אורי זק היה לי חבר ואח גדול שתמיד דאג שהכול ייעשה בדרך הראויה הבטוחה והמקצועית. על גדות הכנרת שאותה אהב, אורי נקבר ואני סמוך ובטוח כי הנוף שנשקף למולו גורם לו לאושר רב על כי מיצה עד תום את ייעודו בעולמנו. נכנסתי למשרדו של אורי שבחן אותי מכף רגל ועד ראש, הורה לי לשבת ומיד התחיל בשאלות. אורי ידע לשאול את השאלות הנכונות ולא היה מוכן לשמוע חצאי תשובות. הוא הפגין ידע וניסיון רב בתחום שבו רציתי לעסוק, הוא לא הרפה ואני לא הפסקתי להזיע. בסיום הפגישה, הוא לא חייך, היה מאוד קשוח והבהיר לי שהסיפור אתו לא הולך להיות קל

שלום רב, ידידיי. בעולמנו המתקדם, המהיר והסוער, היכולת לנבא הצלחה כלכלית היא כישרון וסגולה בעלי ערך חברתי וכלכלי רב, רחב ולא יסולא בפז. היכולת לבוא ולנתח מהלכים כלכליים עתידיים, ברמה האישית וברמה המערכתית ולהוציאם אל הפועל, הלכה למעשה, באמצעות החיבור הנכון בין המתיישבים והגופים המיישבים, קרי החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית, החברה לפיתוח הגולן, בואך משרדי הממשלה השונים – כל זה נותן לנו למעשה את היכולת להתפרנס,לגדל את ילדינו בחבל ארץ קסום זה. למעשה, אנו חיים את חיינו בכבוד, עם כל האמצעים הדרושים והנאותים ואפילו קצת יותר, מי במטע ומי בכרם, מי בבית המלאכה ומי במפעל.

אנו, תושבי הגולן, זוכים לסיוע כלכלי ומקצועי מצד גורמים מבורכים אלו. סיוע זה הנו הגורם הישיר לעלייה, לפריחה ולשגשוג של ארץ הגולן ולתהליך זה חשיבות גדולה ומכרעת, בהעצמת והאצת תהליכי ההתפתחות החברתית והכלכלית באזורינו.

כשקבעתי את ביתי בגולן ואני מטופל בילדים קטנים והפרנסה לא הייתה מצויה בשפע, שאפתי להקים עסק. כמו כולם, חלמתי, חשבתי, תכננתי והגשתי תכנית כלכלית להקמת עסק.

נאמר לי שאני אמור להיפגש עם אדם מהסוכנות בשם אורי זק והוא אמון על בדיקת התכנית ולמעשה הוא איש המפתח.

שמתי את פעמיי ביום אביבי, נרגש ,שמח וטוב לב, בואך צפת, אל משרדי הסוכנות, ששכנו במבנה אפרורי ולא מזמין במיוחד. ובמחשבותיי ראיתי את העסק הקטן שלי קורם עור וגידים.

נכנסתי למשרדו של אורי שבחן אותי מכף רגל ועד ראש, הורה לי לשבת ומיד התחיל בשאלות. אורי ידע לשאול את השאלות הנכונות ולא היה מוכן לשמוע חצאי תשובות. הוא הפגין ידע וניסיון רב בתחום שבו רציתי לעסוק, הוא לא הרפה ואני לא הפסקתי להזיע. בסיום הפגישה, הוא לא חייך, היה מאוד קשוח והבהיר לי שהסיפור אתו לא הולך להיות קל. הוא דרש שלפגישה הבאה אמציא לו מסמכים נוספים והוא ישקול את התיק. זאת, מכיוון שהוא אמון על כספי הציבור ואין לו שום כוונה לבזבז משאבים כספיים לשווא.

יצאתי מהפגישה חבול ומדוכדך. או אז, התקשרה רעייתי שתחייה ושאלה:”נו?” ואני השבתי לה, שבמידה שבקשתנו תלויה בידי האיש הזה, אין לנו סיכוי לראות שקל, אבל האיש ביקש עוד כמה מסמכים וקיים סיכוי קלוש ומי יודע, נסתרות דרכי הגורל.

חזרתי למשרדו של אורי לאחר ימים ספורים ובלבי קונן החשש והפחד מהאיש ומגישתו הביקורתית. אורי עיין במסמכים, שאל עוד שאלה או שתיים ופתאום, הציע לי קפה. נעניתי לו, בשמחה. (בלבי חשבתי: אם ממילא לא נראה שקל, לפחות נשתה כוס קפה).

כשחזר אורי עם הקפה, ישבנו ודיברנו בנחת. לתדהמתי, אורי תמך ופרגן לרעיון ולמיזם העסקי שלי. מה שנחרט בזיכרוני ולעולם לא יישכח הוא אמירתו של אורי כי הוא מאמין בי וביכולותיי להוציא לפועל את מה שהתכנית העסקית הבטיחה, ואני, ידידיי, לא האמנתי למשמע אוזניי.

אורי הודיע לי ביובש האופייני לו, שהוא יתמוך בתכנית, נתן לי חיוך קטן, כמה טיפים טובים ובעיקר את ברכת הדרך. בדרך חזרה מצפת אל ביתי, ראיתי לנגד עיניי את רמת הגולן ירוקה יותר, יפה יותר ומלאה בתקווה טובה, ובטלפון, רעייתי שתחייה שואלת: “נו?” ואני לא הצלחתי להסביר לה על מה, איך ולמה התהפך לו הגלגל, אבל מבחינתנו הוא בהחלט התהפך.

הימים הפכו לחודשיים והחודשיים הפכו לשנים וכל אותה עת אורי ליווה אותי לכל אורך דרכי המקצועית. תמיד שמר על קשר והתעניין עוד כמה מקומות עבודה נוספו והאם אני זקוק לעזרה וסיוע בכל נושא.

בכל פעם שבא לבקר, יחד עם ידידו הטוב שמוליק צור, שמח לראות את מעשי ידיו מצליח לפרנס בכבוד לא מעט משפחות. העובדת שלי אמרה לי כי מעולם לא נתקלה בלקוח כל כך משונה שמסרב לקבל הנחה והיא לא ידעה מהי תרומתו של הלקוח הזה לפרנסתה. כזה היה. איש, צנוע, עניו, ישר כסרגל ועם עקרונות של ברזל. נוצר ביני ובין אורי חיבור שהנו מעבר ליחסים בין פקיד ממשלתי ובין האזרח. אורי סיפר לי כי הקים וגם ניהל את מכבסת קיבוץ איילות ואני נפלתי לו כפרי בשל עם רעיון הכביסה שלי.

הוא ביקש ממני לבוא עם רעיונות עסקים נוספים וסייע מתוך עומק ומחשבה אל עבר העתיד. נועה רעייתו אמרה לי לא פעם כי האיש אהב את אנשי הגולן וציין בפניה כי האנשים טובים והם חדורים ברגש עמוק של שליחות ואידיאולוגיה. אנשי הגולן שעבדו והכירו אותו מקרוב השיבו לו אהבה וחום רב.

אוטודידאקט ואוהב הגולן

אורי נולד ב-15 לאוקטובר 1938, בקיבוץ גבעת ברנר. ילדותו הייתה מאושרת וכבר אז הוגדר כמחונן. לאורך שנות ילדותו ובגרותו, הוא ספג ולמד בכל דרך, בכל אמצעי ומכל אדם. בשירותו הצבאי, היה אורי קצין חבלה. הוא שכל את אחיו במלחמת ששת הימים. אורי היה ממקימי קיבוץ איילות, קילומטרים ספורים צפונית לאילת. שם גם הכיר את רעייתו נועה, ויחד הקימו השניים משפחה לתפארת, ארבע בנות, בן ונכדים מלוא הבית. אורי ומשפחתו עלו לגינוסר בשנת 1972 ואורי השתלב בכל עמדות המפתח הניהוליות – ניהול המשק, המפעל ועוד. אורי היה אוטודידאקט, הוא למד כל פרט, מן הקטן ועד הגדול, בכל תחום בו עסק. בגיל 35, כשהוא ונועה מטופלים בילדים, הלך ללמוד בטכניון הנדסת תעשייה וניהול.

לחבל הגולן הוא הגיע בגיל מאוחר יחסית אבל בהחלט היה בשל להטביע את חותמו ולמזלנו, זה אכן קרה.

טביעות אצבעותיו נמצאות בכל פינה בגולן, יחד עם חבריו בחטיבה להתיישבות, בחברה לפיתוח הגולן, במועצה האזורית ובשאר הגופיים הממלכתיים.

הוא זיהה את הפוטנציאל התיירותי בגולן שלא מומש. הוא יזם בגולן את העידוד המסיבי בתחום האירוח הכפרי, סייע לבתי מלאכה ולמפעלים שונים. אורי היה שותף מלא להכנת תכניות הפיתוח לאזורים השונים, שהיוו בהמשך את התשתית לקידום התכניות המפורטות.

אורי היה מאוד יסודי בתפיסת עולמו, היה לו קשה לסבול “חפיפיות”. האדם לא עיגל פינות ולא ניסה למצוא חן בעיני הבריות. תכונה זו יצרה לעתים חיכוכים עם מתיישבים, שלא הבינו בתחילה את “הקשיחות” שאורי משדר (מפריע להם לממש את התקציב). בהמשך, הבינו רובם את דרך העבודה והכוונות המקצועיות בהתאם.

בשנת 2002, אורי חלה והרופאים הקציבו לו חודשים ספורים. בזכות אהוביו הרבים, בני משפחתו, חבריו בגולן ובסוכנות היהודית, שהתגייסו ועמדו לצדו, במאבק הקשה של חייו, האריך אורי, עוד שש שנים נוספות ויקרות, כנגד כל הסיכויים. שיחות הטלפון האחרונה בינינו הייתה ערב ראש השנה הנוכחי. אורי התקשר, למרות מחלתו הקשה, אמר תודה על הברכה והיומן והתעניין בשלומי ובשלום משפחתי. התרגשתי מאוד, לא שיערתי כי הסוף קרב. חודש לאחר מכן, המחלה הכריעה את אורי והוא בן 69.

ידידיי, האיש היקר הזה היה שילוב של יכולות, שכל, תכנון, וראייה קדימה. הידע של אורי היה רחב ובכל נושא ויחד עם זה, הוא היה איש מעשה, בעל מסור, אבא אוהב ותומך וחבר שאין שני לו.

בשבילי היה אורי מאותם אנשים יקרים הנצורים לנצח בלבי, אשר עמדו לצדי לאורך מסע חיי בנהר הזמן ובשעה שסירת חיי עגנה לנוח ולאזור כוחות על גדות הנהר, אורי היה שם למעני. הוא צייד אותי בציוד טוב לדרך, הראה לי את הכיוון הנכון, חיזק והנחה אותי כיצד לשוט הלאה בבטחה במעלה נהר הזמן. הוא סיפק לי, לעובדיי ולעסקים רבים בגולן את החכות הטובות ביותר כדי שנוכל לדוג את הדגים המובחרים ביותר. השנה, העסק הקטן שלי שהפך עם הזמן לחברה בע”מ ופרש את זרועותיו לשאר חלקי הארץ ושאורי וחבריו הטובים עזרו לי לבנות וליצור יש מאין, חוגג עשור לקיומו. חלק נכבד מהתובנות הכלכליות שאני חולק אתכם מעל דפי עיתון זה, אני חב לאיש הזה. בכל הכנות והיושר – עובדיי, אני ורבים מתושבי הגולן חבים לאיש היקר והטוב הזה ולחבריו את פרנסתנו.

הספק מקנן בלבי – האם יש ביכולתי לתאר נאמנה את תרומתו של אורי לפיתוח ושגשוג הגולן? לעניות דעתי, היריעה תקצר מלתאר.

אורי היה לי חבר ואח גדול שתמיד דאג שהכול ייעשה בדרך הראויה הבטוחה והמקצועית. על גדות הכנרת שאותה אהב, אורי נקבר ואני סמוך ובטוח כי הנוף שנשקף למולו גורם לו לאושר רב על כי מיצה עד תום את ייעודו בעולמנו.

אהבתי את האיש היקר הזה והוא יחסר לי מאוד.

ברצוני להודות לנועה אשת נעוריו, יהודה גואלמן, שמוליק צור, אורי מאיר וכל ידידיו על עזרתם בכתיבת שורות אלו.

חיים קרואני, אניעם