יום העיון השישי לזכר מושיק גרליק ז”ל הוקדש ל(דתיים-חילוניים).
בפתחו של אולם מושיק, בקמפוס הנאה ומרחיב הדעת של מדרשת הגולן בחיספין, קבועות באבן שורות משירתו של אברהם חלפי, המעידות גם על מי ששמו על האולם הזה: “לדרכים אין עיניים לראות מה עמקו חלומות הולכיהן”.
האולם היה מלא מפה לפה, אולי אפילו יותר מאשר בשנים קודמות. בכלל, נדמה היה, שלרבים מאוהבי מושיק, המתמידים לבוא אל הכנס מדי שנה, מן הגולן ומן הארץ כולה, נראה שרוחו של מושיק שורה הפעם על הכינוס באופן מיוחד ושחיוך של נחת קבוע לו בקצות פיו, בשעה שהוא מאזין לדיונים.
חיימק’ה גרליק, בנם של מושיק ומאירה וממקימי הקהילה המשותפת בנטור, פתח את הכנס בדברים מטעם המשפחה. ברוח פרשיות השבוע שסביב יום העיון, בי”א בחשוון, עמד על ההבדל בין דמותו של נוח לזו של אברהם אבינו. נוח היה איש צדיק תמים, אך לעצמו ולגרעין המשפחתי שלו. הוא ניצל בתוך בועת-התיבה, אך לא הצליח להציל את היקום מגזרת המבול.
“אברהם”, אמר חיימק’ה, “חי ביישוב מעורב. הוא פועל עם הסביבה ומצליח לרומם אותה. הוא נאבק בדיון ארוך ומפותל עם ריבונו של עולם, בניסיון להציל את קהילת הרשע בסדום. כך, הוא זה שזוכה להעמיד אחריו את העם היהודי, המחויב לערבות הדדית. כזה היה אבא. איש של הכלל, מעורב בדעת עם הבריות. צרכי היישובים השונים בגולן עמדו לנגד עיניו בלא משוא פנים, בראייה על-מגזרית”.
עוזי דיין נשא את ההרצאה הראשונה, בשבח הקהילות המשותפות. כדוברים נוספים אחריו, קרא גם הוא לקהיליית הגולן להרים את הכפפה ולהיענות לאתגר של העצמת השותפות בין דתיים וחילוניים, כחבל ארץ שיש לו תנאים אופטימליים לשליחות זו. עוד ציין שהוא מכיר קהילה משותפת, שמסתדרת נפלא כבר 25 שנה. חברים בה שניים: הוא ואשתו, חילוני ודתית.
דיין: “במדינה שלנו, שמגדירה את עצמה ‘יהודית-דמוקרטית’, אחוז הנכשלים הגבוה בבחינות הבגרות הוא במקצועות תנ”ך ואזרחות. צריך לעשות הרבה להעמקת זהות יהודית-ישראלית משותפת, וכשזו תיווצר, תהנהן השכינה ותאמר: ‘ניצחוני בניי'”.
שמריהו בן פזי, אחיינו של מושיק ומנהל המכינה המשותפת באדרת, הנחה את הכנס והזמין אל השולחן את משתתפי הפאנל הראשון. תוך כך, סיפר בגאווה על זיכרונות שלו כילד מן “הדוד הקאובוי” שהיה לו ברמת הגולן. הוא סיפר על חיזיון מוזר, שבו ראה פעם את דודו גדל-הגוף מתנדנד בנדנדה אחת עם עמי, נכדו הקטן והצנום. עמי שמע את מושיק מלמד את הקטן פרק בחיים, “נדנדות – זה עניין של שיווי משקל”.
ברוח זו, דיברו מחנכים מבתי ספר משותפים מיישובים קהילתיים שכאלה, וגם מקהילה עירונית אחת: דני סגל מבית המדרש המשותף ביישוב אלון, המשמש גם תכנית המשך לבוגרי המכינה המשותפת “עין פרת”, שבכפר אדומים, אריה חסין מבית הספר המשותף בתקוע, אסף הירשפלד מהקהילה המעורבת המתהווה במזכרת בתיה, אמירה פרלוב, מנהלת בית הספר בכפר אדומים, מאירי בן ששון מן היישוב המשותף נופי פרת, חבר בעמותת בית הספר המשותף “קשת” בירושלים, ורוני יבין, מבית המדרש “אלול”, ששמו שאוב בעיקר מאמירת חכמים – “אלו ואלו דברי א-להים חיים”.
הרב בדש – בשבח הקהילות הנפרדות דווק
קול אחר ושונה מרוחו של היום כולו הציג הרב עמוס בדש, מקשת שברמת הגולן. הוא דיבר בשבח הקהילות הנפרדות דווקא. הוא פתח במשנה ממסכת אבות, שמסקנתה היא “איני דר, אלא במקום תורה”. להבנתו, מדובר במקרים כמו שלנו בגולן: בקהילה קטנה ומגובשת, שבה הקשרים בין החברים חזקים ביותר. ביישוב כזה, לדעת הרב בדש, קשה מאוד לשמור על רצונות הכלל, מבלי לפגוע ברגשותיו של מישהו, ומבלי להתקרנף בעיגול פינות.
התחום הקשה ביותר הוא השדה החינוכי. ילד אינו בשל לקלוט מורכבות. “לא די לי”, כך אמר, ב’חיה ותן לחיות’. אני מטבעי קשור, מעורב. אינני יכול לחיות ברמת קשר של שייכות הדוקה – עם אדם שחי בטעות”.
המושב האחרון עסק בקולות מן השטח – בחיי יום-יום בקהילות המשותפות עצמן. יהודה אביאל סיפר על נטור, ויוסי מזוז – על טנא-עומרים. שתי קהילות אלה נוצרו בעצם קצת מתוך “תאונה היסטורית”: נטור, קיבוץ השומר הצעיר, הידלדל מיושביו, וטנא-עומרים, שבדרום הר חברון, סבלה מנטישה וחוסר קליטה בשל האינתיפאדה. הגרעין שהצטרף פתר בעיה וכך הקל על מה שנראה לכתחילה קשה עד בלתי אפשרי. לטנא-עומרים הצטרף גרעין “דתי-קשה” מקהיליית עקורי גוש קטיף.
עוד סיפרו במושב זה על קהילותיהם – אמירה פרלוב מכפר אדומים, ואיתן מור יוסף, מן הגרעין של “שעלי תורה” לקצרין, ששינה את פני העיר במובן של יצירת נוכחות של ציבור חי ומקרין תורה וזהות יהודית, כשהוא מעורה חברתית בחיי העיר.
אמירה אחת כבשה בלא עוררין את הקהל מקיר אל קיר. אחד ממשתתפי הפאנל, מגוש היישובים המשותפים, סיפר על צרה שתינה בפניו חבר מאחד היישובים התורניים שבגב ההר, מעליהם. סיפר האיש כי בתו, ילדה כבת תשע-עשר, מכורה לספרי הארי פוטר. משסיימה הבת את הכרך החמישי בשקיקה, החליט האב להתערב בעדינות: “את יודעת, חמודה”, סח למוריה, “שכל הדברים האלה שכתובים בספרי הארי פוטר – זה לא באמת ככה במציאות, זה סיפור בדיוני, את יודעת – – -“. “אוי, אבא”, שיסעה אותו הצעירה, “מה אתה חושב, שאני קטנה ולא מבינה? בטח שאני יודעת, שבחיים, בנים ובנות לא באמת לומדים ביחד!”.
להעמדת יום העיון המוצלח חברו המכון לחקר הגולן, המועצה האזורית, מתנ”ס גולן, מדרשת הגולן, בית רמת מגשימים ומשפחת גרליק. מן הקריאות שעלו בקהל להעמקת דיון נפרד בנושא החינוך המשותף, יש לקוות שנשוב להיפגש ולחשוב בעניין – עוד לפני יום הזיכרון הבא למושיק ז”ל.
