחת ובעיקר, חיים ארוכים ומשמעותיים.
