עם כל ההסתייגויות, על המיקום, היוזם והשם, הקמת יישוב חדש בגולן (אפילו על שמו של נשיא ארה“ב) היא ברכה לאזור כולו. אסור להחמיץ את ההזדמנות
מתוך דיווח בעלון “ידיעות לחברי תנועת המושבים” בגיליון ינואר 1967, על ישיבת מזכירות התנועה, שנערכה ב-14.12.66: “אריק נחמקין שיבח את המתיישבים בנגב והתנגד להקמת יישובים חדשים לפני פתרון בעיותיהם. גדליה גל אמר שיישובים חלשים הם נטל ביטחוני ולא נכס. אוזן סיכם באמירה כלפי המסתייגים מהתנגדות להקמת התיישבות חדשה, שקל להיות ציוני על חשבון מישהו אחר והקמת יישובים חדשים תהיה פשע“.
נושא הדיון היה קריאות מצד גורמים בממשלה, כמו גם במחלקה להתיישבות וגורמים נוספים, להקמת מושבים חדשים. הקריאה הזאת נתקלה בהתנגדות עזה מצד המושבים שקמו בעשור שקדם לכך. הם טענו, שקודם כול, צריך לדאוג להם, לבסס אותם, לחזק אותם ורק אחר כך להקים יישובים חדשים. נחמקין שיבח אותם, גל טען שאם יקומו יישובים חדשים, הם יהיו חלשים ולכן יהוו נטל ואוזן הגדיר הקמת יישובים חדשים כפשע. שלושת המנהיגים הללו של תנועת המושבים, לימים בכירים בפוליטיקה הישראלית, (נחמקין ואוזן – שרי חקלאות וגל – יו“ר ועדת הכספים של הכנסת), ביטאו את הקונצנזוס התנועתי. אכן, באותן שנים, כמעט שלא קמו מושבים חדשים.
התביעה הזו, בעיקר מצד טבנקין, עוררה מורת רוח בקרב הקיבוצים שקמו בשני העשורים שקדמו לכך. רחל רבין, נציגת קיבוץ מנרה, אמרה: “אם מדובר עתה על התיישבות חדשה, מן הדין לדעת על חשבון מה ומי ייפול הדבר“
התמונה השתנתה, כעבור חצי שנה, בעקבות מלחמת ששת הימים. השטחים החדשים ששוחררו בידי צה“ל הציתו מחדש את אש ההתיישבות ותנועת המושבים, בהובלתם של אותם אישים, הנהיגה את מפעל ההתיישבות המושבית בגולן, בבקעת הירדן ובפתחת רפיח.
גם בתנועה הקיבוצית, הציתה מלחמת ששת הימים את אש ההתיישבות. תנועת הקיבוץ המאוחד, שנשאה את דגל ההתיישבות, פנטזה על מאות קיבוצים שיוקמו לאלתר ברחבי ארץ ישראל. בפועל, הפער בין החזון למציאות היה גדול מאוד, אך גם המעט הזה הביא למפעלי ההתיישבות מן החשובים ביותר בתולדות התנועה ובראש ובראשונה, מפעל ההתיישבות הקיבוצית בגולן.
קידום החזון
התנועה קיבלה החלטות על התגייסות טוטלית ומתיחת הכוחות של התנועה וקיבוציה למשימה החדשה. התביעה הזו, בעיקר מצד טבנקין, מנהיג התנועה, עוררה מורת רוח בקרב הקיבוצים שקמו בשני העשורים שקדמו לכך. איננו נגד ההתיישבות, הם אמרו, אבל קודם כול, טפלו בנו, חזקו אותנו. רחל רבין, נציגת קיבוץ מנרה, במועצת הקיבוץ המאוחד בקיבוץ דפנה, פחות מחצי שנה לאחר המלחמה, אמרה: “אם מדובר עתה על התיישבות חדשה, מן הדין לדעת על חשבון מה ומי ייפול הדבר” והציגה את המצוקות של הקיבוצים הקטנים והחלשים שבסְפר.
אפשר להבין את היישובים החוששים שייפגעו מהקמת התיישבות חדשה, אך בסופו של דבר, התיישבות חדשה נועדה לקדם את החזון שלהגשמתו קמו היישובים הקיימים. לכן, ראוי לצפות מהם לברך על הקמת התיישבות חדשה ולהבין, שבסופו של דבר, התיישבות חדשה מחזקת את רעיון ההתיישבות כולו וגם היישובים הקיימים נהנים מכך.
קולות כאלה נשמעו תמיד גם בגולן, אך הנהגת הגולן הובילה תמיד לכיוונים של פיתוח והתיישבות. יישובים שהיו בני 5 ו-6 קידמו והקימו יישובים צעירים, אימצו אותם, ליוו אותם ואף אירחו אותם כנקודות זמניות.
את קצרין יזמו והקימו קיבוצי הגולן, שנאבקו ודחפו להקמת עיר הגולן. בהקמת קיבוצי, אורטל, נטלו חלק מכריע קיבוצי צפון הגולן, לא רק ביוזמה, בדחיפה וכמעט באונס התנועה להקים את הקיבוץ הזה, אלא גם בהעברה, ביוזמתם, של קרקעות השייכות להם, לקיבוץ החדש. מרום גולן הייתה בסך הכול קיבוץ צעיר בן עשר וכבר ליוותה את הקמת קשת ויונתן קודם לכן. גם עין זיוון ואפילו אל–רום, בן החמש, חילקו מאדמותיהם להקמת הקיבוץ הצעיר. הם הבינו שהם חלק מאזור והתפתחותו של האזור היא המטרה. הם הבינו שיישוב נוסף יתרום גם להם.
כשעבדתי על ספרי, “יהודה הראל – ביוגרפיה“, קראתי פרוטוקולים של אספות ועלונים של מרום גולן. למדתי עד כמה ההחלטה הזאת הייתה קשה ושנויה במחלוקת. היו חברים שהתנגדו למהלך והיו להם נימוקים לגמרי לא רעים, אך ההנהגה סחפה את החברים לדרך הזאת.
בשורה גדולה לגולן
עם ההכרזה על הקמת יישוב חדש בברוכים, שיישא את שמו של הנשיא טראמפ, כל ערוצי התקשורת עלו לגולן ובכתבות חזרו ונשנו אמירות של תושבים שיצאו נגד הכוונה. קודם כול, צריך לחזק את הקיים, הם טענו. תראו, יש ביישוב שלנו X מגרשים ריקים וביישוב השכן Y מגרשים ריקים. אז מה רצים להקים יישוב חדש?
במאמר מוסגר, אציין שאיני מתלהב, בלשון המעטה, מכך שראש הממשלה מחליט להקים יישוב בגולן וקובע היכן יהיה ממוקם, כמה תושבים יחיו בו, מה יהיה צביונו ומה יהיה שמו. איני בטוח שנכון להקים יישוב חדש צמוד ליישוב קיים ואם תבטיחו לא לספר לאף אחד, אפשר ללחוש באוזן שמדובר בחידוש של יישוב קיים, שלא התרומם וזה לא בדיוק יישוב חדש. את הסתייגותי מקריאת היישוב על שם טראמפ, כבר כתבתי כאן. אך עם כל ההסתייגויות, עצם חידוש ההתיישבות בגולן והקמת יישובים חדשים הם בעיניי בשורה גדולה לגולן. בשורה שמן הראוי שנברך עליה ונתברך בה (וגם שניקח את המושכות של ביצועה בצורה הנכונה).
עצם חידוש ההתיישבות, אני משוכנע בכך, יביא להגברת הקליטה גם ביישובים הקיימים. עצם חזרת הגולן לתודעה הציבורית כאזור התיישבות, יגביר את הפניות לקליטה. צמיחה של יישובים חדשים תצמיח את האזור כולו, על כל יישוביו. זאת, אם נשכיל למנף בתבונה את תנופת ההתיישבות גם לתנופת יחסי ציבור ושיווק חכמים, באופן שיידע לזמן את האנשים המתאימים לכל משימה – הקמת התיישבות חדשה, או השלמה ותגבור של התיישבות קיימת (ואלה לא בהכרח אותם אנשים).
תפקידו של הדובר
התייחסות קצרה לכתבות השליליות, שהציגו את הגולן כשדות קוצים על מגרשים ריקים, וברקע, תושבים שמקטרים.
קיבוץ אורטל קלט בשנים האחרונות כשלושים משפחות חדשות, רובן לקליטה לחברות ומיעוטן – להרחבה הקהילתית. מה שנאמר על אורטל בכתבה בערוץ 13 הוא שיש בה שמונה מגרשים ריקים. הצופה בכתבה מתאר בעיני רוחו יישוב בדעיכה, שאף אחד אינו רוצה לבוא אליו. המציאות הפוכה. יתר על כן, מה פירוש “מגרשים ריקים“? אין אלה מגרשים ריקים, אלא מגרשים לשיווק. אמתיק סוד נוסף – לא בשמונה מגרשים, כי אם ב-13.
כך גם ביישובים אחרים.
ההכרה של ארה“ב בריבונותנו על הגולן, וההחלטה על הקמת יישוב חדש, היו הזדמנות אדירה עבורנו לתקשורת חיובית. לצערי, החמצנו זאת בגדול.
לא, לא התקשורת אשמה. כשאנו עובדים באופן מקצועי ואסרטיבי עם התקשורת, אנו יודעים להעביר היטב את מסרינו ולהציג לעם ישראל את יופיו של הגולן ואת יופייה של הקהילה הגולנית.
למה אין היום דובר למועצה? נחוץ איש מקצוע, שזאת משימתו, זה ייעודו, זה תפקידו, לכך הוא מקדיש את עתותיו, במשרה מלאה. דובר דינמי, יוזם, רעב וצמא להביא לציבור הרחב את דבר הגולן, באמצעות עבודה מקצועית ונכונה עם התקשורת, על ערוציה השונים, כולל הרשתות החברתיות. דובר שיודע גם להנחות את הנהגת האזור כיצד לפעול מול התקשורת וכיצד להופיע בה. היעדרו של דובר הוא תקלה חמורה וראוי לתקן אותה לאלתר.
ההכרה האמריקנית בריבונותנו מזמנת לנו הזדמנות אדירה לקידום הגולן. אסור לנו להחמיץ אותה.
