דבורה מוי ומרים דהן אבנ"י אית"ןאיפה יגור הזקן בשנותיו האחרונות? ברור שהכי מתאים הוא להישאר בבית, בסביבה המוכרת ועם המשפחה. לא תמיד זה אפשרי. במוקדם או במאוחר, מגיעים לצומת ומתלבטים
הדרך יפה עד מאוד – אמר הנער הדרך קשה עד מאוד – אמר העלם הדרך ארכה עד מאוד – אמר הגבר ישב הזקן לנוח בצד הדרך צובעה השקיעה שיבתו בפז ואודם הדשא מבהיק לרגליו בטל הערב ציפור אחרונה של יום מעליו מזמרת התזכור מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך (מתוך “שירי סוף הדרך”, לאה גולדברג)
על תהליך הזקנה, אי אפשר לדלג, הוא חלק ממעגל החיים. יש המגיעים לגיל זקנה בכבוד בבריאות, אך חלק מגיעים עם בעיות בריאות המקשות על החיים. כתוצאה מכך, ככל שהתלות של הזקן בזולת גדולה יותר, עולה הצורך להעלות את השאלה: מהו המקום הנכון לזקן להזדקן בו? השאלה אינה מופנית לזקן בלבד. זו שאלה המעסיקה את בני משפחתו, הם שותפים פעילים בהחלטה על המקום הנכון לזקן לחיות.
נביא שתי דוגמאות מעולמנו האישי. בקהילה שלנו, חיה אישה זקנה, ניצולת שואה, שהתחברה מאוד ליישוב. היישוב הרעיף עליה אהבה וחום. בזקנותה, מצבה הבריאותי החמיר. היא הייתה מאוד נחרצת: “אני את הקהילה לא עוזבת. אעדיף עובדת זרה על פני יציאה לבית אבות”.
לחלופין, אמנו היקרה התאלמנה. לאחר כמה שנים של בדידות בין קירות הבית וירידה מבחינה בריאותית, עם כל העטיפה המשפחתית, העדיפה לעבור לבית אבות. היא מודה על כל רגע שהיא שם.
ברמת הגולן, נערך סקר בין התושבים – היכן הם רוצים להזדקן. רוב האנשים ענו: בבית.
למרות הרצון, אנחנו רוצות לדון בנושא, כי לא פעם קיים פער בין הרצוי לבין המצוי. נוצרות מציאויות שמחיבות אותנו שיקול דעת במה לבחור.
מה בין בית אבות לדיור מוגן
דיור מוגן מוצע לזקנים-צעירים עצמאיים המחפשים בשלב זה של החיים חיי נוחות. מצד אחד, לקבל שירותים המקלים עליהם את החיים ומצד שני, לשמור על חיים עצמאיים, תוססים ומלאי פעילות. כדי להיכנס לדיור מוגן, יש לבדוק עלויות. אלה עלויות שאינן שוות לכל נפש.
בית אבות הוא מקום המיועד לזקנים שזקוקים לעזרה בחיי היום-יום. בבית האבות, יש אגף של זקנים שיכולים לנהל חיים עצמאיים עם המגבלות הפיסיות. יש גם אגף סיעודי לאנשים הזקוקים לטיפול צמוד. גם כאן, יש בתי אבות ברמות שונות ויש לערוך שיקול כלכלי לפני שבוחרים את המקום. במקרה זה, יש עזרה של הביטוח הלאומי במתן סבסוד, בהתאם לרמה הסוציואקונומית של הזקן.
אז מה נכון? נדבר על המעלות והחסרונות של כל אפשרות.
אין כמו בבית
אין כמו להישאר במקום המוכר והאהוב, עם אנשים שאתה מכיר. לחיות בחברה טבעית, רב-גילאית. במציאות זו, המשפחה מגויסת לטובת ההורה. בשלב שההורה עצמאי, הביקורים והטלפונים נותנים לו משמעות וחיוּת. כאשר ההורה נחלש ויכולת התפקוד פוחתת, המשפחה צריכה לדאוג לצרכיו של ההורה. אם יש צורך בעובד זר, יש לדאוג לעובד זר, או לשירות של מת”ב. במצב זה, על המשפחה המטפלת לעקוב אחרי טיב השירות ולוודא שהעובדים ממלאים את תפקידם נאמנה.
קופת החולים נותנת מעטפת לזקן. רופא, עובדת סוציאלית, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיה וכד’. השאלה היא – היכן גרים. יש מקומות בהם שיש כוח אדם הנותן מענה צמוד, אך יש מקומות, שמפאת חוסר בכוח אדם, אי אפשר לקבל את השירות במלואו
קופת החולים נותנת מעטפת לזקן. רופא, עובדת סוציאלית, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיה וכד’. השאלה היא – היכן גרים. יש מקומות בהם שיש כוח אדם הנותן מענה צמוד, אך יש מקומות, שמפאת חוסר בכוח אדם, אי אפשר לקבל את השירות במלואו.
אם קהילה מגויסת לטובת המבוגרים החיים בתוכה, (כפי שהזכרנו בכתבה הקודמת), ונותנת להם מעמד וכבוד, יחס זה יהווה סיבה נוספת להישאר בבית ולהמשיך לחיות בתוך הקהילה.
מדוע אנשים בכל זאת עוברים?
בכל זאת, יש ציבור שלם של זקנים שעוזבים את ביתם ועוברים לגור במקום אחר. עוברים לדיור מוגן, מתוך רצון ליהנות מכספם ולהמשיך ליהנות מחברת בני גילם, ללא דאגות.
אלמנוּת – בן הזוג לא רוצה להישאר לבד בבית. הוא מעדיף לחיות בחברת בני גילו. בבית האבות, דואגים לו לאוכל לתרבות. רוב היום, הוא נמצא בחברת אנשים ולא חש בודד. הבית לא מותאם לחיות בו. כשאתה לבד, הבית “נהייה” גדול
עוברים לבית אבות – בבית האבות, הזקן אינו צריך לדאוג לאוכל. הוא יכול לקבל שירותי כביסה. הוא זוכה לחיי תרבות, לשירותי בריאות. הכול תחת קורת גג אחת.
אלמנוּת – בן הזוג לא רוצה להישאר לבד בבית. הוא מעדיף לחיות בחברת בני גילו. בבית האבות, דואגים לו לאוכל לתרבות. רוב היום, הוא נמצא בחברת אנשים ולא חש בודד.
הבית לא מותאם לחיות בו. כשאתה לבד, הבית “נהייה” גדול, יש להשקיע כסף כדי להתאים את הבית לצרכיו של הזקן.
אובדן חברים – מעגל החברים מצטמצם והבדידות משתלטת.
תחשה של ביטחון ומוגנות – יש מי ששומר עליי, כאשר אני כבר לא מסוגל להגן על עצמי.
סיבה נוספת – ההורים אינם רוצים להיות לנטל על הילדים. ההורים יודעים עד כמה ילדיהם עסוקים וטרודים. (על כך דברנו בכתבה שעסקה בכיבוד הורי במאה ה-21)
ההורה הוא המחליט
מתי בית האבות נצרך מאוד? כאשר ההורה נעשה סעודי, דמנטי, תשוש נפש. המשפחה לא יכולה לעמוד בנטל הטיפול. המחלקה הסעודית בבית האבות יכולה לתת את המענה.
הקורונה העלתה את נושא בתי האבות לכותרות. היו בתי אבות שנפגעו מקורונה ומספר רב של זקנים נפטרו מהמחלה. חלק מבתי האבות לא היו ערוכים למחלה, אך אין לעשות הכללה. יש בתי אבות שצלחו את הסגר והצליחו לשמור על בריאותם של הדיירים.
כיצד מגיעים להחלטה אם להישאר בבית, או לעבור לדיור מוגן/ בית אבות?
כאשר מדובר בהורים עצמאיים, המשפחה שותפה להתלבטות ומסייעת בחיפוש המקום המתאים. חשוב להדגיש כי ההורה הוא המחליט מה מתאים לו. כאשר מדובר בהורה סיעודי, האחריות למצוא את המקום מוטלת על המשפחה.
דנו בנושא באופן כללי. כאשר מגיעים לנקודת ההתלבטות, יש לעשות בירור לעומק, ללכת פיסית למקומות השונים, לפגוש את אנשי הצוות, לפגוש את המנהל, לשוחח עם הדיירים. יש לערוך השוואת מחירים ומה מקבלים תמורת התשלום. רצוי להתייעץ עם בעלי ניסיון. ההחלטה היא תהליכית והזקן צריך להיות שותף מלא לכל התהליך.
אם אתם מתלבטים ורוצים להתייעץ, אנחנו כאן בשבילכם. נשמח לעזור. כיועצות גרנטולוגיות, זהו תחום ההתמקצעות שלנו.
