לקראת השנה החדשה, מדור מיוחד עם אישה מיוחדת, המנהלת של בית מדרש יותר לנשים “בת ח”ן”. האורחת שלי לראש השנה היא נעמי מרגלית
את נעמי מרגלית, ראש בית המדרש היוצר לנשים “בת חן”, פגשתי לראשונה לפני כעשור. הייתי אז בהיריון מתקדם וחיפשתי עבודה אחרי שעזבתי משרה, כי לא הייתי מסוגלת לעבוד תחת מנהלת שהטיחה בי לאחר ויכוח, שזה לא בסדר שלא הודעתי על ההיריון בריאיון העבודה, על אף שבריאיון הייתי לפני החודש השלישי ועוד אף אחד לא היה בסוד העניינים. אז כשחבר חיבר ביני לבין נעמי מרגלית, שחיפשה מנהלת אדמיניסטרטיבית לבית המדרש שלה, חשבתי שאין סיכוי שתקבל אותי לעבודה, כשאני לקראת לידה.
להפתעתי, נעמי אמרה שהיריון הוא לא בעיה ושהיא תחכה לי אחרי הלידה ושאוכל להביא אתי את התינוקת, כשארגיש מספיק חזקה לעבוד. יצאתי מהריאיון הזה עם חוויה מתקנת ומלאת התפעלות מהעוצמה של האישה הזאת, שלא רק מנהלת בית מדרש לנשים, אלא שהיא באמת מאמינה בנשים, בכוח שלהן במשפחה. העובדה שקיבלה אותי לעבודה בהיריון מתקדם, בלי לדעת באמת מתי אתחיל לעבוד ואיך אשלב בין התינוקת לעבודה, גרמה לי להתאהב בה.
עבדתי אצלה שנה שהייתה מעצימה מאוד עבורי. האווירה המיוחדת בבית המדרש שלה, הצוות שהיא מעסיקה והחזון הגדול שלה, כשבעלה, ברוך, נותן רוח גבית, היו חוויה מיוחדת עבורי. למי שסקרן למה הפסקתי לעבוד אצלה: כי הגיעה ההזדמנות לפתוח עסק עצמאי, אבל מאז, אני עוקבת בהערצה אחרי העשייה המבורכת שלה.
“אצלי זה מתבטא בלימוד ופינוי זמן לשבת עם עצמי ולעבור על הדברים שכתבתי באלול הקודם, איפה אני נמצאת ביחס אליהם, מה הצלחתי לממש ומה פחות, איך אני מול בוראי. התהליך הזה מכוון אותי לרצונות חדשים ולהיטיב את הקשר שלי אל הבורא”
ערב ראש השנה, כשחיפשתי אורחת, חשבתי שהיא הדמות המתאימה לי. אנחנו נפגשות לשיח על חודש אלול וחגי תשרי ועל והכנה רוחנית לקראת ראש השנה, על המשפחה ועל מפעל חייה, בית מדרש יוצר לנשים “בת חן”. תוך כדי, אני גם מגלה שהיא בכלל הגיעה אל היהדות בגיל ההתבגרות, מה שנותן לסיפור שלה ממד נוסף לקראת ראש השנה.
ספרי קצת על עצמך:
“נעמי מרגלית, בת 58, נשואה לברוך, חקלאי גאה, מתעסק במטעים ובית אריזה. גרים בנוב כבר 38 שנים ברוך השם, הורים לשמונה ילדים מהממים, חלקם נשואים והתברכנו בנכדים מתוקים. רוב ילדינו הנשואים גרים בנוב וזה החלק המרגש של הביחד המשפחתי שלנו. מרגישה שעם כל העשייה שלי, הבית הוא המרכז שממנו אני שואבת כוחות. אחרי ימים מלאים, ההנאה הגדולה זה לשבת עם הנכדים, לנקות לבשל.
“נולדתי בראש פינה ובגיל שלוש, הדרמנו לאשדוד, שם עברו שנות ילדותי, במרחבי דיונות החול האין-סופיות, שנעלמו עם השנים ובמקומן צמחו גורדי שחקים, שאפילו את גווני השקיעה על רקע הים העלימו.
“גדלתי בבית חילוני ובגיל 16 וחצי, בחרתי לשנות את אורח חיי ולחזור אל השורשים היהודיים שלנו, מהלך שהביא אתו לא מעט אתגרים עם המשפחה, אבל זוכרת במיוחד שסבי וסבתי התרגשו, כשראו אותי קוראת מקיצור שולחן ערוך. סבא שלי, עם דמעות בעיניים, אמר לי ‘מה, את כמו ‘חכם משה’… אני חושבת שהוא רווה נחת מהמהלך הזה.
“בשירות הלאומי, הכרתי את ברוך ונישאנו, כשהייתי בת 19 וחצי. גרנו שנה וחצי בדרום הר חברון ואז עלינו לגולן, להגשים את החלום הציוני, לעסוק בחקלאות ויישוב הארץ”.
במה את עוסקת?
“לפני כ-16 שנים, זכיתי להגשים חלום והקמתי את בית מדרש לנשים ‘בת ח”ן’, שבהתחלה היה בנוב, אחר כך, בצומת אליעד והיום, אנחנו נמצאים ברוך השם במבנה חדש בקצרין. הרעיון המרכזי היה לתת בית לצמיחה רוחנית ונשית, ללמוד תורה בעומק ולחבר אותה אל החיים, לחוות את החיבור שקיים בין הגוף לנפש ולחדש שפה נשית יהודית.
“כל זה, כשחלק משמעותי הוא השילוב עם אמנויות שונות, מחול, אמנות ומוזיקה. היה חשוב לי ולצוות בית המדרש שהמקום יהיה פתוח לכל אישה שהשיח מדבר אל לבה, חילוניות, אם יש דבר כזה ודתיות. אנחנו מאפשרים גם שילוב בלימודים אקדמאיים לתואר ראשון, עבודה מועדפת וכל דבר אחר.
“כחלק מהשאיפה להפגיש נשים אחת עם השנייה וליצור מרחב של שיח והתפתחות, ישנם פעילויות נוספות, כמו ערבים לפני חגים, ראשי חדשים, סדנאות בזוגיות ועוד. לצד העשייה במדרשה, אני מעבירה שיעורים, מלווה רווקים ורווקות בדרכם לזוגיות וליווי לצמיחה נפשית ורוחנית, מעבירה סדנאות בנשיות, סדנה שעוסקת במהות הנשית שמתבטאת במבנה הפיזי, הנפשי והרוחני שלה. האמת, שהדיבור על נשיות תופס תאוצה בשנים האחרונות וחשוב לי שהדיבורים יבואו מתוך מפגש עם המקורות שלנו, כשמעמיקים בדמויות של האימהות והנשים במקורות. עכשיו, כשאני מספרת, פתאום אני רואה שאני עושה הרבה דברים… מעבר לעשייה הכללית, אני מנסה לפנות לעצמי זמן ללמוד תורה כמה שיותר, זו אחת מהאהבות שלי ואהבה נוספת – לרקוד וליצור בתנועה”.
איך אני מול בוראי
איך את מתכוננת לראש השנה?
“כשבבית הכנסת מכריזים על ראש חודש אלול, אני מרגישה את התכונה שמתעוררת בלב. האמת היא שזה תמיד מתלווה לאיזה רטט שקיים באוויר ומעביר בי גל של התרגשות. בשבילי, החודש שלפנֵי הוא הכנת הכלי לקראת השנה החדשה. ראש השנה מקפל בתוכו את יום הדין ואת יום המלכת ה’ בעולם ובעיקר על עצמי.
התפיסה הרווחת היא שיום הדין שווה פחד. דין, הכוונה גם לטבע, לצורה והתוכן שהעולם נברא בו וחלק מהותי בחוקיות הזו זה שיש בורא לעולם, שמולך ומנשים את הבריאה והנבראים וכדי להמליך אותו צריך לחדש, לברר, לחזק את הקשר אתו. לשם כך יש צורך בהכנת הלב והרצון.
“אצלי זה מתבטא בלימוד ופינוי זמן לשבת עם עצמי ולעבור על הדברים שכתבתי באלול הקודם, איפה אני נמצאת ביחס אליהם, מה הצלחתי לממש ומה פחות, איך אני מול בוראי. התהליך הזה מכוון אותי לרצונות חדשים ולהיטיב את הקשר שלי אל הבורא. הדבר שמעצים לי את הימים שלפני החג זו תכנית אלול, שמתקיימת אצלנו בבית המדרש. התכנית מלאה בלימוד וחוויה שמעניקים כלים לבנייה הזו. שיעורים, סדנאות, ימים בטבע שמלווים בעבודה אישית, התוועדויות, ניגונים וכל מה שהלב מבקש, כדי להתנקות ולהתחדש. בהמשך, באות המחשבות על מי מגיע לחג, איזה אופי נעניק לסעודות המשותפות וכמובן, התפריט החגיגי, עם כל המשתמע מכך”.
אז מה באמת אוכלים אצלכם בראש השנה?
“אני ממש אוהבת להשקיע בתבשילים חדשים ומגוונים שאסופים מעדות שונות. נולדתי לאבא פולני ואימא מרוקאית, ברוך ממוצא הונגרי, כך שהמטבח שלנו עשיר ובשנים האחרונות, גם בריא. אני מקפידה על אפיית חלות עגולות, שמסמלות את מעגל השנה ואומרים שיש בהם סגולה מיוחדת של התחדשות ויש מסורת מההורים של ברוך, שאנחנו משמרים, שהיא מבחר גדול של ממולאים מכל מיני סוגים. הרימונים, ובכלל כל הפירות שאנחנו מברכים עליהם בערב ראש השנה, הם מהמטעים שלנו ומהעצים בחצר והשולחן ערוך וצבעוני, עם מגוון רחב של מטעמים והרבה אורחים ואווירת חג משפחתית, מלאת קדושה”.
איך נראה אצלכם ראש השנה?
“התפילות של ראש השנה הם המרכז בביתנו וכבר שילדינו היו קטנים, הקפדתי לסיים את כל הבישולים לפני החג, כדי שנוכל לחוות את האווירה המיוחדת שמעניקה התפילה. גם אם לא הצלחתי להתפלל, עצם השהות, יצרה עבורנו משמעות ואנרגיה רוחנית של חג.
“היום, כשאני כבר סבתא, התפילה בהחלט מהווה חלק משמעותי והרגעים, אולי נכון לומר השעות, של השהייה בתפילה יוצרים את המרחב להמלכת ה’, למימוש הדברים שלמדתי במהלך ההכנה.
“לרוב אנו חוגגים בסעודות עם המשפחה והשנה, מקווה לארח גם רווקים ורווקות ומשתדלים להוסיף בתוכן של משחקים, ברכות, לדוגמה, באחת השנים, נתנו משימה לחשוב על הדברים הטובים שעשינו בשנה החולפת ולהתוודות עליהם בפני כולם. וכווולם משתתפים, אפילו הנכד הכי צעיר ושיתוף הפעולה תמיד מפתיע. הנכדה בת ה-3 אמרה שהיא הייתה אחות טובה, לא מתוק?”.
געגועים לאור הזורח
ספרי לי על זיכרון ילדות מיוחד:
“את רוב החגים, כילדים, חגגנו אצל הורי אמי, בחצור הגלילית של פעם. אני זוכרת שבית הכנסת של סבי היה במרכז השכונה ועזרת הנשים הייתה ארוכה וצרה. כנראה, כבר אז לבי נמשך לתורה ולתפילה ונהגתי ללכת לתקיעות שופר. סבי ישב על ספסל שבנה לעצמו וריפד אותו בשטיחים שהכין מפרוות הכבשים ושלל כריות מבדים צבעוניים היו לו למשענת. פילסתי לי מקום בין כמה נשים בודדות, שעמדו וצפו מעזרת הנשים אל המתפללים, בלי סידור, אבל עם מבט מלא כיסופים ועטופות באמונה תמימה היו עונות ‘ברוך הוא וברוך שמו’, מכסות את העיניים, שולחות את הידיים לכיוון ספרי התורה וכאילו סופגות את האור והמתיקות שלהן ומנשקות. המראה הזה מעביר בי התרגשות עד עצם היום הזה… לאן התמימות הזו נעלמה?
“באחד מימי החג, אני זוכרת שלא הסתפקתי בהצצה ובעזות נכנסתי אל עזרת הגברים. בחיוך ביישני, הסתכלתי על סבי והוא החזיר לי חיוך ומבט מזמין. האצתי את צעדיי ומצאתי עצמי מתפלשת בחיקו ונושמת אל תוכי את ריח התמימות ואהבת ה’ הפשוטה והכנה. הרגשתי נבחרת, כי סבא לא הרשה לאף נכדה להיכנס לעזרת הגברים…זכיתי!”.
מה את מאחלת לעצמך לקראת השנה החדשה?
“ואו… מלא דברים. התפילה הגדולה שלי היא שכולנו כעם נזכה לאהבה ואחדות. לדעת לכבד ולראות את הטוב זה בזו. לחיות חיים גאים כעם יהודי, לדעת את הגודל והיופי שקיים בנו.
“באופן אישי, שאזכה להמשיך לפעול ולהשפיע. ליצור ולהתחדש, לעשות טוב לשמח את עצמי, משפחתי ואנשים שפוגשת בדרך. להתחדש ולהתעצם בזוגיות שלנו, במשפחה. להיות אישה עם כל המשתמע מכך והלוואי ואזכה להיות חלק מנשים שיביאו את הגאולה האמתית ובניין בית המקדש במהרה!
“כן, יש לי געגועים גדולים לראות את האור הזה זורח עלינו”.
