שנתיים ישבו אנשי החטיבה להתיישבות, כולל חבל הגולן, מחוסרי תקציב. ללא תקציב, נבצר מהחטיבה למלא את ייעודה – פיתוח ההתיישבות. ב-2018, חל המפנה הגדול. מנהל חבל הגולן, יוסי נקש (אורטל): “מתקציב אפס, קפצנו באחת לתקציב של 22 מיליון ש”ח”
בתום שנתיים של בצורת תקציבית, שבהן החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, ובכלל זה חבל הגולן, לא יכלה לממש את ליבת פעולתה ולהגשים את ייעודה – פיתוח ההתיישבות, שנת 2018 היא שנת מפנה; החטיבה חזרה לעבוד, במתכונת שונה, וההתיישבות, ובכלל זה ההתיישבות בגולן, חזרה ליהנות מן התקציבים.
מה גרם לבצורת וכיצד נפתרה הבעיה? מה עשה חבל הגולן בשנות השפל? על השאלות הללו ננסה להשיב בכתבה זו, אך נפתח בהיסטוריה. מהי בכלל החטיבה להתיישבות?
לחטיבה להתיישבות הייתה אימא – המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית. המחלקה הוקמה בידי המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, בראשית המאה העשרים. בסוף שנות העשרים, עם הקמת הסוכנות היהודית, הייתה המחלקה לזרוע שלה. המחלקה להתיישבות הייתה הגורם המיישב, לפני הקמת המדינה ואחריה. היא אחראית על הקמתם של מאות יישובים חקלאיים בכל רחבי הארץ.
אם הייתה מחלקה להתיישבות, לשם מה צריך היה להקים את החטיבה? הכול מתחיל באדם אחד, לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של ישראל. לאורך כל ההיסטוריה הציונית, אין אדם שתרם ליישוב ארץ ישראל כמו לוי אשכול; לפני קום המדינה ובעיקר אחרי הקמתה. אשכול הקים מאות יישובים, בעיקר בגליל ובנגב. ב-15 שנותיה הראשונות של המדינה, שנות העלייה וההתיישבות הגדולות, הוא היה יו”ר המחלקה להתיישבות. גם כאשר התמנה לשר החקלאות, המשיך למלא את התפקיד ואף כשמונה לשר האוצר. בכך הבטיח, שאוזנו של שר האוצר תהיה כרויה באופן האינטימי ביותר לפיו של יו”ר המחלקה להתיישבות, כדי להמשיך ולקדם את מפעל חייו – יישוב הארץ.
לאחר מלחמת ששת הימים, הנהיג ראש הממשלה אשכול את מפעל ההתיישבות מעבר לקו הירוק, כולל הגולן. שליש מן היישובים שהוקמו בגולן ב-51 שנות התיישבות, 11 במספר, הוקמו בשנה וחצי שבין מלחמת ששת הימים לפטירתו של אשכול, ולא בכדי.
ארה”ב הערימה קשיים על התרומות לסוכנות היהודית, בשל פועלה להתיישבות בשטחים. רה”מ אשכול מצא, בחוכמתו, פתרון פרגמטי. הוא פנה ליו”ר ההסתדרות הציונית בבקשה שההסתדרות הציונית תסייע לממשלה בהקמת ההתיישבות
תור הזהב
בהתיישבות מעבר לקו הירוק, נתקל אשכול בבעיה. ארה”ב הערימה קשיים על התרומות לסוכנות היהודית, בשל פועלה להתיישבות בשטחים. אשכול מצא, בחוכמתו, פתרון פרגמטי. הוא פנה ליו”ר ההסתדרות הציונית בבקשה שההסתדרות הציונית תסייע לממשלה בהקמת ההתיישבות מעבר לקו הירוק – והכול מתקציב המדינה, ללא לירה מכספי הסוכנות. כך קמה החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, שהקימה כ-350 יישובים בגולן, ביהודה ושומרון, בבקעת הירדן, בחבל עזה ובסיני. היישובים שהוקמו בידי החטיבה הם יישובים כפריים בלבד; החטיבה אינה מקימה התיישבות עירונית, כדוגמת קצרין, אריאל ומעלה אדומים.
אם ההתיישבות מעבר לקו הירוק קמה מכספי המדינה, מדוע היא לא נעשתה ישירות בידי משרדי הממשלה, אלא בידי ההסתדרות הציונית? החטיבה היא גוף גמיש – גמישות שמותאמת להתיישבות. גוף ממשלתי חייב לפעול על פי קריטריונים השווים לכול. הקמת התיישבות מחייבת יצירתיות, שבירת ביורוקרטיות וכללים והעדפת המגזר היהודי (הדבר נכון גם למחלקה להתיישבות בסוכנות, שפעלה בתוך הקו הירוק).
ב-2002 יזם ראש הממשלה אריק שרון החלטת ממשלה להרחיב את תחום הפעילות של החטיבה גם לנגב ולגליל. בתפקידיו המיניסטריאליים לאורך השנים, היה שרון הדמות המרכזית בהתיישבות מעבר לקו הירוק והכיר היטב את החטיבה ואת יכולותיה המקצועיות המוכחות. הוא רצה להחיל את המצוינות, המקצועיות וכושר הביצוע הללו גם על הגליל והנגב, כדי לקדם בהצלחה את פיתוחם. בשנים שלאחר החלטה זו, הורחב מאוד תקציב החטיבה, לטובת ההתיישבות בכל רחבי הארץ.
תקופת היובש
בשלהי אותו עשור, החלו הבעיות והקשיים. שבט הביקורת השיפוטית הופנה לחטיבה. שיטת העבודה של החטיבה, השונה במהותה משיטת העבודה הממשלתית, לא הייתה מקובלת על הגורמים המשפטיים. אם עד אז, עבדה החטיבה על פי סדרי עדיפויות לאומיים, שנקבעו בידי הדרג המדיני, הגורמים המשפטיים דרשו לעבוד על פי אמות מידה אוניברסליות, באמצעות קולות קוראים ובשקיפות. ב-2015, הוציאה סגנית היועץ המשפטי לממשלה חוות דעת שיש להפסיק את עבודת המוסדות הלאומיים וכי על המדינה לקחת אחריות על מימוש מטרותיהם. חוות דעת זו עצרה את תקציבי החטיבה ובמשך שנתיים, היא הייתה משותקת. עובדי המחלקה לא פוטרו, אך לא היה בידיהם תקציב הפעלה.
יוסי נקש (אורטל) הוא מנהל חבל הגולן, החל משנת 2008. במהלך השנים, הוא מונה גם למנהל חבל עמק הירדן והוא אחראי על התקציב למתיישב בגליל ובגולן.
מה עשיתם ב”תקופת היובש”?
נקש: “באותן שנים, הפעלנו את ניסיוננו ויכולותינו בתחום ההתיישבות, בהתערבות כגורם מקצועי בתוך היישובים. אני, למשל, הייתי יו”ר מיצר והייתי מעורב מאוד בנטור. אנשי מקצוע אחרים בחבל היו חברים בוועדים ממונים של יישובים במצוקה. לצד המועצה האזורית גולן, עבדנו בליווי תהליכים ביישובים, בעיקר בתחומי החברה והצמיחה הדמוגרפית. המשכנו לנהל את נושא הקרקעות של היישובים ויחד עם המועצה האזורית ומשרד החקלאות, כתבנו את תכנית הנחלות בגולן”.
נקש גאה, בצדק, בתרומה המשמעותית של החבל ליישובי הגולן, גם בשנים היבשות. אולם, כאמור, המצב השתנה השנה.
הפריצה מחדש
הגורם המרכזי לשינוי הוא חוק החטיבה להתיישבות, שאותו הגיש ח”כ בצלאל סמוטריץ’ (“הבית הלאומי”) והכנסת קיבלה ב-29.12.15. חוק זה עיגן את מעמדה של החטיבה להתיישבות ומכיר בייחודה כזרוע הביצועית של הממשלה, בתחום ההתיישבות ופיתוח המרחב הכפרי בישראל. הממשלה רשאית להאציל מסמכויותיה בתחום ההתיישבות להסתדרות הציונית ולהפנות לה לשם כך תקציבים. החטיבה מיישמת את מדיניות הממשלה בנושאי תכנון, הקמה, אכלוס, פיתוח חברתי-כלכלי וחיזוק ההתיישבות בפריפריה.
שתי עתירות שהוגשו לבג”ץ נגד החוק נדחו בספטמבר 2017 והחלטת בית המשפט נתנה לחטיבה להתיישבות אור ירוק לפריצה מחדש.
אופן הפעולה של החטיבה השתנה בצורה משמעותית במסגרת החוק.
נקש: “החטיבה פועלת כעת על פי אמות מידה להענקת תקציב, באמצעות קולות קוראים. כלומר, החטיבה אינה מחלקת עוד את התקציבים על פי סדרי עדיפויות, אלא מוציאה קולות קוראים והתקציבים מופנים על פי המענה לקולות הקוראים, על פי קריטריונים, בשקיפות מלאה, תחת תקנות של חובת המכרזים ובכפוף לביקורת המדינה”.
נקש מוסיף, שהחטיבה עצמה נטלה על עצמה מחויבות נוספת, מעבר לדרישת החוק והחילה על עצמה את כללי חוק חופש המידע. שינוי נוסף בעקבות החוק הוא החלת פעילות החטיבה גם על המועצות האזוריות הערביות.
הקולות הקוראים מתפרסמים ברמה הארצית ומימושם מבוצע בידי המחוזות והחבלים, לצד המועצות האזוריות. נקש מפרט את התחומים שבהם החטיבה מוציאה קולות קוראים: תקציבי חברה וקליטה, תקציבי תשתיות, טיפול נקודתי ביישובים שעברו שינוי גדול (כמו שינוי סיווג צורת ההתיישבות – כדוגמת מיצר ונטור, שהשתנו מקיבוץ למושב), או משבר קשה ותקציב למתיישב חדש.
עיניו של נקש נוצצות כשהוא מספר על התקציב למתיישב ואני מתרשם שזה התחום החביב עליו. כל מתיישב חדש זכאי לתקציב התיישבות, על פי תכנית עסקית. אם בעבר, רק מתיישבים באגש”ח (אגודה שיתופית חקלאית) היו זכאים לתקציב מתיישב, היום גם המתיישבים הקהילתיים זכאים לכך.
“המתיישב חייב להוכיח בעלות על בית, עם כל האישורים הסטטוטוריים לכך, להציג תכנית עסקית לאישור ולא ליהנות מכפל מענקים. בניגוד לתקציבים האחרים, התקציב למתיישב הוא ישירות מן החטיבה ולא דרך המועצה. התקציב אמנם צנוע, אך למתיישב חדש כל סיוע חיוני”.
בחודש הקרוב ייצא קול קורא חדש – מנועי צמיחה לצמיחה דמוגרפית, בעיקר בנושא הדיור הזמני (קרווילות). קול קורא זה יופץ ישירות ליישובים.
הכול שקוף
קול קורא נוסף הוא ייחודי לגולן – פרויקט הנחלות (עליו כבר נכתב רבות ב”שישי בגולן”), שהחלטותיו מתנהלות בוועדת היגוי, בהובלת מנכ”ל משרד החקלאות. נקש מציין שהקרדיט לתקציב הגדול מגיע לאלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן היוצא ולסגנו, אורי קלנר. התקציב מאוגם מתקציבי החטיבה להתיישבות, קק”ל, משרד החקלאות ורשות המים.
נקש: “מתקציב אפס, קפצנו באחת לתקציב של 22 מיליון ש”ח – תקציבי 2017-2018, שהופעלו ב-2018”.
נקש מזכיר בגאווה את הצוות המקצועי של מרחב הצפון, בניהולו של יואב אריאל ושל חבל הגולן, המוציא לפועל בהצלחה את המיזמים הרבים.
“לאף משרד ממשלתי אין את ארגז הכלים והניסיון המקצועי, שיאפשרו לו לעשות את מה שאנו עושים. הצלנו יישובים שהיו במשבר עמוק, כמו מנרה ומשגב עם. המעורבות שלנו ביישוב היא הוליסטית, בשיתוף עם המועצה האזורית , בליווי ההנהגה, בהעצמת ממלאי התפקידים, בכלכלה, בחברה ובצמיחה הדמוגרפית. אין יכולת כזאת לאף משרד ממשלתי וזה כלי שנוצר כאן, בצפון. במרחב הצפון”.
איך אתה מרגיש עם המתכונת החדשה?
“קרה משהו טוב. החטיבה נפתחה לגמרי. היום, כאשר יש המנסים להשמיץ את ההתיישבות, היא יכולה לבוא בידיים הרבה יותר נקיות. היום הכול שקוף וכל המידע פתוח לציבור”.
האם ניתן היה להקים את ההתיישבות על פי אותם כללים?
נקש מבליע חיוך ומודה: “זה מתאים רק לתקופה של ביסוס הקיים. לא של הקמת התיישבות חדשה”.
