יש בחברה אנשים הניצבים בפרונט, שהציבור רואה את עשייתם ואת השפעתם (לעתים, רק גזירת סרטים) ויש אנשים שעשייתם היא בצנעה, מאחורי הקלעים, אך לעתים, השפעתה מכרעת. פרופ' שמואל שמאי נמנה עם הקבוצה השנייה. על מותם הטרגי של מיקי ושמואל שמאי
קיבלתי בעצב ובזעזוע את הידיעה המרה על מותם הטרגי של מיקי ושמואל שמאי. תושבי קצרין הכירו את מיקי כאחות המיתולוגית במרפאת טיפת חלב. אני הכרתי אותה בעיקר כאשתו של שמואל וכמי שסעדה אותו באהבה ובמסירות במחלתו. את דבריי אמקד בחברי היקר והאהוב, שמואל.
יש בחברה אנשים הניצבים בפרונט, שהציבור רואה את עשייתם ואת השפעתם (ולעתים יותר משהיא העשייה עצמה, היא גזירת הסרטים). יש אנשים שעשייתם היא בצנעה, מאחורי הקלעים, אך לעתים, השפעתה מכרעת.
פרופ' שמואל שמאי נמנה עם הקבוצה השנייה. השפעת העומק של עשייתו על החברה הגולנית, הן על קצרין והן על הגולן כולו, גדולה מאוד, אף שהציבור אינו נחשף לשמואל עצמו, בדרך כלל.
שמואל, חוקר חינוך, סוציולוג וגיאוגרף, היה עמוד תווך במשך למעלה משלושים שנה במכון לחקר הגולן, היום "מכון שמיר למחקר" ובמכללה האקדמית תל-חי. בתל-חי, כמרצה, כראש החוג לחינוך וכסגן נשיא המכללה. אך עיקר הווייתו הייתה המכון לחקר הגולן. שמואל הוא האיש העומד מאחורי כל המחקר החברתי, הקהילתי והחינוכי בגולן, מאז שנות השמונים.
המחקר של שמואל הוא מחקר מעצב, יישומי, בזמן אמת והמעבדה שלו הניבה תמורות בחברה ובתרבות בגולן, בחוסן החברתי בתקופת המאבק ועוד.
חברה, החינוך ומדד חוסן
בין הישגיו ניתן לראות את כל תחום מדעי החברה והרוח ב"מכון שמיר למחקר", את ארכיון הגולן ששמואל הגה, יזם והקים, שהוא תפארת הארכיונים האזוריים בישראל, את העברת מכללת "אוהלו" לקצרין (שהיא היום שלוחה של תל-חי ובדרך להיות אוניברסיטה), את תכנית "גוונים" ב"נופי גולן", שהוא היה מהוגיה ויוזמיה, את חקר החברה הדרוזית בגולן ופועלו להתקרבות המגזר הדרוזי לקהילת ההתיישבות היהודית בגולן ואת מיזם "אודם" – הפנימיה הצבאית בקצרין, שיהודה הראל והוא יזמו ודחפו.
אם זכרוני אינו מטעיני, הפגישה הראשונה של שמואל ושלי הייתה מיד לאחר רצח רבין. עמוס נאור ושמואל שמאי ביקרו בביתי והציגו לי יוזמה לאמנה חברתית על הקווים האדומים, המותר והאסור בניהול מחלוקת בגולן. איני זוכר מה עלה בגורל היוזמה, אך מאז אני עוקב בהערכה אחרי פועלו של שמואל ונחשף יותר ויותר לתרומתו.
לאורך כל השנים, ראשי המועצות בגולן ובקצרין הטו אוזן קשבת לשמואל ונעזרו רבות בעצותיו ובמחקריו. שמואל היטיב ליזום ולהוביל מחקרים שקידמו את החברה והחינוך בגולן, והגולן למד לקדם את העשייה במחקר אקדמי און-ליין. כך בתחום השינויים בחינוך, הפדגוגיה החדשה, הצמיחה הדמוגרפית ועוד.
בשנות ה-90', בתקופת המאבק על הגולן, הנהיג שמואל את מדד-החוסן החברתי של קהילת הגולן; מחקר שליווה את פעולת ראשי המועצות בניהול החברה בשעה של משבר קיומי. גילוי נאות – בזמן אמת, לא אהבתי את רעיון מדד-החוסן. האמנתי שכחברה במאבק, על כולנו להתגייס בכל כוחנו למאבק ולא להתלטף בקורבנוּת ומסכנוּת בשל "אי הוודאות". חשבתי שזה מזיק.
רק לאחר המאבק, כשנבחרתי לנהל את מתנ"ס הגולן, וישבתי בכל השולחנות החברתיים של המועצה, למדתי להעריך ולהוקיר את חשיבותו ותרומתו של המדד לעשייה הקהילתית. בפרספקטיבה של שלושים שנה אחרי המאבק, אני רואה אחרת את חשיבותו של המדד גם בשעת המאבק. קשה לנצח במלחמה, כשהעורף חלש וקשה לנצח במאבק ציבורי, כשהציבור חלש. כל פעולה להעצמת החוסן החברתי של הקהילה הייתה נדבך חשוב במאבק ובגיבוי הציבורי לו.
מחלקת השכל של הגולן
כל הדברים החשובים האלה היו אצל שמואל במקום גבוה, אבל לא כמו הפועל ת"א, אהבתו הגדולה. אני מעריך את שמואל מאז שאני מכיר את עשייתו, אבל אני יכול להצביע על הרגע שהוא החל להעריך אותי. היה זה כשסיפרתי לו שילדיי הקטנים אוהדים את הפועל ת"א. מאז, הוא הפציץ אותי במזכרות והפתעות עם סמלי הפועל ת"א, עבור הילדים ולאורך שנים רבות, הזמין אותם למשחקים אליהם נסע. למעשה, עד שהם החלו לנהוג בעצמם.
שמואל גידל דור של חוקרים במדעי החברה והרוח בגולן. הוא פנה אליי והכניס אותי ל"מכון שמיר למחקר", פרש עליי את כנפיו, תמך בי כחוקר והשיא לי עצות טובות שסייעו לי במחקריי. הוא היה לי סוג של מנטור וכמו חוקרים רבים, נעזרתי מאוד בחוכמתו, בניסיונו ובחדוות הנתינה שלו.
רשימת הישגיו ותרומתו של שמואל לגולן גדולה מאוד, אך אין בה כדי להקיף את אישיותו, בלי לציין את צניעותו, חביבותו, אהבת האדם שלו, הפשטות שלו ושל אורח חייו, חוש ההומור שלו. כל כך שונה מהנפיחות המאפיינת רבים מאנשי האקדמיה. זכיתי להנחות את מסיבת יציאתו של שמואל לגמלאות, לפני חמש שנים וחצי. כיניתי אותו במסיבה – "מחלקת השכל של הגולן".
חבל על דאבדין. יהי זכרם של מיקי ושמואל שמאי ברוך!
