אורי הייטנרחתן פרס ישראל, יו“ר הכנסת לשעבר, שר, חבר כנסת, יקיר הגולן, שלמה הלל הלך לעולמו, בן 98. היה מופת ליושרה ולנועם הליכות. יהי זכרו ברוך
שלמה הלל הלך לעולמו, בגיל 98 בקירוב. שלמה הלל, חתן פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה מיוחדת למדינת ישראל (הפרס הוענק לו ביום העצמאות, בשנת היובל למדינה), היה אחרון השרים של מלחמת יום הכיפורים. הוא כיהן כשר המשטרה, בממשלות גולדה ובממשלת רבין הראשונה. הוא היה יו“ר הכנסת, בתקופת ממשלת האחדות, בשנות השמונים. הוא היה שגריר ישראל במדינות אפריקה, בשנות השישים. גולת הכותרת במפעל חייו הציוני היו מבצע ההעפלה מעיראק לפני קום המדינה וארגון הבריחה מעיראק אחרי קום המדינה. הוא היה המארגן והרוח החיה במהלכים הציוניים הנועזים וההיסטוריים הללו. כאיש המוסד, הוא היה שותף במבצעים לעליית יהודים ממדינות ערב נוספות.
ידיד אמת של הגולן
שלמה הלל היה ידיד אמת של הגולן. בהצבעה על חוק הגולן, ב-1981, הוא היה בין המורדים שהפרו את המשמעת של סיעת המערך והצביעו בעד החוק (החלטת הסיעה הייתה להיעדר מן ההצבעה). הוא לא יכול היה לעשות שקר בנפשו ולבגוד במצפונו ולא לתמוך בחוק שהוא נאבק עליו במשך שנים ואף הציע בעצמו הצעת חוק ברוח זו.
ב-1991, לאחר מלחמת המפרץ, שבה סוריה השתתפה בקואליציה נגד עיראק, הבנו שארה“ב תנסה לשלם לה במטבע ישראלי – הגולן. הקמנו מחדש את ועד יישובי הגולן ואת שדולת הגולן בכנסת. אכן, כפי שצפינו, בתום מלחמת המפרץ, הכריז מזכיר המדינה האמריקני, ג‘יימס בייקר, על “סדר חדש במזרח התיכון“. נסיגה ישראלית מהגולן אמורה הייתה להיות חלק מן ה“סדר” הזה.
עם הקמת השדולה בכנסת, פנינו לשלמה הלל בבקשה לעמוד בראשה. אך טבעי שבחרנו בו, בהיותו ידיד הגולן ותומך מובהק של ההתיישבות בגולן. יוקרתו כיו“ר הכנסת לשעבר וכמנהיג אהוד ואהוב על כל שדרות החברה הישראלית, ועל חברי הכנסת, מכל קצוות המפה הפוליטית, הביאה להכרה ציבורית והתעניינות תקשורתית רבה בשדולה. ח“כים רבים, החל בגאולה כהן ואליקים העצני מהתחיה, ועד חיים בר לב ומוטה גור ממפלגת העבודה, הצטרפו לשדולה וערב ועידת מדריד, חתמו קרוב לשמונים ח“כים מכל הסיעות על מכתב לראש הממשלה שמיר, הקורא לשמור על הגולן בריבונות ישראל.
איש מצפון ישר דרך
ב-1992, הלל לא התמודד עוד בבחירות לכנסת. מחליפו, כיו“ר שדולת הגולן, היה קהלני. הלל התמודד על מועמדות מפלגת העבודה לתפקיד נשיא המדינה. למרבה הצער, עזר ויצמן ניצח אותו. הצטערתי על כך אז ואני מצר על כך, עד היום. אין לי ספק שהלל היה ראוי יותר לתפקיד ואילו נבחר, היה נשיא מעולה, בהיותו מופת של ממלכתיות ושל עממיות.
שלמה הלל המשיך לתמוך בגולן בשנות המאבק. הוא הצטרף לתנועת “הדרך השלישית“, אך לא נשאר בה, כשהפכה למפלגה. הוא היה שותף פעיל במועצה למען הגולן ובקעת הירדן. הוא היה שותף ליוזמה שנקראה “דרכים“, שניסתה לקדם את רעיונות תכנית אלון והשדרה הכפולה. הוא היה פעיל ציבור בתחומים רבים, ועד יומו האחרון, עמד בראש המועצה לשימור אתרי מורשת לאומית.
הזכרתי את הצבעתו של הלל בעד חוק הגולן תוך הפרת המשמעת הסיעתית. שלמה הלל היה איש מצפון ישר דרך, שתמיד דבק בצו לבו ובמצפונו ולא היסס ללכת נגד הזרם ונגד עמדת מפלגתו.
הוא הצביע נגד הסכמי קמפ–דיוויד ונגד הסכם השלום עם מצרים, בשל התנגדותו לעקירת יישובי חבל ימית ומרחב שלמה. הלל היה נאמן כל חייו לאתוס של הציונות המעשית ושל תנועת העבודה והיה ממנהיגי הנצים במפלגת העבודה
הוא הצביע נגד הסכמי קמפ–דיוויד ונגד הסכם השלום עם מצרים, בשל התנגדותו לעקירת יישובי חבל ימית ומרחב שלמה. הלל היה נאמן כל חייו לאתוס של הציונות המעשית ושל תנועת העבודה והיה ממנהיגי הנצים במפלגת העבודה.
לאחר פרישתו של הלל מהחיים הפוליטיים, הענקנו לו את עיטור “יקיר הגולן“. היה זה אות תודה לאדם שכל חייו היו קודש לעם ישראל ולמדינת ישראל, עוד טרם הקמתה ולאורך עשרות שנים לאחר הקמתה ושהיה ידיד גדול של הגולן.
הכרתי את שלמה הלל כאשר הקמנו את שדולת הגולן ובשנות פעולתו במועצה הציבורית למען הגולן והבקעה. תמיד התרשמתי מחכמתו, מתינותו, אצילותו, צניעותו והרוח הטובה שהשרה סביבו. הוא היה מן האנשים שמדברים בשקט והכול סביב מחרישים ומקשיבים לו ברוב קשב.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?
יהי זכרו ברוך!
