הגולן חגג עם אורי הייטנר את השקת ספרו החדש, באירוע שהתקיים ב“מכון שמיר למחקר” על ערב ההשקה של ספרו של אורי הייטנר – “אל נאחר רגע נכסף“
מאת: אפרת בדיחי, קשת
חתן השמחה טרח ו“עלה על” חולצה לבנה מעל הג‘ינס וסנדלי השורש הנצחיים שלו. מוקף ביעל רעייתו ושלושת ילדיהם, הוא נראה קורן, ככל שהאולם ב“מכון שמיר למחקר” הלך והפך צר מהכיל את כל הבאים, שגלשו אל עבר המבואה. אכן, רגע נכסף…
החגיגה לא הייתה כמובן רק משפחתית, אלא אם כן הגולן הוא משפחה. ותיקי הגולן ודאי חשים כך והם אכן היו שם במספר נכבד.
“זוהי חגיגה של מכון שמיר לחקר הגולן“, פתח ערן מאיר, מנחה הערב וחוקר אף הוא במכון, כמו אורי. ערן ציין את ארבעים שנותיו של המכון ונתן כבוד ליסודותיו שהביאוהו עד הלום: ד“ר שמואל שמאי, מן ההקמה והלאה, טובה מנדל, מהקמת ארכיון הגולן והלאה ושתי המועצות בשיתוף פעולה.
“הגעתי בינתיים רק עד חצי הספר“, התנצל סגן ראש המועצה האזורית, גל גפני. “זהו עוד נדבך בסיפור שלנו את הגולן“, אמר. “כשמסתכלים על המפעל הגולני ממרחק, מזהים את הדנ“א הייחודי שלו: יזמות תוך לקיחת אחריות על האזור. זה לא רק חיבור בין קיבוצים ומושבים, בין דתיים וחילונים; זאת ההתערבבות להוויה אחת, קהילה של קהילות. אצלנו בגולן, בחקלאות עוד עובדים גם ותיקים ועם זאת, יש פה חדשנות מדהימה. הסיפור הזה עוד נכתב כאן, בהליכה מתמדת קדימה ואחורה“.
“אחרי שאורי פרסם את הביוגרפיה של יהודה הראל“, סיפר ד“ר ירון דקל, מנהלו המדעי של המכון, “אמרתי לו שהוא חייב לכתוב את חלק ב‘. אורי ניחן ביכולת נדירה לנבור ולשזור, להעמיד סיפור קוהרנטי, עם התחלה אמצע וסוף ועוד סיפור מרתק כמו יהודה ומצחיק כמוהו. הנה זה כאן: סיפור ההתיישבות בגולן עודנו נושא חם ולצדו נושאים כמו טבע, ארכיאולוגיה, שטחים פתוחים מול חקלאות, חינוך, דור שלישי, איך מפתחים וגם שומרים…”.
עופר גביש (“הטיול המזמר“) תיבל את שיריו – ששזרו את האירוע – בהארות מחויכות. “על הספר הראשון שלך, אורי, אמרנו שזה הספר הכי טוב שלך. היום אנחנו אומרים: אחד הטובים שלך“…
כישלון פרודוקטיבי
“לא יודע באיזו זכות הוזמנתי לדבר כאן“, פתח יהודה הראל ומיד הצחיק את הקהל: “זה כאילו שביום עיון על המבול יזמינו את נוח“.
“מבחינתי“, אמר “נוח“, “הספר הזה הוא הוא הביוגרפיה האישית שלי. קרוב לעשרים שנה, הקדשתי מאמץ עצום להחיות את תנועת העבודה המגשימה, המיישבת, שכל כך האמנתי בה; מאמץ עקר, לנסות להחיות דבר שלא רצה לחיות. קל יותר היה ללדת את ההתיישבות בגולן, יחד עם חבריי איתן סָט ואמיתי שֶלם, מאשר להחיות את מנרה, שממנה עליתי לקיבוץ גולן בעלֵיקה“.
איתן חייך בקהל.
יהודה המשיך: “‘תוך שנה, 100 קיבוצים ברחבי הארץ‘, חלם יצחק טבנקין, כתוצאות מלחמת ששת הימים. מכאן כותרת הדיבור שלי כאן: ‘הפנטזיה שלי ושברונה‘. ארגנתי את הכינוס הראשון של התנועה הקיבוצית המאוחדת. קיבלנו תקציב גדול והתחלנו לעבוד על תכנית ההכפלה של קיבוצי התנועה. לדאבוננו, גילינו שהתנועה נמצאת בדעיכה מוחלטת. אלא שמכישלונות, נולדות לפעמים גם הצלחות. יש גם כישלונות פרודוקטיביים. ההתיישבות בגולן היא אחת כזאת. מהמאבק לעצור את הנסיגה מעמק קוניטרה והֶהרים סביב לו, נולדה קשת. מכישְלון קלע, נולדה קדמת צבי. אורטל נולדה מכישְלון ‘תכנית שפיים‘ הגרנדיוזית שלי, שכל שני קיבוצים בתנועה יקימו קיבוץ שלישי. אורי צריך לכתוב את הספר הבא על עלייתה ונפילתה של התנועה הקיבוצית ושל תנועת העבודה בכלל“.
“שורו הביטו וראו“, השיבו ליהודה באופטימיות – עופר גביש והגיטרה, הטורייה והממטרה, זלמן חן שכתב והרצפלד שקיבע כהמנון עליות על הקרקע. “הדלקנו את האדמה, יהודה, יש עתיד“!
כבוד!
“אני מודה לאורי“, אמר אביה רוזן, “לא רק על הספר אלא על היותו חלוץ, מוכן תמיד להירתם לעוד משימה חלוצית“. אביה הוא ראש מדרשת השילוב בנטור, שאורי הוא יו“ר העמותה שלה. “חלוציות נזכרת בתנ“ך לראשונה באזורנו, אצל שניים וחצי השבטים נוחלי עבר הירדן המזרחי, שהבטיחו למשה רבנו: ‘נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים‘. אמרו ועשו“.
אביה אמר שאולי צריך לא לוותר על הפנטזיה הבראשיתית, אלא לחפש מה ממנה רלוונטי לכאן ועכשיו. בן גוריון והגאון מווילנה, איש בזמנו ובמקומו, קבעו שההתחלה תהיה אבן הבוחן. כעת, צריך להקים מתוכה את הקומה השנייה בבניין הגולן“.
סוף סוף, הגיע תורו של אורי לדבר, אך הוא בחר “להתראיין” לערן. אורי סיפר שהיה בדעתו לכתוב דוקטורט ולבסוף יצא מזה ספר. בינתיים, חזר לשורות מטע הנשירים והכמֵהין באורטל ורעיון הדוקטורט נשר לפי שעה. אולי נשאר ככמיהה (שלנו). “דוקטור לשם כבוד“, הציע ערן. ויש כבוד!
“יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן“, ציטט ערן את דברי הכהן הגדול, הקורא בפני העם פרקים נבחרים מספר התורה ביום הכיפורים. ומכאן, רוצו לצלול לתוך הספר של אורי!
“כאן ביתי אל מול גולן“, חתם עופר את הערב בפריטת מיתרים ובשירת הקהל.
“במבחן הבגרות שלי בלשון“, סיפר, “הפכה השורה הראשונה של השיר לשאלה: מיהם הנושא, הנשוא והמושא של המשפט? אולי גם אלה עומדים בתשתית ספרו החדש של אורי“.
מזל טוב!
