היא אומנית רב-תחומית. עד לפני שנה וחצי לימדה את התחום ואז, פתחה סטודיו קטן של מלאכת יד – “ליבוד”. בעלת תשובה והמוטו הוא “תהיה הסיבה שמישהו מחייך היום”. האורחת שלנו לשבת היא ג’יזל הולצברג, מבני יהודה
קצת על עצמך
“ג’יזל הולצברג, נשואה לאסף, מורה בישיבת ‘תמר’ למגמת עיצוב מוצר. כרגע, הוא במילואים ביישוב. אימא לשלוש בנות מתוקות. בת של סוניה וסילביו ז”ל, שעלו לארץ מארגנטינה סביב גיל 50. אנשים פשוטים, חכמים, עובדים וחברים טובים. הם מקור ההשראה שלי. אני השלישית מתוך ארבעה אחים, שלושה עלו לארץ. אחות אחת מתגוררת עם משפחתה במקסיקו”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בארגנטינה, בבואנוס איירס, עד גיל 19. אוהבת לומר גם שנולדתי בגיל 20, בכפר סבא. עליתי לארץ מתוך ציונות ומיד התחלתי ללמוד אומנות ומדיה דיגיטלית בסמינר הקיבוצים”.
מגורים
“בני יהודה, 15 שנה”.
עיסוק
“אומנית רב-תחומית. לפני כשנה וחצי, לקחתי פסק זמן מההוראה כמורה לאמנות בבית חינוך ‘מעיינות’ וב’שורשים’ ופתחתי סטודיו קטן של מלאכת יד – ‘ליבוד’, אומנות עם צמר כבשים טבעי, יצירות מעץ ומתנות. מעבירה סדנאות בסטודיו ובאירועים פרטיים בכל רחבי הארץ. מעבירה חוגים בבית ובמועדונית לילדי צמי”ד”.
איך נראה יום שישי שלך?
“יום שישי מתחיל מוקדם. מארגנת את הקטנה לגן ויוצרת בסטודיו, או מבשלת. כשיש סדנאות, אני מפנה לי את יום שישי והסירים מוכנים כבר ביום חמישי בערב, כדי לקבל לסטודיו ילדים והורים, שיוצאים עם יצירה שכולה חוויה. מחמם את הלב לראות את השמחה בה מתמלאים כל היוצרים וכן את חיזוק הקשר בין הורים לילדים, בין סבים לנכדים, במהלך העבודה”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“הבסיס הוא דג סלמון, שלא מוותרים עליו וכמה שיותר מגוון של סלטים. לזה אני מוסיפה בשרים, פשטידות, תוספות וחלות, שאופים בעצמנו. מאז פרוץ המלחמה, התחזקנו בהפרשת חלה, כמעט כל שבוע, ברוך השם”.
זיכרון ילדות משבת
“העיקר אצלנו בשבת היה להיות ביחד כל המשפחה ולטייל. בערב שישי, תמיד היו באים אלינו אורחים, זה נשאר עד היום. אני מאוד אוהבת לארח בבית משפחה וחברים”.
ספרים, או עיתונים בשבת?
“בשבת, ‘קרוב אליך'”.
המלצה על ספר
“לאחרונה, קראתי את ‘המתנה’, של ד”ר אדית אווה אגר, ספר מצוין!”.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“בתחילת התשובה שלי, לפני כ-13 שנה, הרגשתי שלא לנסוע לשום מקום בשבת זה הוויתור הכי גדול. היום, זה מה שהכי כיף לי, דווקא לא לנסוע לשום מקום, ליהנות מהשקט והקסם של שבת, להישאר בבית, לנוח, פשוט להיות, כשהכול מוכן מראש”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“עם סבתא ואבא שלי ז”ל”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“הכי נהנית לפגוש חברות, לשתות קפה ולפטפט. יש לי גם תחביב – ‘לאייר ספרים’. כרגע, יש לי שני ספרים על הפרק, אז מקדישה לזה הרבה זמן, בין לבין”.
איך משפיעה עלייך המלחמה?
“עצוב לי מאוד, מצב כואב ומורכב. מודה שיש בי חרדות, אבל מנסה לחזק אצלי את האמונה והביטחון בהשם. לשמוע שיעורים ולקרוא תהילים, זה עוזר לי. עושים את כל ההשתדלות שאפשר כדי לעבור את התקופה הזאת ומתפללים שנראה נסים מול העיניים. דרך הסדנאות, יצא לי לפגוש הרבה מפונים ומשפחות שכולות, התרומה והחיבורים נותנים לי כוח. אני מרגישה את החיבור לכולם, ממש כמשפחה. את הכאב ואת הדאגה המשותפת. לכולנו יש חיילים במשפחה, חברים ושכנים בדרום, בצפון, בכיתות כוננות, זה מרגיש סוראליסטי, אך לצערנו, זה הכי מציאותי שיש. אבל יחד עם, זה אני שמחה להיות חלק מהעם המיוחד הזה, לא קיים שום דבר דומה לו בעולם!”.
מהו המוטו שלך בחיים?
“תהיה הסיבה שמישהו מחייך היום”.
מהו החלום שלך?
“בפן האישי, יש לי הרבה חלומות שקשורים לעסק שלי, להסתובב עם הסטודיו ולשמח אנשים דרך האומנות/היצירה. אבל הכי חשוב לי זה לראות את הבנות שלי שמחות. בפן הלאומי, שנהיה מאוחדים, שנראה את הטוב באחר, כי יש הרבה טוב”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“הנופים, המרחבים ואיכות החיים”.
מה את מאחלת לעצמך?
“שתמיד יהיו לי כוחות וסיבות לקום בבוקר ולעשות דברים שמשמחים אותי ואת האחרים ולהמשיך להודות על מה שיש”.
