הוא עוסק בניפוח זכוכית, פיסול, גילוף ועיבוד עץ, טס במצנח רחיפה, אבל לפני הכול, הוא הבעלים של “באס רהיטים”, עם התמחות מיוחדת באמנות לבתי כנסת בכל רחבי העולם. האורח שלנו לשבת הוא גבריאל בס, מיונתן
קצת על עצמך
“גבריאל בס, נשוי לגבריאלה, הורים לשלושה ילדים, תפארה – 18, אריה – 16 ודוד בן תשע.
עיסוק
“‘באס רהיטים’. מתמחה בבניית ריהוט אמנותי לבתי כנסת, מוסדות ובתים פרטיים ברחבי העולם. מנהל ועושה את כל תהליך הייצור, משלב העיצוב, דרך עיבוד החומר הגולמי, בנייה, גימורים ושליחה ללקוח. בעבודתי, אני שם דגש על חומרים באיכות הגבוהה ביותר ומתאים את המוצר לצרכים, לסגנון ולתקציב של הלקוחות.
“מעבר לצד העסקי של העבודה בעץ, אני גם מתמסר לאמנות שלי. כרגע, אני בוחן את גבולות הטכניקות בעץ, זכוכית, אור ומתכת, כדי לחקור את המושג ‘זרימה’.
“הקמתי גם את המרכז לאמנות, מתוך רצון ליצור שיתופי פעולה בין אמנים שונים לסטודנטים לאמנות. אני מלמד שיעורים וחוגים במרכז לאמנות בקצרין בגילוף בעץ, ניפוח זכוכית, פיסול מולטימדיה וייצור רהיטים. אנו מציעים למשפחות ולתיירים סיורים של שעתיים, בהם עורכים היכרות עם ניפוח הזכוכית, פיסול, גילוף ועיבוד עץ.
“המבקרים יוצאים בתחושת סיפוק עם מוצר שהכינו בעצמם וזו גם מזכרת מיוחדת מחוויית הטיול שלהם ברמת הגולן.
“בנוסף, בשנתיים האחרונות, אני עובד בפטרול סקי, באתר החרמון, בחורף”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בסיאטל, מדינה שנמצאת בפינה הצפון-מערבית של ארצות הברית. צד אחד של העיר גובל בשולי האוקיינוס השקט וחצי שעה נסיעה לכל כיוון אחר נמצאים יערות הרריים, מושלגים כל השנה.
“חייתי בשמורת אינדיאנים בקנדה במשך שנתיים, שם למדתי גילוף טוטם. אני עדיין משתמש ברבים מהכלים שנלמדו שם.
“עליתי לארץ לפני למעלה מ-20 שנה ובמקור, הקמתי את העסק בהרי יהודה, לפני שמצאתי את ביתנו ברמת הגולן”.
מגורים
“מושב יונתן, כבר שלוש שנים”.
איך נראה יום שישי שלך?
“אני יוצא לעבודה בבוקר, אז יש לי את המקום לעצמי. אם התנאים מאפשרים, נוסע למבוא חמה לשעת טיסה במצנח רחיפה ואז חוזר הביתה, לבשל ולנקות לשבת”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“כל מיני… אוכלים דגים – הרינג וסלמון”.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“השבת היא הזמן הפנוי האמתי שלי. להתפלל, לאכול, לדבר, לישון ואז, לעשות את זה שוב… וגם מאוד אוהב את תפילת השבת בחורשה”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“עם אשתי וכל הילדים ואולי כמה חברים קרובים שבאים לבקר מרחוק, או כמה מחברי הקהילה ואולי עזרא ויואל מהבית ליד ואולי בוריס שץ”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“אני גולש במצנחי רחיפה ורוכב על אופניים, כמה שאני יכול. לא הייתי קורא לזה עשייה של שעות הפנאי, כי אני לוקח את הספורט הזה מאוד ברצינות. ספורט הרפתקאות מאפשר לי להתחבר באמת לאלמנטים של הטבע.
“אני גם מבלה זמן עם המשפחה ומדריך את הילדים שלי בפרויקטים”.
איך השפיעה עליך הקורונה?
“עברנו לגולן בדיוק בקורונה, אז זה פגע בנו מאוד. היה קשה להתחיל מחדש. אי אפשר היה לזהות אנשים מאחורי המסכות ולא התאפשר להזמין אנשים לשבת.
“אני עצמאי ולא הייתה לי עבודה ולא עזרה, אבל זה אִפשר לי מרחב גדול למדי להקדיש את זמני לאמנות שלי. חיכיתי שנים רבות שתהיה לי יכולת כזו להתמקד באמנות. בניתי סדרה מדהימה של פסלים, בהשראת ספר היצירה”.
מהו המוטו שלך בחיים?
“אלוהים נתן לנו במתנה את היסודות והחומרים בעולם. הוא נתן לנו מוח לבנות כלים ואת הידיים להשתמש בהן. באחריותנו להשתמש, לשחק ולפתח את היכולות שלנו, במטרה להפוך למאסטרים. הדרך היא המסע שלנו”.
פינת חמד, או מסלול, אהוב עליך בגולן?
“יש כל כך הרבה מקומות יפים בגולן. ביליתי ימים שלמים על פסגת החרמון, כשהרוח נושבת. אני עוצר בעיינות עדן כמעט כל יום, בדרך לעבודה, לפני שמישהו מגיע. אבל הנוף הטוב ביותר הוא בוודאי מגובה 1200 מטר, מעל מבוא חמה, במצנח הרחיפה שלי”.
מה אתה מאחל לעצמך?
“להישאר ממוקד במטרות שלי ולעשות את הצעדים כדי להגיע לשם. תמיד להמשיך ללמוד דברים חדשים ולהיות מורה סבלני לעצמי, למשפחתי, לעובדים שלי ולתלמידים ואשמח גם שילדים ומבוגרים יצטרפו לחוגים שלי”.
