איך זה שתמיד נעלמים אצלנו בבית הגרביים. לא ברור. יש לי כבר ערמה עצומה של גרביים בודדים שממתינים לזיווג ראוי – וכלום. נעלמים

אני אף פעם לא מצליחה להבין איך זה שתמיד נעלמים אצלנו בבית הגרביים. עוד הייתי

עלולה לחשוד שגנב חובב גרביים מסתובב בזמן שהכביסה מחכה לקיפול, אבל נראה לי לא הגיוני שגנב ייקח סיכון בשביל גרב אחד מכל זוג. כל הזמן, אני שומעת מהילדים שהם חייבים גרביים ונשבעת שאני קונה להם בזוגות, אבל איכשהו, כל פעם שאני מקפלת כביסה, אני מוצאת גרביים בודדים. אני שומרת את כל הבודדים בתקווה שבני זוגם יימצאו ביום מן הימים וזה פשוט לא קורה.

לפעמים, אני מאשימה את הילדים, שהם בטח זורקים אותם בטעות לפח, כשהם מסדרים את החדר והם כמובן מאשימים אותי, כאחראית הכביסה, שאני מעלימה אותם. אולי בכלל מכונת הכביסה שלנו בולעת גרביים.

כבר שנים, שאני מנסה לפתור את התעלומה – וכלום. אני שומרת שקיות שקיות עם גרביים בודדות, שמצפים למצוא שידוך ועדיין אני שומעת ילדים רוטנים ומתלוננים שאני מאבדת להם את הגרביים.

“תעשו כביסה בעצמכם”, אני מאיימת עליהם לא פעם. לא נעים לי שמאשימים אותי כל הזמן ובכל זאת, כל פעם מחדש, כשסלי הכביסה מתמלאים, אני נכנעת. מכניסה למכונה, למייבש, מקפלת, שומרת את הבודדים ומייחלת ליום שהתעלומה תיפתר

“תעשו כביסה בעצמכם”, אני מאיימת עליהם לא פעם, איומים חסרי עמוד שדרה. לא נעים לי שמאשימים אותי כל הזמן ובכל זאת, כל פעם מחדש, כשסלי הכביסה מתמלאים, אני נכנעת. מכניסה למכונה, למייבש, מקפלת, שומרת את הבודדים ומייחלת ליום שהתעלומה

תיפתר. בינתיים, פעם בחודשיים, כולם מתחדשים בגרביים.

יש עוד כמה תעלומות לא פתורות אצלנו בבית. לא בכולן אני אשמה, איזה מזל. למשל, כל פעם אני מוצאת את עצמי צמאה לכוס מים קרים ואין בקבוק במקרר. לא משנה כמה אני ממלאה, תמיד מישהו מוציא, לוקח לחדר ושהאחרים יקפצו. כשאני שואלת מי עשה את זה – שקט. אף אחד לא מוכן להודות באשמה ולכי, תחפשי אשמים, כשאת צמאה כל כך ועייפה.

אף אחד גם לא אשם בזה שהמגבות של כולם זרוקות במקלחת, אחרי שימוש אחד ואז הם מתלוננים שאין מגבות נקיות. הם פשוט חושבים שהם חיים בבית מלון ושאחרי כל מקלחת, מגיעה החדרנית, אוספת את המגבות מהרצפה ומשאירה להם מגבת חדשה. הלו … אני מנסה להסביר להם: התקלחתם, תתלו את המגבת לייבוש, אין חדרנית בבית שלנו ולא מחליפים כל יום מגבת. אתם נקיים אחרי המקלחת, אני מנסה להתחנן ולהסביר, הצילו אותי מכל הכביסות.

אז המתבגר לוקח את זה לקיצוניות ולא מביא את המגבת שלו מהישיבה חודשים. כשאני שואלת מה עם הכביסה, הוא אומר שאני אמרתי שאחרי מקלחת, המגבת נקייה, אז אין צורך להחליף. לכי, תסבירי לו שזה לא מה שהתכוונתי.

עסק לא פשוט

להיות אימא זה עסק לא פשוט. יש הרבה תפקידים שלא למדנו באוניברסיטה, יש תעלומות, יש האשמות, מלא כביסות כל הזמן וקניות. ילדים שצריך לתחזק, להרגיע, לבשל להם, כי אם אין אוכל בבית – אימא אשמה, ואם אין בגדים נקיים – זה גם אימא… וצריך לפנק, לאהוב, לחנך, להסביר, לכעוס, אבל אין יותר כיף מלהיות אימא, גם אם אני לא אימא מושלמת וגם אם לפעמים, אני מאבדת להם את הגרביים ולא עומדת בקצב של הכביסות ולא תמיד מבשלת ארוחות.

גם אם אני מתבאסת כשאני מקבלת ווטסאפ מהמורה, שהילדה קצת השתוללה בשיעור. גם אם לפעמים הם מאשימים אותי בכל צרות העולם, אני לא מתחלפת עם אף אחד בתפקיד. גם אם אני הכי אוהבת להיות האימא הלא מושלמת, אבל הכי אוהבת של הילדים המקסימים שלי.

*גרב – זכר ונקבה;

פריט לבוש המכסה את כף הרגל; פוזמק