החוחית היא ציפור הניזונה מזרעי קוצים, מכאן שמה. יש לה כתמים צהובים בולטים על רקע כנף שחורה, גוף בצבעי חום עשיר ומסכה אדומה בוהקת בפנים, עם לחיים לבנות. פינה בטבע / סיפורים מהחי והצומח של רמת הגולן
הפעם, אני רוצה להכיר לכם ציפור קטנה ויפה, קצת ביישנית, אבל מאוד צבעונית. קוראים לה – חוחית.
החוחית, כשמה, נהנית מאוד מזרעי הקוצים היבשים שזרועים במרחבים הפתוחים של הגולן. המקור שלה, שכמו אצל שאר הציפורים מתאים בצורתו לסוג המזון אותו הן אוכלות, הוא בצורה ייחודית. לאוכלי הזרעים מקור עבה ומסיבי שעוזר להן לפצח את הקליפה הקשה של הגרעין. החוחיות, אמנם אוכלות זרעים וצריכות לפצח אותם, אבל גם צריכות לשלוף אותם בעדינות מהמקום שלהם, מבלי להידקר. לכן, המקור של החוחית הוא עבה, אך גם מעט ארוך ומחודד יותר משל שאר אוכלי הזרעים והוא סימן זיהוי טוב של החוחית.
מלבד המקור, החוחית היא בעלת צבעים יפהפיים ובולטים. כתמים צהובים בולטים על רקע כנף שחורה, גוף בצבעי חום עשיר והכי מיוחד – מסכה אדומה בוהקת בפנים, עם לחיים לבנות.
חוץ מחובבי הטבע והציפורים, את החוחית אוהבים גם כאלו שפחות מיטיבים לה.
כבר שנים, צדים אותה ציידים בכל מיני שיטות. הם פורשים רשתות ערפל (ממש כמו של טיבוע) ומשמיעים הקלטה של קולות של חוחית. מגיעות חוחיות נוספות ונלכדות ברשתות. את החוחיות הם מבריחים בדרך כלל אל מעבר לגבול ואת החוחיות שהבריחו מכליאים עם קנרית. ההכלאה הזו יוצרת מכלוא שמקבל את השירה היפה של הקנרית ואת המראה היפה של החוחית. המכלוא הזה נקרא בערבית “בנדוק” והוא מאוד מאוד נחשב בתרבות הערבית באזורנו ונמכר במחירים גבוהים.
בשל התפריט המיוחד של החוחית, שהולך ונעלם בשל צמצום בשטחים הפתוחים, ואובדן בתי גידול בגלל כיסוח של קוצים בשולי שדות ויישובים, ובגלל הציד האינטנסיבי, החוחית הולכת ונעלמת ממרבית בתי הגידול המקוריים שלה והופכת נדירה ביותר, בעיקר ביהודה ושומרון.
ישנן עוד אוכלוסיות של חוחיות בשפלה ובעמקי הצפון, אך האזור שבו החוחיות עדיין נפוצות ביותר הוא דווקא הגולן, בזכות השטחים הפתוחים האין-סופיים שלו, שמאוד מאופיינים בעשבוניים וקוצים.
