כשחברה הזמינה אותי לדייט ב”גרינלי”, המחלבה שנפתחה לאחרונה בקיבוץ אורטל, מיד התלהבתי מהרעיון. נסענו. הרגשתי טוב וטעים והייתה לי אחלה חוויה, עם נליה וגרגורי
צילום: רינה נגילה
אני תמיד מסתכלת בהערצה, הערכה ועיניים נוצצות על אנשים שמגשימים את החלומות שלהם. מילדות, אהבתי לקרוא ולשמוע סיפורי הצלחה והשראה. עם הגיל והשנים והעיסוקים, התחלתי גם לפגוש את האנשים המגשימים ולשמוע את הסיפורים שלהם ממקור ראשון והפכתי גם לחובבת קפה יין וגבינות. סיורים ומפגשים במקומות מגניבים הפכו לאחד הבילויים האהובים עליי ואני תמיד שמחה להכיר מקומות חדשים.
כשחברה הזמינה אותי לדייט ב”גרינלי”, המחלבה שנפתחה לאחרונה בקיבוץ אורטל, מיד התלהבתי מהרעיון והרגשתי שזה בדיוק מה שאני זקוקה לו בימים האלו. איזה בילוי קטן וכיפי עם משהו טעים לנשנש וגם להכיר מקום חדש ואנשים יצירתיים ויזמים, שזה תמיד עושה לי טוב בלב. לזה תוסיפו את הנסיעה לצפון הגולן, שעל אף השנים הרבות שאנחנו גרים בגולן ולכאורה, זה כבר אמור להרגיש לי טבעי, עדיין בכל פעם בנסיעה, יש לי מין תחושה כזאת של חו”ל. אני מתנתקת מהיום-יום וכאילו נמצאת בחלק אחר של העולם.
במיוחד בימים האלו של אחרי הגשם, כשהטבע נצבע בצבעים עזים וריח של פריחה באוויר, זה זמן מושלם לטייל. אז אחרי נסיעה בכיף, כשהכול ירוק מסביב וברכב התנגן לו פלייליסט שאני אוהבת, הגעתי למחלבה באורטל. מקום מתוק ומעוצב בטוב טעם, שהקימו ממש רגע לפני המלחמה בני הזוג נליה וגרגורי, שמצאו האחד את השני ככה במקרה, באמצע החיים ויחד גילו את האהבה לייצור גבינות והפכו אותה גם לעסק משותף, שגם מארח אנשים.
לגמרי במקרה
אחרי שנשנשנו מפלטת הגבינות, אני חייבת להודות שאני קצת בררנית בטעמים של גבינות ואלו שטעמתי ב”גרינלי” היו טעימות באופן מיוחד. הצלחת הייתה מעוצבת כל כך יפה, עם שילוב של פירות מיובשים שמייצרים במקום ואני הכי אוהבת להתחיל לאכול עם העיניים. כשמוגש יפה, אני מתלהבת כפליים.
תוך כדי הטעימות, זכיתי גם לשמוע את סיפור האהבה של נליה וגרגורי ואיך התחילו להכין גבינות, לגמרי במקרה, בעקבות מתכון בעיתון שנליה החליטה לנסות. היא הרתיחה חלב שקנתה מהסופר, הוסיפה חומץ וכל כך התלהבה מהרעיון שאפשר להכין גבינה טעימה בבית ובקלות. זה סיקרן אותה וגרם לה לרצות ללמוד עוד. יחד עם גרגורי, הם נרשמו לסדנה יומית בנשר, בשביל הכיף, שם גילו עוד מתכונים של גבנים ומה שהתחיל כתחביב הפך להתאהבות.
בעקבות פרסום על קורס באיטליה, עם מדריכה דוברת רוסית, הם טסו והגיעו למחלבה של עזים. נליה מספרת שזה היה מקום קסום, סמוך לאלפים, באמצע היער. שם הם פגשו עוד אנשים ויחד למדו על ייצור גבינות באופן מקצועי וגילו סודות של גבנים מאיטליה ומארצות אחרות. שם נפתח להם עולם שלם של גבינות קשות, חצי קשות, גאודה מעושנות עם עובש, יוגורטים ועוד… מכל סוג עשו כמה גבינות.
בסיום הקורס, לנליה כבר היה חלום לפתוח מחלבה ואחת החברות מהקורס הציעה את השם “גרנילי” – חיבור של גרגורי ונליה, שסיפור האהבה שלהם משלב יצירה, הגשמה ועבודה משותפת. כשהם חזרו הביתה מאיטליה יחד, הם התחלו לעשות ניסיונות בסירים קטנים במטבח הביתי. מנסים, טועמים ומתמקצעים.
נליה עבדה אז ב”דלתא”, כמעצבת ותדמיתנית להלבשה תחתונה ובגדי ספורט. גרגורי עבד במפעל “דיוק הידראוליקה”. ככה, בסיום יום העבודה, היו מכינים גבינות ומביאים לחברים מהעבודה, לטעום ולחוות דעה. כל מחמאה שקיבלו הגבירה את הרצון שלהם לפתוח מחלבה ולייצר גבינות באופן מקצועי ורחב.
חוויה משמחת
נליה עזבה את “דלתא” אחרי 23 שנים והמשיכה ללמוד ולהתמקצע, כדי להגשים את החלום. כשחיפשו מקום למחלבה שלהם, הגולן היה אזור שאהוב על שניהם והזכיר להם את החוויה האיטלקית. כשנפגשו לראשונה, גרגורי גר בקדמת צבי והיא בכרמיאל ומעבר זוגי לגולן זה עוד חלום שהם מקווים להגשים בקרוב. בינתיים, חבר חיבר אותם עם יקב תל שיפון, באורטל, שעזר להם להקים את המחלבה היפה, בה הם מייצרים מבחר גדול של גבינות מעולות, אשר מיוצרות בטכנולוגיה עתיקה וללא חומרים משמרים.
רגע לפני שנפרדתי מהזוג המקסים הזה, אחרי מפגש מעניין וטעים, על בטן מלאה, הודיתי להם על בילוי מעורר השראה ועל קבלת האורחים היפה ואז נליה אמרה לי שסבתא שלה הייתה תמיד אומרת שבשביל לקבל צריך לתת.
היא רוצה שאנשים ייהנו מהחוויה ומהטעם של הגבינות ושמי שמגיע אליה ירגיש טוב וטעים ושתהיה לו חוויה משמחת. האמת היא שבדיוק כך הרגשתי. יצאתי שמחה, בלי ששתיתי יין, שבדרך כלל משמח לבב אנוש.
