קול השופר הוא השפה שבה הנשמה מדברת עם בוראה. זהו קוד מוצפן ופנימי, בינינו לבין הקב"ה, לשון שהשטן אינו מבין ומכיר ולכן אינו יכול לקטרג
הרב יוסף לוי , קצרין
"היום הרת עולם…" – ראש השנה אינו כשאר החגים שיש להם קשר לאירוע מסוים בתולדות עם ישראל, כדוגמת פסח, חג שבו יצאנו ממצרים, או חג השבועות, שבו קיבלנו את התורה. ראש השנה הוא יום הולדתו של האדם הראשון. האדם אינו סתם עוד יצור החי בעולם היצירה. האדם הוא יצירה מיוחדת, הוא תכלית הבריאה.
מצוות היום בראש השנה היא לשמוע קול שופר. בשופר טמון סוד נשמתו של האדם. בראש השנה, הקב"ה נפח באדם נשמת חיים והפך אותו מבובת עפר ליצור חי, מדבר, אדם. בראש השנה, אנחנו, באותה נשימה, נושפים בשופר ועושים אותו אדון-מלך. נשיפה זו מיוחדת לאדם ולבוראו. על ידי הנשיפה מתקיים דו-שיח בין הקב"ה ועם ישראל, בין המנשים והמונשם. שפה מיוחדת שרק הנשמה מסוגלת לפרשה.
בשכל האנושי, קשה לנו להבין את שפת השופר ואת הניואנסים הדקים והעמוקים שמחיים את הנשמה על ידי קול זה. משל למה הדבר דומה: לחייל שסיים משמרת והוא הולך לאוהל החיילים, כדי להעיר את הבא בתור. כשהוא קורא "משה", רק משה מתעורר וכי האם רק משה שמע את הקול? כן! כל השאר שמעו קול שלא נגע בנשמתם ולכן לא התעוררו. רק נשמתו של משה, שקשורה לשמו, שמעה והיא מעוררת אותו.
במעמד הר סיני, כאשר הקב"ה רוצה להעביר לנו מסר עמוק ונצחי, שיהיה טבוע בנו, הוא עושה זאת על ידי קול השופר: "וקול השופר הולך וחזק מאוד משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" – בקול שופר. בקול השופר הזה, נפתחו ליבותיהם של ישראל
זו הסיבה שהרמב"ם אומר שתקיעת שופר גזרת הכתוב היא, כלומר, זו מצווה שמעל להבנתנו. אך יש רמז למצווה בפסוק "עורו ישנים מתרדמתכם". כלומר, האדם, בשומעו את קול השופר, נשמתו מתעוררת, מזכירה לו את היותו צלם אלוקים, מזכירה לו את ייעודו בעולם. כשם שבזמן מלחמה, מושמעת ברדיו סיסמה ורק חייל שקשור לסיסמה יודע מה המשמעות שלה והיא מניעה אותו לפעולה.
קול השופר הוא שפת הנשמה. על כן, דוד המלך, בסיימו את ספר תהילים כשנגמרות המילים והזמירות, הוא חותם: "הללו את ה' בקול שופר… כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה".
השכל לא מבין שפה זו, אבל בנשמתנו טבועה ההבנה והשייכות לקול השופר ועל כן נאמר עלינו: "אשרי העם יודעי תרועה" – יש לנו ידיעה פנימית מה משמעותו של צליל זה.
במעמד הר סיני, כאשר הקב"ה רוצה להעביר לנו מסר עמוק ונצחי, שיהיה טבוע בנו, הוא עושה זאת על ידי קול השופר: "וקול השופר הולך וחזק מאוד משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" – בקול שופר. בקול השופר הזה, נפתחו ליבותיהם של ישראל ואמרו כולם "נעשה ונשמע". בקול השופר, הקב"ה נטע בנו שוב את הרוח האלוקית מגן עדן – "וחיי עולם נטע בתוכנו".
בכל שמיעה של קול השופר, הקב"ה מטעין אותנו שוב בחיות הראשונית של האדם הראשון . זו הסיבה שהשטן מתבלבל ולא יכול לקטרג עלינו. וכי לשטן יש בעיה ללמוד את הקולות של תשר"ת תש"ת תר"ת ? אלא השטן יודע את שפת הדיבור, אך אינו קורא מחשבות. הוא אינו בוחן כליות ולב, אינו יודע את שפת הנשמה, את שפת השופר, את התעוררות הלב, את תשובת הלב.
אשרינו שיש לנו קוד מוצפן בינינו לבין בוראנו, שבו אנחנו שבים אליו, אל עצמינו. בערוץ זה, אנחנו שבים אליו בעבותות של אהבה: "הביאני המלך חדריו…". אנו שבים אל הנקודה הראשונית, אנו נזכרים שאנו מונשמים על ידי האלוקים. יש בנו צלם אלוקים וזה מחייב אותנו. ראש השנה הוא יום הזיכרון, למה? להזכיר לנו שאנו נזר הבריאה, חלק אלו-ה ממעל.
שנה טובה ומבורכת.
