הכוח הנשי שמוביל חינוך, חדשנות ועשייה ברשת "רוח הגולן" משלב תורה, דרך ארץ ומצוינות, תוך חיבור לערכים של אחריות, חדשנות ומנהיגות. לקראת יום האישה הבין-לאומי, הנה הן – מנהלות הרשת | חלק ב'
מאת: חגית דביר. צילומים: גבי גיל לוין
מוסדות החינוך של "רוח הגולן" אינם רק מוסדות חינוכיים. הם מרחבים של צמיחה, מנהיגות ועשייה. הרשת, המנהלת מוסדות מהנגב המערבי בדרום ועד לצפון הגולן, כוללת ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבת הסדר, רשת "רגבים", כפר נוער לבנות, מכללה להנדסאים, מדרשה ייחודית לבנות שירות לאומי, מדרשת הגולן – מרכז תיירות תוכן ייחודי ומרכז יזמות וחדשנות חדש בחיספין.
במוסדות אלו, מתחנכים תלמידים ותלמידות המשלבים תורה, דרך ארץ ומצוינות, תוך חיבור לערכים של אחריות, חדשנות ומנהיגות.
הרשת מפעילה 16 מוסדות חינוך ומעסיקה כ-1,000 עובדות ועובדים, שמהם מנהלות רבות בתפקידי מפתח – מנהלות מוסדות חינוכיים, מנהלות תיכונים, מנהלות פדגוגיות ומנהלות מחלקות ואגפים.
לקראת יום האישה הבין-לאומי, יזמנו פרויקט מיוחד שמביא לקדמת הבמה את מנהלות הרשת. כל אחת מהן ענתה על שאלות שנוגעות לתפקידה, לדרך שעשתה, לאתגרים שאתם היא מתמודדת ולחזון שלה לעתיד.
איה שטרן
יועצת ומנהלת תחום טיפול, ישיבת "תמ"ר", "הרגע בו אני מתבוננת על התלמידים שלנו ומבינה שהם כל כך מדויקים לישיבת 'תמ"ר', ככפפה ליד, שהם שמחים ללמוד כאן ויודעים שהישיבה תקדם אותם"
מהו האתגר הכי משמעותי שאת מתמודדת אתו בתפקידך, ואיך את מתגברת עליו?
"בשנים האחרונות, הוצבו בפנינו מספר אתגרים לא פשוטים, מהקורונה ועד למלחמה הנוכחית. מציאות מורכבת שצריך להתמודד בה עם קשיים, מהבית ומהחוץ. היו רגעים, בעיקר במלחמה הנוכחית, שהתחושה הייתה שאין די כוחות להעניק גם בישיבה וגם בבית, במיוחד כשהבעל, הילד והחתן בקו האש ואת מתמודדת עם הכול לבד.
"מה שעזר לי זה קודם כול האמונה בה' יתברך, שהכול מאתו והכול לטובה. כמו כן, עזרו לי מאוד ההתחשבות וההבנה מצד צוות הישיבה, תחושה חמה של משפחה, בה כולם משלבים ידיים לסייע אחד לשני, כל אחד לפי הצורך וההתמודדות שלו".
איזה רגע מהעבודה שלך גרם לך להרגיש שאת עושה שינוי אמיתי?
"הרגע בו אני מתבוננת על התלמידים שלנו ומבינה שהם כל כך מדויקים לישיבת 'תמ"ר', ככפפה ליד, שהם שמחים ללמוד כאן ויודעים שהישיבה תקדם אותם בהתאם לחיבור הלב שלהם לישיבה. לראות תלמידים שכל כך מחוברים ואוהבים את הישיבה, מחזק את תחושת השייכות והשמחה בצוות, בתלמידים ובישיבה".
איך את משלבת בין המקצועיות שלך לבין הקשרים האישיים והאנושיים בעבודה?
"תודה לה', לי זה מאוד קל. בישיבת 'תמ"ר' יש צוות מדהים שהוא ממש כמו משפחה. אנשים טובים, עם מאור פנים, לב רחב ועין טובה. אני כל כך אוהבת אותם ומחוברת אליהם, שזה בא לי טבעי. כל אחד מהצוות מביא את האור המיוחד שלו לישיבה וזה יוצר תחושת משפחה נעימה וטובה. מתוך כך, נוצר אמון והעבודה המשותפת זורמת בצורה טבעית ומדויקת".
איזו אישה מהווה עבורך מודל לחיקוי ולמה?
"סבתא שלי, חד משמעית! סבתא ירדנה זצ"ל הייתה אישה אצילית מלאת ענווה שידעה לעשות הכול בשקט ובצורה מדויקת. עלתה לארץ בגיל 16 לבדה וטיפלה כאן באחיה הקטנים.
"בגיל 40, עם שבעה ילדים, היא התחילה ללמוד אחיות ועבדה כאחות בירושלים.
היא הצליחה לשלב באופן מושלם בין הבית לעבודה. הבית שלה תמיד היה מבריק, עם אוכל חם על הגז לכל הילדים והמשפחה המורחבת ומצד שני, הייתה יוצאת למשמרות כאחות במשרה מלאה וממלאת את תפקידה נאמנה, בחריצות ובתחושת שליחות".
מה היית אומרת לאישה צעירה שמתחילה את דרכה המקצועית ורוצה להשפיע בעולם החינוך?
"הייתי מציעה לה להתחיל בלמידה. לשבת להתבונן בענווה על הכול מסביב, להבין מהם הצרכים של המקום ורק אחרי תקופת התאקלמות, להביא את עולמה הפנימי והחינוכי לידי ביטוי בתוך בית הספר. לנהוג בתלמידים כאילו הם ילדיה שלה ומתוך הגישה הזו, להשתדל לעשות את הכי נכון ומדויק בעיני אלוקים ואדם, כי ברור שאם תעשה את הדברים מתוך אמונה בה', זה יצא נכון גם בעיני בשר ודם".
ענת שם טוב
ראש אולפנת "רגבים אופק", "בכל בוקר, כשאני מגיעה ורואה אותן מגיעות לפניי ולפני השמש, זה נותן תחושת משמעות אדירה"
מהו האתגר הכי משמעותי שאת מתמודדת אתו בתפקידך ואיך את מתגברת עליו?
"האתגר הגדול שאתו אני מתמודדת כרגע, הוא שהמוסד שלי בשלב ההקמה. זה דורש המון כוחות נפש, מסירות אין קץ וויתורים רבים על החיים שהיו לי. לכל מנהל ישנם התמודדויות ואתגרים, זה ברור לגמרי, אבל מוסד בהקמה דורש נוכחות וחיבור בין כל הקצוות, ברמה הגבוהה ביותר. האתגר שלי כרגע זה להיות גם במקומות נוספים, מלבד האולפנה, גם פיזית, אך לא פחות, בראש. אני ישנה עם האולפנה בלילה, חושבת על הבנות והאירועים כל הזמן, אין לי רגע שזה לא אתי. מקבלת הרבה שיחות מוסר מהילדים שלי שגם הם פה…".
מה נותן לך השראה ומוטיבציה להמשיך ולהתפתח בתפקידך?
"מוטיבציה אני שואבת מהבנות ומהצוות הנפלא שנוצר כאן, זו ממש משפחה. ההתקדמות והחיבור לאדמה עושים לכולנו כל כך טוב. בכל בוקר, כשאני מגיעה ורואה אותן מגיעות לפניי ולפני השמש, זה נותן תחושת משמעות אדירה. הרצון שהמקום הזה יצליח ולנערות מתוקות בעם ישראל יהיה איפה לתת את מה שיש להן לתת לאדמת הקודש, זה נותן המון כוחות".
איזה רגע מהעבודה שלך גרם לך להרגיש שאת עושה שינוי אמיתי?
"הרגעים שנותנים לי להרגיש את השינוי הם דווקא רגעי הביחד, העומס, הדיבור העמוק עם בנות וצוות, להרגיש שאני מצליחה להביא את עצמי ולהיות הגרסה הטובה של עצמי בכמה חזיתות, בו זמנית. זאת הרגשה מיוחדת שאת מרגישה שדברים זזים קדימה, שחשה אווירה של חיבוק ופירגון זו לזו".
מה לדעתך הופך את המוסדות ברשת שלנו למיוחדים?
"'רוח הגולן' זה הבית שלי כבר כמעט שני עשורים. בכל תפקיד שהייתי ב'רוח הגולן', הרגשתי תמיד, בבית, משפחה. האנשים שעוטפים את המערכת, הרצון של העמותה שזה יצליח, זה משהו מיוחד.
"היכולת לעבוד במוסד אחד ולדעת שאת חלק ממשהו גדול, תמיד יהיה עם מי להתייעץ, על מי לסמוך, עם מי לעוף הכי רחוק".
איזו אישה מהווה עבורך מודל לחיקוי ולמה?
"אישה שהיא מודל לחיקוי עבורי זאת אימא שלי שתחי', שעל אף חייה הלא קלים, שנים של לבד, תמיד חזקה ומחייכת, והיכולת שלה לדעת על כל נכד, נין, בן, בת, איפה הם, מה שלומם, מה הם צריכים וברגישות עדינה, להגיע אל הלבבות של כולנו".
יפעת יגל
ראש אולפנת "רגבים", גוש עציון, "זה קורה אחרי שיעור שנגע, יום עבודה מאתגר, רגע קטן בחדר האוכל, או אירוע שהן מרימות ומישהי באה לידי ביטוי בצורה חדשה. רגעים קטנים ומתוקים"
איזה רגע מהעבודה שלך גרם לך להרגיש שאת עושה שינוי אמיתי?
"הרבה רגעים בעבודה החקלאית, יחד עם הבנות. בעיקר רגעים שקצת קשה והדיבור בין השורות, בכרם, או בחממה הוא דיבור מעודד ומגבה, שגורם לבנות שנתקלו באיזה 'קיר' – להצליח להתגבר ולחצות אותו.
"עוד רגע כזה היה לא מזמן בערב חשיפה להורי ובנות כיתות ח', שבאו להכיר את האולפנה. רוב הערב התקיים בצורה של מעגלי שיח, בהם בנות האולפנה ישבו עם הטרמ"חיות והוריהן וענו לכל שאלה שנשאלו. לנו, הצוות, נותר רק להקשיב וליהנות מאיך שהתלמידות שלנו מציגות את האולפנה, מספרות מה חשוב להן ואת מה שנבנה בהן באולפנת 'רגבים'".
איך את משלבת בין המקצועיות שלך לבין הקשרים האישיים והאנושיים בעבודה?
"נראה לי שהמקצועיות שלי עוברת דרך הקשרים האישיים בעבודה… שם זה קורה. בכל מקרה, חדות, כנות וקבלת החלטות יכולות ללכת יחד עם קשרים אישיים ואנושיים".
מה נותן לך השראה ומוטיבציה להמשיך ולהתפתח בתפקידך?
"קודם כול, הצוות שסביבי. ברוך השם, זכינו בצוות איכותי ומסור מאוד. כשעובדים עם דמויות ברמה, אשר כולן פועלות יחד למען המטרות המשותפות, זה מעורר השראה ונותן כוחות ואנרגיה טובה.
"העיקר – הקשר עם הבנות והתהליך שהן עוברות, עושה המון נחת ונותן כוח ומוטיבציה. לראות אותן בהירתמות, בהתקדמות, בעיצוב האישיות שלהן ובבניית עוד קומה אישית, חברתית, תורנית ורוחנית, מרגש כל פעם מחדש. זה יכול להיות בתחנות משמעותיות של מחצית, או מסע זהות, או סוף שנה, אבל לרוב, זה קורה אחרי שיעור שנגע, יום עבודה מאתגר, רגע קטן בחדר האוכל, או אירוע שהן מרימות ומישהי באה לידי ביטוי בצורה חדשה. רגעים קטנים ומתוקים".
איזו אישה מהווה עבורך מודל לחיקוי ולמה?
"סבתא שלי, סבתא יפה, שעלתה לארץ בגיל 16 לבד, כנערה בעליית הנוער, עוד לפני השואה. היא הייתה מדריכת עולים בכפר חסידים ואחר כך, הצטרפה לקבוצת 'אברהם' והייתה חלוצה בשנים הראשונות של כפר עציון. יש לנו תמונה שלה מסקלת אבנים בהרי עציון השוממים. שם גם התחתנה עם סבי, בכפר עציון, בשנת 1944.
"האידאליסטיות, הציונות, היוזמה, פריצת הדרך, העצמאות האישית, במיוחד כאישה במשך חייה, הקשר האישי שהיה לנו, הדוגמה האישית שלה בקשר הקרוב שלה עם אחיותיה ועוד ועוד מרכיבים, הולכים אתי עד היום, הרבה שנים לאחר מותה".
מהו החזון האישי שלך בתפקידך הנוכחי וכיצד הוא משתלב עם החזון הכללי של רשת המוסדות?
"חשוב לי להיות חלק בבניית דור מחובר ומאמין, להפעיל מקום שבונה חוסן ובריאות נפשית אישית וחברתית ומאפשר לנוער להביא את כוחותיו הרבים לידי ביטוי בעשייה למען העם ובחיבור לאדמת ארצנו הקדושה.
"חשוב לי לתת מקום לכוחות הנהדרים שיש להם ולאפשר להם לפעול ממקום אידאליסטי ואיכותי, שרוצה לעשות יותר ולעשות מעבר למוכר. לחיות פה בארץ חיי תורה ועבודה, כפשוטו, מתוך אמונה והכרת תודה. כל זה חשוב לי עוד יותר אצל נערות וזו הסיבה שהקמנו את האולפנה.
"לשמחתי הרבה, רשת 'רוח הגולן' הנה פורצת דרך בהקמת מוסדות חקלאיים ומוסדות נוספים שמושתתים על אידאליסטיות, על תרומה לחברה ולמדינה. בכל מפגש מנהלים, הרשת חושפת אותנו לעוד רמה מקצועית ולעוד היבטים בעשייה החברתית".
רות אדרי
מנהלת טכנו-פדגוגית, מכללת חיספין ("אדיר במרום" ו"ברקאי") דוקטורנטית בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה – טכניון, "לימדו אותי שלפעמים מילה טובה, מחווה קטנה, או אוזן קשבת יכולות לשנות את כל נקודת המבט על החיים"
איזה רגע מהעבודה שלך גרם לך להרגיש שאת עושה שינוי אמיתי?
"זכור לי במיוחד מפגש מרגש עם אחד הבוגרים שלנו. כשהגיע אלינו לראשונה, התמודד עם גמגום משמעותי שהשפיע על יכולת התקשורת שלו והביטחון העצמי. לאורך כל תקופת הלימודים, שמתי דגש על יצירת סביבה בטוחה ומקבלת עבורו – נתתי לו במה להתבטא בקצב שלו ועודדתי אותו להשמיע את קולו. לפני זמן מה, הוא הגיע לביקור במוסד. עמד מולי קצין צה"ל במדים, עם ביטחון קורן בעיניים. הוא חיבק אותי בחום ואמר 'בזכותך הגעתי לאן שהגעתי'. באותו ביקור, הוא אף העביר הרצאה מעוררת השראה לתלמידים על המסע האישי שלו – מנער מתמודד לקצין מוביל. לראות את השינוי העצום שעבר, את הצמיחה האישית והמקצועית שלו, ריגש אותי עד דמעות. זה היה רגע שהזכיר לי למה בחרתי במקצוע הזה".
מה נותן לך השראה ומוטיבציה להמשיך ולהתפתח בתפקידך?
"דרך החיים שלי הייתה רצופה באתגרים משמעותיים. התמודדתי עם מכשולים ומצבים שדרשו ממני כוחות נפש עצומים. אך דווקא ברגעים הקשים ביותר, זכיתי לפגוש אנשים מיוחדים – אותם אני מכנה 'מלאכים בדרך'. היו אלה מורים שהאמינו בי, כשאפילו אני לא האמנתי בעצמי ואנשים טובים שהושיטו יד ברגעי משבר. חלקם היו בחיי רק לתקופה קצרה, אך ההשפעה שלהם מהדהדת עד היום. הם לימדו אותי שלפעמים מילה טובה, מחווה קטנה, או אוזן קשבת יכולות לשנות את כל נקודת המבט על החיים.
"היום, כשאני מתבוננת במסע שעברתי, אני מבינה שדווקא האתגרים הללו העניקו לי מתנות יקרות מפז ושהמפגשים עם אותם 'מלאכים' לימדו אותי את כוחה העצום של נתינה אמיתית. זו המוטיבציה שלי. אני רואה זאת כשליחות. אני רוצה להיות אותה 'מתנה' עבור כמה שיותר אנשים בדרכם. להעניק להם לא רק תמיכה מקצועית, אלא גם את אותה אמונה, תקווה וראיית הפוטנציאל שקיבלתי בעצמי. כל מפגש עם אדם הוא הזדמנות להחזיר לעולם את מה שקיבלתי – להיות אותו 'מלאך בדרך' עבור מישהו אחר שזקוק לכך. זה מעגל של נתינה שמעשיר את כולנו".
אם היית יכולה לתת עצה אחת לעובדת, או מנהלת, בתחילת דרכה, מה היא הייתה?
"העצה שהייתי נותנת למנהלת בתחילת דרכה היא להאמין ביכולות שלה ולא לחשוש להביע את דעתה המקצועית: תזכרי שנבחרת לתפקיד בזכות הכישורים והיכולות שלך. גם אם בהתחלה את מרגישה חוסר ביטחון, או חוששת מטעויות, זה טבעי וחלק מתהליך הלמידה וההתפתחות. דווקא הנכונות להביע דעה, לקחת אחריות ולהציע רעיונות חדשים היא שתוביל להתקדמות ולצמיחה מקצועית שלך. ואל תוותרי על החלומות שלך!".
איזו אישה מהווה עבורך מודל לחיקוי ולמה?
"גולדה מאיר מהווה עבורי מודל משמעותי לחיקוי. כאישה פורצת דרך, שהתמודדה עם אתגרים עצומים, בתקופה שבה נשים כמעט שלא תפסו עמדות מנהיגות, היא הוכיחה שעם נחישות ואומץ לב, אפשר לשבור כל תקרת זכוכית. מה שמעורר בי השראה במיוחד הוא היכולת שלה לשלב בין מנהיגות תקיפה ונחושה לבין רגישות ואכפתיות עמוקה. היא ידעה להיות חזקה כשנדרש, אך גם שמרה על אנושיות וקרבה לאנשים – תכונה שבאה לידי ביטוי בפגישות הסלון המפורסמות שלה עם אזרחים מן השורה. הדרך שבה התמודדה עם אתגרים ומשברים, תוך שמירה על קור רוח ושיקול דעת, מלמדת אותי על חשיבות האיזון בין רגש להיגיון, בקבלת החלטות. גם כשעמדה בפני ביקורת קשה, היא נשארה נאמנה לערכיה ולאמונותיה. דמותה מזכירה לי שמנהיגות אמיתית אינה רק עניין של כוח והשפעה, אלא גם של אחריות ומסירות לטובת הכלל. זו תפיסת עולם שמנחה אותי בתפקידי – להוביל מתוך שליחות ואחריות, תוך דאגה כנה לאלו שתחת אחריותי".
מהו הרגע שבו הרגשת גאווה מיוחדת בעשייה שלך במסגרת הרשת?
"רגע של גאווה מיוחדת חוויתי במסגרת יום המיונים למועמדים חדשים, כאשר קיימנו פאנל בוגרים. בפאנל השתתפו עשרה בוגרים, שהציגו את מסלול חייהם מתחילת הלימודים. היה מרגש במיוחד לשמוע כיצד המוסד שלנו תרם להתפתחותם וכיצד חייהם השתנו לטובה. הפנל כלל מגוון רחב של בוגרים – החל מכאלה שרק התגייסו לצבא, דרך קצינים פעילים ועד לאנשי קבע עם שנות ותק. כולם שיתפו בהתרגשות על התקופה המשמעותית שחוו במהלך לימודיהם ועל ההתקדמות המקצועית והאישית שהשיגו בעקבותיה. העובדה שהם בחרו לחזור ולשתף את החוויות החיוביות שלהם מתקופת הלימודים מעידה על הערך המשמעותי שהם מייחסים למוסד. זה עורר בי גאווה של אימא, התרגשתי מאוד".
מה היית אומרת לאישה צעירה שמתחילה את דרכה המקצועית ורוצה להשפיע בעולם החינוך?
"הייתי רוצה לומר לה שבחרה במקצוע שהוא הרבה יותר משליחות – הוא הזדמנות אמיתית לשנות חיים. כמישהי שנמצאת בתחום כבר שנים, אני יכולה להעיד שכל יום מביא אתו אפשרות להשפיע, לעצב ולהאיר דרך עבור מישהו אחר: קודם כול, האמיני בעצמך ובדרך שלך. החינוך הוא תחום שיש בו המון דעות ושיטות, אבל חשוב שתפתחי את הקול הייחודי שלך. הקשיבי לעצות ולמדי מאחרים, אבל אל תפחדי לפתח את הגישה האישית שלך.
"זכרי תמיד – מאחורי כל תלמיד, יש סיפור. לפעמים, דווקא אלה שמאתגרים אותך הכי הרבה, הם אלה שזקוקים לך יותר מכול. תני מקום לסבלנות, להקשבה ולאמפתיה. לעתים, מילה טובה, או מבט מעודד, יכולים לשנות את כל היום של תלמיד ולפעמים אף את כל מסלול חייו.
"אל תפחדי מאתגרים ומטעויות, הם חלק בלתי נפרד מהצמיחה המקצועית שלך. בימים הקשים, כשנדמה שכלום לא מצליח, זכרי שההשפעה האמיתית שלנו לא תמיד נראית מיד לעין. לפעמים, היא מתגלה שנים אחרי ולפעמים, כלל לא. זה לא אומר שלא השפעת, זה אומר שאת לא רואה את זה.
"הכי חשוב – אל תאבדי את התשוקה והאמונה שהביאו אותך לתחום מלכתחילה. הן אלו שיתדלקו אותך ויעזרו לך להתמודד עם האתגרים שבדרך. כל יום שבו את מצליחה להדליק ניצוץ בעיניים של תלמיד, הוא יום שבו שינית את העולם לטובה".
