השבוע חגגו מתנדבי יחידת החילוץ גולן שלושים שנה ליחידה, שנים שבהן השתתפה באינספור חילוצים, ובזכותה אנשים רבים שנקלעו לצרה חיים היום. על היחידה שהוקמה כנגד כל הסיכויים, הפכה מודל ללמידה לכל היחידות האחרות בישראל, ותרמה רבות למיתוג האיכות של הגולן
המצאות בעולם, מתחילות תמיד במישהו שכולם אמרו לו: לא. תעזוב, זה לא יצליח.
המצאות בעולם, מתגשמות תמיד אצל מישהו ש”לא” כלל אינה תשובה אצלו.
כאשר כולם אמרו “לא” לקובי לפר לפני 30 שנה, הוא הבין שהוא בכיוון נכון והקים את יחידת החילוץ גולן, אז שיגידו.
מאז הקמתה, הספיקה אותה יחידת מתנדבים, שאמרו “לא” להקמתה, לעסוק ביותר מ-2,500 חילוצים, לחלץ ממצוקה יותר מ-5,000 בני אדם ולהציל חייהם של מאות.
השאר היסטוריה, שעוברת כחוט השני בהווייתה של קהילת הגולן.
למרות שכולה על טהרת ההתנדבות, ואינה בשום דרך גוף כלכלי, יחידת החילוץ גולן היא בין התורמים החשובים ביותר למיתוג האיכות של הגולן, השבוע חגגו 70 מתנדביה יומולדת עגול.
תא”ל (מיל.) צביקה פוגל, הינו מפקד יחידת החילוץ מזה שלוש שנים. הוא אומר על היחידה, כי הוקמה מתוך הבנה שיש אנשים שהדרך היחידה להגיע אליהם היא עם חבלים.
“זה טריוויאלי”, מחייך פוגל, “כל אחד יכול להגיע למקומות עבירים למכונית, הצבא יכול להגיע עם אלונקה, מד”א עם ציוד רפואי… הבעיה האמיתית היא במקומות שאפשר להגיע אליהם רק עם חבלים. לכן, בראשיתה נשענה היחידה על חבר’ה שכולם עשו קורס טג”ח – טיפוס, גלישה וחילוץ ואחריו קורס מגישי עזרה ראשונה. היום צוות הטג”ח הוא עדיין העוגן הראשי שלה אבל יש לנו צוות רפואה, עם פרמדיקים וחובשים. בשנת 2010-12 כל האבחנות של אנשי הרפואה שלנו בשטח נמצאו כנכונות לפי חוות הדעת של בתי החולים.
“מאחר ובגזרתנו זורמים נחלים שאינם בתחום טיפול השייטת, כמו הירדן, הבניאס, סמך, עורבים ואחרים, יש לנו גם צוות חילוץ ממים זורמים. חלק מאנשינו הוכשרו בהתמודדות עם נהרות אמיתיים בטורקיה, בהנחה שאם נדע לחלץ מנהר שוטף וגועש נדע גם עם פחות.
“כל חילוץ מתחיל באיתור, לכן יש לנו צוות איתור, שמבוסס בעיקר על אנשי מילואים של אית”ן – איתור נעדרים בצבא. שאלת שאלות נכונות היא מיומנות נרכשת, היום אנחנו מכשירים אנשים לכך.
“כמו כל מחנה צבאי שמתחיל עם ‘בודקה’ ושני שומרים וצומח למחנה גדול, גם אנחנו צריכים מישהו שידאג ללוגיסטיקה. לכן יש לנו צוות רס”פיה שדואג לכל מחסורנו, הרי לעיתים נמצאים בשטח שעות ארוכות, ונהנה בעיקר מהתרומות שאנחנו מקבלים, למשל ‘מי עדן’ מספקים לנו מים הן עבור המחלצים והן עבור המחולצים.
“כמובן, אנחנו יחידה משטרתית, רוב הציוד והמנהלות מגיעים מהם, את השאר רוכשים בעזרת עמותת יחידת החילוץ, שמגייסת תרומות.
“אחרי צוות זה צריך גם מישהו לפקד על הענין. הקמנו צוות פיקוד וחפ”ק, אני ושני סגניי – עמירן שוסטר ואמיר רון. איתנו תמיד חברים שעוזרים לענות במכשירי הקשר ולחלק את הציוד שנמצא בשני כלי רכב שקיבלנו מהמשטרה.
כך רקמנו דמות וצלם של יחידה מסודרת, אך עשינו עוד שלושה דברים מאוד חשובים:
יש לנו צוות הווי, אותו מובילים רעות רז ויעל (פעמיים פתח) לוי, והדואג למפגשי המשפחות, שתמיכתן דרושה לנו, שיהיו מוכנות לקבל את השגעון ההתנדבותי הזה ללא תנאים.
“צריך גם לדאוג לנפש, לכן הקמנו את ‘צוות חוסן’, שיודע לתת מענה למשהו שחשבנו עליו רק בשנתיים האחרונות. למטבע זה שני צדדים, האחד הוא סביבתו של המחולץ, שחרב עליו עולמו, וסביבתו לחוצה לאללה, ההורים, המשפחה, החברים, הילדים. הצד השני של המטבע זה אנחנו. לא פשוט ולא מובן מאליו לסיים חילוץ שבו הוצאנו גופה, או ראינו מראות קשים, לעיתים גם חבר יחידה צריך חיזוק. כאן מקומו של צוות חוסן, שנרתם לעמוד בראשו ד”ר משה פרחי וגויסו אליו סטודנטים לתואר שני בעבודה סוציאלית, כולם מתנדבים. הכשרנו גם לכך כשמונה חברים ביחידה, כי לא לכל מקום אותם תלמידים יכולים להגיע.”
נפגשים בשקתות
“אחרי שאנחנו יחידה מאורגנת ומקצועית, אנחנו גם רוצים לגדול ומגייסים מידי פעם קבוצות אנשים. הביקוש גדול על ההיצע וזה מאפשר לנו לבחור את האנשים המתאימים לנו ביותר. לצורך זה הקמנו צוות חניכה שקולט את החדשים, עוזר להם להתאקלם, מלמד קודים ומילות מפתח. לכל דבר יש שם וקוד שהומצא במשך השנים.
קודים? למשל אם רוצים להגיע ליהודיה, אומרים נפגש בשקתות. לירידה לנחל מיצר אומרים: נפגשים במכלאה, מי שלא מכיר לא יגיע. צוות החניכה מלמד מה קורה בחילוץ, איך מתנהגים, למי מודיעים שאני בדרך. וגם מלמד קצת על האופי שלנו, הרי אנחנו מא’צואים גדולים.
“במהלך השנה מצאנו שיש לשפר את נושא העבודה עם מסוקים והתחלנו להכשיר את חברי היחידה גם בעבודה מול מסוק המשטרה שעוזר באיתור, מסוק מד”א שעוזר בחילוץ נפגעים וגם עם יחידה 669 של חיל האוויר.
עד כה עסקנו בטיפול במטיילים שהם מנוף כלכלי בגליל ובגולן, אבל אנחנו צריכים להיות גם חלק מתחושת הביטחון של הקהילה. לכן התחלנו להירתם לנושא חילוץ מההריסות, הכשרנו חצי מחברי היחידה בקורס של פיקוד העורף ובמהלך השנים הקרובות נכשיר את השאר. חלק מהאנשים יעברו קורסי פיקוד של פיקוד העורף כדי לדעת לפקד על אירוע הרס. מוביל את זה דודי וסרמן שהיה בעבר מפקד היחידה וששניים מילדיו חברים ביחידה.”
הרחבתם את אזור השיפוט שלכם לאחרונה?
“בעבר אנשי הגולן היו רוב אנשי היחידה, אך לאחרונה נקראים לחלץ גם בגליל, בבניאס, נחל קדש, עמוד, בארבל במערת עלמה ועוד. זמן ההגעה מהגולן אליהם מאוד ארוך וכדי לקצר ולעזור במהירות הגדולה ביותר, התחלנו לגייס אנשים מהגליל. בשני מחזורי הגיוס האחרונים העדפנו יותר מהגליל כדי לאפשר אורך נשימה טוב יותר ומענה יעיל יותר לחילוץ מטיילים.”
היחידה מזדקנת, יש דור חדש?
“המבוגרים ביותר בני 60 אך הם עדיין עוסקים בכל, מטפסים בחבלים ובעלי רמה מקצועית גבוהה. עם הצעירים מאוד יש בעיה, לא פשוט לעזוב את המשפחה בשבת ולצאת לחילוץ. לכן אנחנו מגייסים נשים וגברים בגילאי 30-40 שכבר עברו את שלב החיתולים וגני ילדים… הורים מחלצים הם מקור לגאווה בבית.
ממש כרגע אנחנו מכניסים למועמדות תשעה מועמדים חדשים שעברו ועדת קבלה מתוך 30 שרואיינו. בהיבט של מיון, אתה לא חייב להיות איש מטכ”ל/שייטת, אלא בעל רצון, רוח התנדבות, תנאים סביבתיים מתאימים ונכונות לתת מעצמך.”
באנו להציל אתכם
נדבר על הצד של המטיילים?
“לראות עיניים של המחולץ זה מטען שממלא את המצברים לכל החילוצים הבאים. ביום חמישי האחרון הוזמנתי לפגישה של חבורת פו”פ 70 איש שחולצו לפני חודש מנחל שיאון.
“לא היה אדם מרוגש, נבוך ושמח ממני כששמעתי איך הם ראו את האירוע מנקודת מבטם. הם נקלעו בתוך מצוקי שיאון לחשכה, לידם לבנון, מוקשים, מים זורמים, חיות… 70 איש שכבר השתמשו בפלפונים כפנסים ונתקעו בלי תאורה ובלי לדעת את הדרך. אני מניח שחלק מהפנויות למדו מי שם גבר, מי נמצא מימינך ומשמאלך. פתאום רואים מה באמת שווים כל אלה שעד רגע זה סיפרו על עצמם סיפורים.
“היה מרגש לשמוע איך הם מתארים את המפגש איתנו. הם אמרו למשל: ‘אנחנו בחושך, רועדים מקור, נאחזים אחד בשני, מסתכלים כל הזמן לצדדים, פוחדים כל הזמן מכל צעד כי לא יודעים באיזה גובה הסלעים מעל פני הקרקע. פתאום רואים אור ועוד אור ועוד אור, וקול שאומר לנו: אנחנו יחידת חילוץ גולן ובאנו להציל אתכם. האיש אמר לנו: ‘באותו רגע ידעתי איך חולצו אלה מאנטבה’. אין מטען גדול יותר מזה לטעון מוטיבציה ורוח התנדבות בשביל החילוצים הבאים.”
מי משלם ומי נותן את הדין עבור חילוץ שהינו תוצאת זלזול בהוראות אלמנטריות?
“במקומות שבהם החילוץ נגרם כתוצאה מזלזול מוחלט בהנחיות של המקום או תוצאת שיקול הדעת של מדריך או מוביל, אני רושם זאת בסיכום, מעביר למשטרה ולרשות הטבע והגנים והם דואגים לתחקר ולקנוס. בשלוש שנים אחרונות, מתוך כ-300 חילוצים, אפשר להצביע כזלזול מוחלט אולי רק על שלוש. אבל אני לא מחפש את זה.
אולי אם היו משלמים על החילוץ, המסוק, היו נוהגים בשיקול דעת ולא קופצים לוואדי בשרב לוהט?
“רוב האנשים יוצאים לדרך בטוחים שהם מיטיבי לכת ויעמדו בזה. קשה לי לבוא אליהם בטענות ואני רוצה שימשיכו לטייל. במקומות שזה לא זלזול מוחלט אנשים פשוט ילמדו מהניסיון, ויטיילו בלי להזדקק ליחידת החילוץ.”
משהו לסיום?
“אותנו אי אפשר לברך בשנה בלי חילוצים, עבורנו זו לא ברכה, אלא קללה. אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים וטובים בזה. זה אדרנלין, זו זכות וערך ומצווה להציל חיים, אנחנו רוצים להיות חלק מזה ומאחלים לעצמנו חילוצים מוצלחים”.
