יש לה מכון יופי והיא אחראית על “השלמות אחרונות” לשבת. אצלם לא מוותרים על נודלס ירקות מוקפץ. טחול ממולא, אמרנו? האורחת שלי לשבת היא עינב פרץ
קצת על עצמך:
“עינב פרץ בת 37, ילידת קצרין, נשואה באושר ליוסי, אימא של תהל ועידו המקסימים, תאומים בני 10, שלומדים בבית הספר ‘דרכי נעם’. את יוסי בעלי הכרתי כשגרתי כמה שנים בקריות ועבדנו במסעדת ‘קפולסקי’ ב’קריון’. הוא היה שף ואני מלצרית ומאז, אנחנו יחד.
“בשנות הנישואים הראשונות, גרנו בעכו ולפני שמונה שנים, עברנו לקצרין. לאחרונה, בשעה טובה, נכנסנו לבית שבנינו. אנחנו מתגוררים בקרבת הוריי היקרים, שגרים כבר מעל 40 שנה בקצרין וזו מתנה גדולה לחזור למקום הולדתי ולגור ליד ההורים שעוזרים ומפנקים בלי סוף”.
“המכון נותן מענה לנשות קצרין והגולן. העבודה השוטפת והיום-יומית, השעות ותשומת הלב שאני מעניקה ללקוחות הן חלק חשוב ובלתי נפרד ממני – ככה זה כשאת עושה את מה שאת אוהבת. לאחרונה, אף הרחבתי את העסק והוספתי מקלחון שיזוף”
עיסוק:
“עם המעבר חזרה לגולן, הגשמתי חלום ופתחתי מכון יופי לבניית ציפורניים, לק ג’ל והסרת שיער. המכון נותן מענה לנשות קצרין והגולן. העבודה השוטפת והיום-יומית, השעות ותשומת הלב שאני מעניקה ללקוחות הן חלק חשוב ובלתי נפרד ממני – ככה זה כשאת עושה את מה שאת אוהבת. לאחרונה, אף הרחבתי את העסק והוספתי מקלחון שיזוף שהפך למבוקש מאוד. אני מתפעלת כל פעם מחדש מהמודעות לטיפוח ואסתטיקה ושמחה לתת שירות שמשמח אנשים”.
איך נראה יום השישי שלך?
“יום שישי הוא יום קודש עבורי ועבור בני משפחתי. בשנים האחרונות, החלטתי ואני עושה השתדלות שלא לעבוד ביום זה, על אף שלפעמים הלקוחות לוחצות. אני מקדישה את היום לבית ולמשפחה. אני אחראית על ‘ההשלמות האחרונות’ לשבת. ההשלמות כוללות עיתוני חדשות/עלונים ו’שישי בגולן'”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“אמי היקרה, יהודית, דואגת לפנק אותנו באופן קבוע בכל שבת עם חלות מעשה ידיה, סלטים ודגים מבושלים, הטעמים האהובים שגדלתי עליהם. יוסי, בעלי האהוב, נולד וגדל לתחום המזון ואנחנו נהנים מ-20 שנות ניסיון. בערבי שישי, אנחנו מתפנקים ומתענגים על תבשילים מגוונים שהוא מכין. תבשיל נודלס ירקות מוקפץ אינו משתנה בתפריט ועליו אנחנו לא מוותרים”.
איך נראה שולחן השבת שלכם?
“שולחן השבת שלנו ערוך כבר מיום חמישי. על העריכה אחראית תהל, על פינוי השולחן אחראי עידו. את השבת אנחנו מקבלים מוקדם בשישי ובאהבה גדולה.
“שולחן שבת הוא זמן האיכות עבור כולנו. בסיום הארוחה, אנחנו זוכים לשמוע על פרשת השבוע מפיהם של תהל ועידו, פרשה עליה שקדו בבית הספר. אנחנו מנהלים שיחה על השבוע שחלף, על חוויות מבית הספר, פעילויות אחר הצהריים, חברים ועוד”.
מאכל אהוב?
“יוסי מכין טחול ממולא HOME MADE. הטחול הידוע של יוסי הפך לחלק בלתי נפרד מאירוח חברים ובני משפחה”.
זיכרון ילדות
“אונרי בן סימון, אבא שלי היקר, האיש שהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחייו. הוא חלק מזיכרון הילדות המשמעותי שלי – ילדת הגולן.
“שנת 1990 – אירוע ה’קצריבל’. כן, ה’קצריבל’ היה כבר אז. אני בת תשע, עוברת את המיונים הראשונים ומתקבלת להיות חלק מהאירוע. ילדה בת תשע, בהתרגשות גדולה, שמתכוננת חודשים קודם לשיר מקורי שאבא שלי כתב. עולה לבמה ושרה שיר מקורי: ‘אני נולדתי בגולן, את שתי עיניי אשא אל על… קיץ, חורף, סתיו, אביב, לא רוצה את תל אביב…”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“הייתי רוצה לזכות פעם נוספת לארח בשולחן השבת שלי את סבא שלי, אבא של אימא שלי, שנפטר לפני שלוש שנים. הוא חסר לי כל כך”.
מה עושה בשעות הפנאי?
“שעות הפנאי שלי מתחלקות בין בעלי וילדיי לבין חברים טובים, רובם חברי ילדות. יש לנו קבוצה מגובשת עם הרבה הווי משותף. אני לא מוותרת על שעות הפנאי. הן עבורי צבירה של כוח ואנרגיה לימים הבאים”.
מה לא יודעים עליך?
“סף הרגישות שלי גבוה במיוחד. אנשים לא מכירים את התכונה הזו אצלי, אך אני רגישה ולוקחת דברים ללב. ניסיון החיים והשנים שחלפו לימדו אותי להקים חומה סביבי לעניין הרגישות. זו הסיבה שאנשים פחות מכירים, או נתקלים בתכונה הזאת”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“את קצב החיים השפוי. אוצרות הטבע שלנו, המשאבים הטבעיים והמים”.
מה את מאחלת לעצמך?
“מאחלת לעצמי בריאות, הרבה בריאות, כדי שאוכל להמשיך ולהעניק את כל כולי לבעלי, משפחתי וחבריי. להזדקן בכיף יחד עם יוסי בעלי ולראות את ילדיי גדלים, מתפתחים ועם הרבה נכדים”.
