יעל מדי
הוא בן רמג”ש, גדל ברמג”ש והתחתן עם בת רמג”ש. מנהל את “רגבים בגולן” ואחראי על הטחינה לשבת, עם הרבה שום ולימון. האורח שלי לשבת הוא משה עופר
קצת על עצמך:
“משה, בן 41 השבוע. נשוי לבשמת, אותה אתם פוגשים בספרייה בחיספין. הורים לחמשת ילדנו הנפלאים – אוריה מסיימת י”ב ממש בימים אלו. אפיק מסיים ח’. רוה מסיים ו’. יהודה מסיים ד’ ומעין מסיימת ב’.
“שלושת ילדנו הגדולים מסיימים כעת פרק בחייהם ויתחילו בעזרת השם פרק חדש בספטמבר – אוריה לשירות לאומי, אפיק יתחיל ללמוד ב’רגבים’ ורוה – בחטיבת הביניים בחיספין. בהצלחה להם ולנו… וגם לקטנים, הממשיכים במסגרות שלהם, בתלמוד תורה בחיספין ובבית ספר ‘ואהבת’, בקשת. ברוך השם, זכינו לשלוח כל ילד שלנו לבית ספר אחר בגולן. זו זכות ואפשרות שיש נדמה לי רק במעט מאוד מקומות. מי שרוצה תובנות על ניסוי הכלים החינוכי, מוזמן לפנות”.
“בשבתות הקיץ, משתדלים להביא משניות ממסכת אבות, ממנה לומדים מוסר כל החיים. זוכים גם להתארח הרבה אצל סבא וסבתא, משני הצדדים וזו זכות גדולה לנכדים. אני לא ממש זכיתי לסבא וסבתא. בטח לא קרובים ככה”
עיסוק:
“מאז השחרור מהצבא, למעט חצי שנה בחקלאות במשק – כל השנים אני בתחום החינוך ובארבע שנים האחרונות, זוכה לנהל את ‘רגבים בגולן’. זו תכנית חינוכית ייחודית לבני נוער, מכיתה ט’ עד י”ב, בנטור. בלב התכנית עבודה חקלאית של התלמידים והצוות במשותף. אחריה פונים ללימודי התיכון ואחר הצהריים, מטעינים מצברים בלימוד תורה בבית המדרש, שהוא נשמת המקום. מכוח התורה, יוצאים בבוקר לעמל יומנו בשדה. משתדלים להיות לעזר לחקלאי הגולן.
“יסודות התכנית בונים אצל הנערים תשתית ערכית של אחריות, מוסר עבודה, נכונות לעבודה קשה, מסוגלות אישית וחיבור עמוק לאדמה, לטבע ולבוראו. החיבור עצמו מחזיר את הבריאות והשפיות לחיים שנדמה לעתים שקצת אבדה לנו, בחיבור האובססיבי של העולם למסכים, לאינסטנט, למלאכותי, למהיר והעכשווי.
“בסיום עוד שנת לימודים, מרגיש צורך לומר תודה לשותפים לעשייה ב’רגבים’ – המחנכים ונשותיהן וכלל הצוות, עמותת ‘רוח הגולן’ וחקלאי הגולן, הצועדים אתנו יחד, יד ביד וכמובן, לתלמידים, העמלים יום יום בבניין עצמי ולאומי גם יחד”.
מגורים:
“רמת מגשימים, או בקיצור רמג”ש. או באמת – המשק. ה- משק. חוגג השבוע יובל שנים לייסודו. בתודה גדולה לבורא עולם ולחלוצים המייסדים, ביניהם ההורים של אשתי ושלי, שבנו משק לתפארת הגולן ולתפארת מדינת ישראל”.
איפה נולדת וגדלת?
“גם בשמת אשתי וגם אני נולדנו ברמת מגשימים וכאן גדלנו כל חיינו. כן, כן, אנחנו מאלו שעליהם צוחקים – נולדו ברמג”ש, גדלו ברמג”ש, התחתנו ברמג”ש על הדשא, עם בן/בת רמג”ש וכולי וכולי. ההורים שלנו זכו להיות מבוני היישוב והגולן. חוו כאן את אתגרי השנים הראשונות – קשיים לצד עוצמות גדולות, מחירים כבדים לצד סיפוק רב ומשמעות גדולה. הם מאוד גאים על יצירתם ואנו מוקירים להם תודה על כך. היום החזית היא יישובי שומרון ויהודה, עוטף עזה ודרום תל אביב. לפני 45 שנה, החזית הבוערת הייתה כאן בגולן ולמרות המחירים הכבדים, הם וחבריהם נאחזו באדמה, בחזון ובהגשמתו והפריחו את השממה על הרמה”.
איך נראה יום שישי שלך?
“במובן מסוים, יום שישי מתחיל כבר בחמישי בערב, כשהתלמידים נוסעים לביתם ומפלס האחריות יורד. אפשר להסדיר נשימה ולהתחיל להרגיש את השבת. זה זמן של נחת, של התארגנות בבית לקראת שבת, שטיפת הבית בחמישי בערב, או שישי, לצד הכנות לשבת, שבעיקר אשתי טורחת עליהן ואני משתדל לא להפריע. יש כמה תפקידים קטנים, שהם רק ‘עליי’, ביניהם טחינה לשבת, עם הרבה שום ולימון. אבל באמת שהתשואות לאישה… זכיתי”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“דגים, סלטים, קיגל, אורז מלא ומלא אורז, עוף ובשר. לרוב, גם בשר עם חומוס, שהוא מצרך חיוני ביותר. סחוג של סבא, בחורף מרק – חובה. מנות אחרונות מיוחדות של אשתי. הודו להשם”.
איך נראה שולחן השבת שלכם?
“האמת, מאתגר עם הילדים בליל שבת, מאוחר, עייפים וכל זה. משתדלים לפתח שיחה ודיבור סביב אירועי השבוע, חוויות שעברו עליהם, עלינו. חיבור לפרשת השבוע מכל מיני זוויות.
“בשבתות הקיץ, משתדלים להביא משניות ממסכת אבות, ממנה לומדים מוסר כל החיים. זוכים גם להתארח הרבה אצל סבא וסבתא, משני הצדדים וזו זכות גדולה לנכדים. אני לא ממש זכיתי לסבא וסבתא. בטח לא קרובים ככה. כל דמות מבוגר משמעותי שהילדים זוכים לה היא מתנה חשובה להמשך חייהם”.
זיכרון ילדות משבת?
“תפילות בבית כנסת ומעבר לזה, מבלים המון עם חברים, משחקים במשק משחקים שהיום כבר פחות ב’אופנה’ – הדגל, כיבוש גבעה, תחנות ועוד שמות מוזרים. מטיילים מחוץ למשק ל’בית האדום’, לתותח המסתובב שהיה בבקר ונעלם ולעוד מחוזות ילדות כיפיים נשכחים. בימי שישי, נסיעות למוצב 117, לחלק צ’ופרים לחיילים ופה ושם כנרת, או בריכה, מה שמשתדלים לעשות גם כעת, בשבתות הקיץ”.
ספרים/עיתונים בשבת?
“משתדל ללמוד תורה בשבת, בעיקר משתדל. בנוסף לפרשת השבוע, כעת מצליח רק משנה יומית ורמב”ם יומי, כולל השלמת פערים מהשבוע החולף…
“קורא את רוב עלוני השבת, ‘שישי בגולן’, ‘בשבע’ ו’ישראל היום’, אם מספיקים להגיע לקחת מהדואר… זה נחטף מהר יותר מהחלות של שבת. מציץ גם ב’מקור ראשון’, אצל ההורים”.
רונצקי, ימימה, יוני ובארי
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“זמן עם המשפחה, מדברים, משחקים עם הילדים, כשיש להם זמן אלינו… פחות מורגשת האחריות הכבדה הרובצת כל השבוע. כמובן, שהפלאפון שקט וזה מאוד משמעותי. (אפילו שהוא פועל בכיס, לפי הנחיות הרבש”צ)”.
מאכל אהוב במיוחד?
“דגים ובשר, כמעט בכל צורה. גלידה תמיד טוב ואי אפשר בלי הרבה קפה – חם בחורף וקר עם הרבה קרח, בקיץ”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“במישור המשפחתי, עם סבא וסבתא שלנו משני הצדדים. לשבת, להכיר אותם יותר, לשמוע מהם, ללמוד מהם. במישור הרחב, הייתי שמח לשבת יחד עם אשתי לשולחן אחד עם הרב רונצקי וימימה אביטל זצ”ל, יוני נתניהו ובארי חזק הי”ד. הראשון הלך מעמנו לא מזמן, מוכר לרובנו, השנייה נוכחת ללא נוכחותה. יוני ובארי, צנחנים שנפלו במערכה. צמד אנשים עם נשמה עמוקה מני ים, שבשילוב עם עוצמות חייו של הרב רונצקי, תובנות נפשה של ימימה – נראה לי הייתה מתפתחת שיחת עומק מרתקת על סודות החיים ואולי גם מעט פתרונות. עד הפגישה המיוחלת, נותר לנו לקרוא מהכתבים שלהם וזה בהחלט מומלץ בחום!”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“אין כל כך הרבה שעות פנאי… ברוך השם, עסוקים. כשיש, זה בעיקר בבית עם המשפחה, הליכות רגליות בטיילת, עם אשתי”.
מה לא יודעים עליך?
“אני בן יחיד, אח לשלוש אחיות, בן למשפחת הרשקוביץ. לקראת החתונה שלי, אבא שלי המליץ לי בחום לעברת את שם המשפחה, גם כי הרשקוביץ זה ארוך ולא עברי וגם כדי להקל את המעבר של אשתי משם משפחה כה קצר ונעים, לב, למשהו אחר… אבא בחכמתו אמר כי עדיף שאני אקבע עובדות בשטח, לפני שכל אחד מילדיי, שיגיעו בעזרת השם, יבחר לעצמו שם שונה.
“אימצתי את ההמלצה ועברתנו לעופר. למי שלא יודע, הירשקוביץ פירושו – בן צבי – הירש = צבי. קוביץ = בן. בקיצור, עופר. זה עוד לא עזר לנו לזכות בלוטו וגם שכמעט נדדנו לאילת הרחוקה, לעבודה ב’אל ארצי’, בתחום הטיולים. זה היה לפני כעשר שנים, באמצע שירות מילואים בגבול עזה. אחרי יומיים של התלבטות, ויתרנו ואנחנו פה”.
מהו החלום שלך?
יש הרבה… את רובם אשמור לעצמי. אשמח לזכות להקים מסגרת המשך ל’רגבים’, לבוגרי צבא. במישור האישי, חלומות קטנים – להוסיף לאוצר המילים שלי הרבה מילים בארמית ובאנגלית, להוריד מעצמי 10-12 קילוגרמים מיותרים, לשמר תחביבים מהנים לאורך שנים”.
מה אתה הכי אוהב בגולן?
“הכי אוהב את ימי החורף האמתיים, הגשומים, סוערים ופעם ב… גם מושלגים. את הזרימות בנחלים והמרדף שלנו להגיע לראות מקרוב… את הירוק שאחרי החורף, המרחבים מלאי הטבע – עופות דורסים מעל, חיות הבר מתחת והרבה שקט וטבע מסביב”.
מה אתה מאחל לעצמך?
“שמחת חיים, בריאות הגוף ובריאות הנפש לכל משפחתי ולי, שנזכה לגאולה שלמה, עם כל ישראל”.
