קשה למצוא יותר ביחד מאשר בחמולה שלה, ברמת מגשימים. שבעה ילדים, ארבעים נכדים וכבר שלושה נינים, חלק מהם ממש בסביבה. האורחת שלנו לראש השנה היא שרה דגן
קצת על עצמך
“שרה דגן. נשואה ליעקב , הורים לשבעה, סבים לארבעים נכדים ורבאים לשלושה נינים. כן ירבו, בעזרת השם“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי במוסד ‘עלייה‘, בפתח תקווה, שם הוריי עבדו במסגרת עליית הנוער וגדלתי בבני ברק, בבית מפד“לניק. את יעקב, הכרתי כשעבר לגור בבני ברק, בכיתה ו‘ והיינו באותו השבט ב‘בני עקיבא‘”.
מגורים
“אנחנו חברי רמת מגשימים כבר 47 שנים. שתיים מבנותינו גרות במשק, בת אחת גרה בקצרין והשאר מפוזרים, עד מצפה רמון. ארבעה מחתנינו הם בני המשק. כך שיש לנו כאן מחותנים וגם בני דודים, על ילדיהם האחרים, מה שהופך אותנו לחמולה די רצינית ברמת מגשימים“.
עיסוק
“בעברי, הייתי מורה למוזיקה, בבית הספר ובחוגי חלילית בבית. טיפחתי חדר מוזיקה ביישוב וארגנתי הופעות של הילדים המנגנים ומקהלת מבוגרים לטקסים וחגי משק. בינואר 1993, שיניתי כיוון והתחלתי לעסוק בניהול קהילות, במשך עשרים שנה, במושבים ובקיבוצים. זו הייתה תקופה מרתקת ביותר. תהליכי הפרטה, שיוך דירות, תכניות מתאר, קליטה להרחבות, עד שפרשתי לגמלאות, לפני תשע שנים.
“כיום, אני פנסיונרית עסוקה מאוד. מתנדבת למען ותיקי רמת מגשימים והגולן. מתנדבת, זה עשרים שנה, במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית גליל–גולן. בשנת 2005, הקמתי את צח“י רמת מגשימים וריכזתי אותו במשך 17 שנה. פרשתי רגע לפני הקורונה.
“מעבר להתנדבות, אני לומדת במסגרת קתדרה למבוגרים, מטיילת, אוהבת תאטרון, שרה בחבורת הזמר של הגולן ‘קול ברמה‘, מיום הקמתה, 33 שנה.
“מזה אחת עשרה שנים, שאני מציירת, בשמן, בעיקר ציור פיגורטיבי. תלמידה של רועי שנער, מאניעם. חוץ מזה, ישנה המשפחה הנפלאה שלנו“.
ספרי על כוחה של משפחה
“לפני חמש וחצי שנים, בננו הצעיר, אליחי ז“ל, נהרג כשמעד ונפל לתהום, באזור קיר הטיפוס, ליד בית–אריה, שבשומרון. אליחי היה מורה דרך, מדריך סנפלינג ומטפס. ביום שישי, יצא עם חבר לבילוי בקיר הטיפוס. לאחר שסיימו את הפעילות והיו בדרכם לצאת מהאתר, אליחי הציע לקצר את הדרך החוצה, הצעה הרת–אסון. בהחלטה משותפת של כולנו, תרמנו את איבריו ובזכותו, חמישה אנשים קיבלו את חייהם.
כאב האובדן הוא נורא. יחד עם זה, יש לנו המון סיבות טובות להרים את הראש ולחייך לכל יום חדש שמפציע. כל הסיבות הטובות הללו הן המשפחה הנפלאה שלנו, שיודעת להכניס לכל מפגש משפחתי המון צחוקים וחיקויים ודברי חכמה ושנינות וביחד, להכיל גם את הקושי והדמעות
“כאב האובדן הוא נורא. יחד עם זה, יש לנו המון סיבות טובות להרים את הראש ולחייך לכל יום חדש שמפציע. כל הסיבות הטובות הללו הן המשפחה הנפלאה שלנו, שיודעת להכניס לכל מפגש משפחתי המון צחוקים וחיקויים ודברי חכמה ושנינות וביחד, להכיל גם את הקושי והדמעות“.
איך מנציחים?
“אליחי מונצח בצורות רבות. אזכיר כאן שלוש:
גמ“ח להשאלת כלי עבודה לטובת אנשי הגולן. ממוקם בחצר ביתנו וכל מי שזקוק, מוזמן.
מצפה אליחי – בשיתוף ובסיוע המועצה המקומית בית אריה, בעזרת עמותת ‘איילים‘, חברים והמשפחה, הוקם מצפה בבית אריה, ליד השער ממנו יורד השביל לאתר הטיפוס. המצפה, הצופה אל נחל שילה, משמש למקום הפגה למטפסים. יש בו הצללה, שולחנות, ברזייה, עצי פרי משבעת המינים, שיחי חליטות תה. ניתן למצוא אותו בתוכנת הניווט ‘ווייז‘.
תרמילי משא למסע – העמותה משאילה תרמילים למטיילים היוצאים לטייל, בארץ ובחו“ל. כל תרמיל נושא שם של טייל שנהרג ויש בו גם ספרון קטן ובו פרטים על נשוא התרמיל. גם אליחי מונצח בכמה תרמילים ובביתנו, יש תחנת חלוקה“.
מה את אוהבת במיוחד בראש השנה?
“אני אוהבת את ראש השנה. אני אוהבת התחלות. מייחלת לסתיו, כי בעקבותיו יגיע החורף. יש בחג הזה ממד של הוד. תפילות מיוחדות, תקיעות שופר, המון זיכרונות מבית אבא. אבא שלי היה ‘בעל תפילה‘ ונוסח התפילה שלו היה מיוחד במינו. מאז שעברנו לגולן, בזמן התפילה, אני מפזמת לעצמי את התפילה של אבא. לפני כמה שנים, אחי הקליט את התפילות של אבא ובערב ראש השנה, אני רק על זה“.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן החג?
“הייתי רוצה מאוד לשבת עם הוריי ועם סבי לשולחן החג ולשיר ביחד את הניגונים, כשסבא מנצח ומחלק תפקידים“.
איך מתכוננת לחג?
“משתדלת להכין מתכונים מיוחדים. למשל, דגים ממולאים (יש לי קליינטים לראש של דג), עוף באננס, תבנית של ממולאים, לשון, פרגיות בעשבי תיבול.
“כמובן שיש מקום של כבוד ל‘סימנים‘ בליל החג: תפוח בדבש, רימונים, תמרים, עלי סלק (מנגולד), קציצות כרישה, גזר מתוק.
“אני לא מוותרת על שטרודל תפוחים והכוונה היא להכין את הבצק המיוחד שנמתח עד דק ונמתח עד שכמעט מכסה את כל השולחן ואז אני ממלאת אותו בתפוחים מרוסקים וצימוקים. זה באמת שיגעון רק לכבוד ראש השנה.
“תמיד-תמיד, יהיה גם לפתן חבושים, שמתבשל לילה שלם על אש קטנה, עד שהחבושים מקבלים צבע אדום והטעם נפלא.
“בערב יום כיפור, אני מכינה כמות ענקית של ‘קרפלך‘ ושולחת לילדים. לא שוכחת להקפיא מנה, להושענא רבה. שנה אחת התעצלתי וקניתי מוכן. הייתה מחאה רבתית ולא העזתי לחזור על זה שנית“.
מה את מאחלת לעצמך לכבוד השנה החדשה?
“בשלוש מילים: בריאות, נחת וביחד“.
