תחייכי. גם כשקשה, תחייכי

היא מרכזת את “חזקים ביחד“, אחרי שבעצמה חלתה והחלימה מסרטן. סבתא אמרה אז היא מחייכת גם כשקשה. עכשיו היא כבר סבתא בעצמה. האורחת שלי לשבת היא נועה יערי מחיספין

קצת על עצמך

“נועה יערי, בת 52. נשואה למולי, הבעלים של “שירה חדשה – הפקת אירועים וקייטרינג“. אנחנו נשואים כבר 31 שנים. הורים לחמישה ילדים מדהימים: שני, בת 29, יניב, בן 28, ברקת, בת 24, תבל, בת 19 וליה הקטנה, בת 9. סבתא לחמישה נכדים מדהימים: כפיר, בן 8, עוז, בן 6, תגל, בת כמעט 3 ושחר, בן 8 וחצי חודשים“.

מגורים

“גרים בחיספין, 22 שנים ולפני כן, שש שנים וחצי באלוני הבשן. שני הילדים הגדולים נשואים וגרים ברמת מגשימים, במרחק של פחות מ-1,000 מטר. זכינו“.

איפה נולדת וגדלת?

“נולדתי בעיר הקודש בני ברק, שם גם גדלתי ברוב שנות ילדותי ונערותי, להוציא שש שנים וחצי, בהן גרתי בחצור הגלילית, מטעם ארגון ‘מרץ‘, של הרב יוסי שריד. כן. זה מדהים, אבל אין קשר ל‘מרצ‘ ההיא של יוסי שריד בכנסת. התגייסתי לנח“ל ושם הכרתי את מולי“.

עיסוק

“במקצועי, אני מנהלת חשבונות ואני אחראית על החלק החשבונאי בעסק המשפחתי שלנו. בנוסף, בשלוש השנים האחרונות, אני מתנדבת באגודה למלחמה בסרטן, בשני כובעים. הכובע הראשון הוא ליווי מטופלות אונקולוגיות, בעיקר בתחום סרטן השד ובכובע השני, אני מרכזת את מרכז ‘חזקים ביחד‘, של האגודה למלחמה בסרטן, בדרום הגולן.

“לפני ארבע שנים ושמונה חודשים, עברתי שנתיים מטלטלות בהתמודדות עם סרטן השד. לאחר שהחלמתי ברוך השם, החלטתי שאם אני עברתי את כל המסע הזה (האונקולוג שלי הגדיר את זה שהסרטן שלי לקח אותי עד הקצה) ואני כאן, חיה ומתפקדת, זה לא לחינם וכנראה שזאת השליחות שלי בעולם הזה.

“עברתי הכשרה בבית החולים ‘פוריה‘, בשילוב עם האגודה למלחמה בסרטן, על מנת ללוות מטופלות אונקולוגיות, כאשר ‘ההתמחות‘ שלי היא בסרטן השד. מאז, אני חברה ב‘יד להחלמה‘, שזה האגף של סרטן השד באגודה למלחמה בסרטן. הצטרפתי למרכז ‘חזקים ביחד‘. בהתחלה, כמשתתפת ובהמשך, התבקשתי לרכז את המרכז בדרום הגולן.

מרכז ‘חזקים ביחד‘ הוא מרכז בו מטופלי ומחלימי סרטן, עד ארבע שנים מסיום הטיפולים, מקבלים חוגים ללא עלות. יש לנו בגולן שני מרכזים של ‘חזקים ביחד‘. אחד בדרום הגולן, בחיספין ואחד בקצרין

“מרכז ‘חזקים ביחד‘ הוא מרכז בו מטופלי ומחלימי סרטן, עד ארבע שנים מסיום הטיפולים, מקבלים חוגים ללא עלות. יש לנו בגולן שני מרכזים של ‘חזקים ביחד‘. אחד בדרום הגולן, בחיספין ואחד בקצרין. הפעילות היא במרכז הקהילתי אשכול ‘אל על‘ בחיספין וזאת הזדמנות נהדרת להודות לצוות המרכז הקהילתי, על החיבוק החם לו אנחנו זוכים. השנה, יש לנו שני חוגים: יוגה נשית, שהשנה זו השנה החמישית בה אנחנו נהנים מהדרכתה הרגישה והמכילה של אליה רייקין המקסימה, מנטור וחוג מיינדפולנס, מודעות קשובה. לצערי הרב, אנחנו יודעים שיש הרבה מטופלים ומחלימים הזכאים ליהנות מהחוגים האלה ומסיבות שונות, הם לא מגיעים אלינו וחבל, בהזדמנות זו, מזמינה אותם להצטרף אלינו.

“החודש, חודש אוקטובר, הוא חודש המודעות לסרטן השד ואני יודעת כמה חשוב לנשים להיבדק. גילוי מוקדם מציל חיים. זה מוכח. אישה, שיתגלה אצלה גידול בשלב מוקדם, לא תצטרך לעבור את כל הסבל והכאב שאני עברתי. לכו להיבדק! סרטן אינו גזר דין מוות. הפחד לא מקדם אותנו. הוא משתק אותנו. אז שימי את עצמך במרכז ודאגי להיבדק באופן קבוע, בשבילך ובשביל אהובייך. הסרטן אינו פוגע רק באדם עצמו. התמודדות עם סרטן היא התמודדות משפחתית ולפעמים, משפיעה גם על מעגלים רחבים יותר“.

איך נראה יום שישי שלך?

“היות שיש לנו קייטרינג, מולי הוא זה שמבשל ואני אחראית על האפיות. בדרך כלל, יום חמישי הוא יום האפייה אצלי. אני אופה חלות ועוגות או עוגיות. בתקופה האחרונה, בעקבות מחלתה של אמי, אני מקפידה לעשות חלות בכמות שמצדיקה הפרשת חלה ומקיימת מצוות הפרשת חלה לרפואת אמי מורתי, בלהה רבקה בת רחל. יום שישי מוקדש להכנת הבית לכבוד שבת“.

מה כוללת ארוחת השבת שלכם?

“כמובן שתמיד הארוחה נפתחת בקידוש ו‘המוציא‘ על החלות שאפיתי. בערב שבת, זה לרוב דגים, מרק ירקות עם עוף ומנה אחרונה. בבוצ“ר, זו מנה עיקרית ויש יותר מסוג אחד, עם אורז, לפעמים קיגל, ירק מבושל וסלט ירקות (חובה) ומנה אחרונה, כל פעם משהו אחר“.

זיכרון ילדות משבת

“כשגרנו בחצור הגלילית, היינו הולכים אחרי ארוחת שבת לטייל בשדה של פרחי הבר שהפריד בין חצור הגלילית לראש פנה. זאת הייתה חוויה נהדרת“.

ספרים/ עיתונים בשבת?

“אני מכניסה את השבת עם ה‘חיספיתון‘, העלון השבועי של חיספין. אחר כך, עוברת על ‘שישי בגולן‘ ואחר כך, ספר שאני קוראת במשך חודשים, כי אני נרדמת מהר בקריאה“.

מה הכי כיפי בשבת שלך?

“הנחת והרוגע שיורדים עלינו מרגע כניסת השבת והכי כיף כשהילדים והנכדים מגיעים לארוחות שבת. כשכל הצאצאים אתנו, אני לא צריכה יותר מזה“.

מאכל אהוב במיוחד

“סושי“.

עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?

“ואו. הכי הייתי רוצה לשבת עם סבתא וסבא שלי בשולחן השבת. סבתא וסבא שלי, מצד אמי, גידלו אותי בזמן שאמי נאלצה לעבוד בשתי עבודות, כדי לפרנס אותנו. הם היו אנשים מאוד מיוחדים. הם היו אנשים פשוטים. אנשי חסד אמתיים“.

בשעות הפנאי, מה עושה?

“בדרך כלל, תשחצים, סודוקו, פאזלים בפלאפון. מדי פעם, תופרת“.

מהו המוטו שלך בחיים?

“את המוטו שלי קיבלתי מסבתי, עליה השלום. היא תמיד אמרה לי: ‘תחייכי. גם כשקשה, תחייכי‘ וכך אני מתנהלת. אני מחייכת המון. גם כשקשה, אני מחייכת. כשהתמודדתי עם הסרטן, לא פעם אמרו לי: ‘אבל, לא רואים עליך שאת חולה‘. נכון, כי הרביתי לחייך. תמיד כשיצאתי מהבית, הקפדתי להתאפר ולצייר לי גבות, גם כשהן נשרו. אני חושבת שכאשר לא מוצאים כוחות פנימיים, לפעמים צריך אביזרים חיצוניים המשפיעים פנימה“.

מהו החלום שלך?

“החלום שלי מחולק לשניים. חלק אחד זה שכל ילדיי יגורו בקרבת מקום אליי. אני יודעת כמה זה קשה להיות רחוק מהמשפחה, אבל, אין כמו לגור בגולן. בגלל החוסר שיש לי ולילדיי בקשר משפחתי קרוב גיאוגרפית, אני חולמת שכולם יגורו קרוב. עם שני הגדולים, זה הצליח… החלום השני הוא שיימצא מזור ומרפא לכל מחלות הסרטן למיניהן וכמובן לקורונה. שאנשים לא יצטרכו להתמודד עם מחלות“.