היא ראש חוג NLP ומרצה במכללת 'ספרא' ובמכללת עמק יזרעאל. מתמחה בעבודה עם חרדות, טראומה, פוסט טראומה, אובדן ואבל. "אני מרגישה שזכיתי לעבוד במקצוע שהוא בעצם שליחות". האורחת שלנו לשבת היא אורטל כהן, מקצרין
קצת על עצמך
"אורטל כהן, אימא לשלושה ילדים מדהימים. מאמינה שבכל אדם יש כוח פנימי עצום. לפעמים, הוא פשוט מכוסה בשכבות של פחד, ביקורת עצמית וסיפורים ישנים שסיפרנו לעצמנו".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי בצפת, בבית חם ומלא אהבה. יש לי אחות אחת, גדולה ממני והיא וההורים שלי הם החברים הכי טובים שלי".
מגורים
"אני גרה בקצרין, כבר יותר מעשרים שנה. קצרין היא הבית שלי ושל הילדים שלי".
עיסוק
"ראש חוג NLP ומרצה במכללת 'ספרא' ובמכללת עמק יזרעאל. אני מסמיכה סטודנטים לפרקטישינר ולמאסטר NLP בהסמכה בין-לאומית ומכשירה מטפלים ומאמנים לעבודה עם חרדה, טראומה, אובדן ואבל. במקביל, מאמנת רגשית, טריינרית NLP ומטפלת בטראנס וסוגסטיות. כבר שבע שנים, אני מלווה מבוגרים, ילדים ונוער בקליניקה הפרטית שלי ומתמחה בעבודה עם חרדות, טראומה, פוסט טראומה, אובדן ואבל.
"העבודה שלי היא לעזור לאנשים להסיר את שכבות הפחד ולפגוש מחדש את מי שהם באמת. אני משלבת בין עולמות: אימון,NLP , טראנס וסוגסטיות, שחרור רגשות בתנועות עיניים(EMR) , נומרולוגיה ועבודה רגשית עמוקה. כל אדם שמגיע אליי מקבל תהליך שנתפר במיוחד בשבילו.
"בנוסף, אני מעבירה הרצאות וסדנאות לרשויות, לארגונים ולקהל הרחב, על ביטחון עצמי, גבולות, חוסן והתמודדות עם משברים".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"את הרגע שבו משהו משתחרר. מטופל שנכנס אליי עם כתפיים כבדות ויוצא עם מבט אחר בעיניים. ילד שהפסיק לפחד לישון לבד. סטודנטית שבתחילת הקורס לא האמינה בעצמה ובסופו, היא מנחה תהליך שינוי עמוק לאדם אחר. אני מרגישה שזכיתי לעבוד במקצוע שהוא בעצם שליחות.
מה עשית קודם?
"במשך כ-14 שנה, עבדתי בחברה הכלכלית גולן, תחילה כמנהלת קשרי לקוחות ולאחר מכן, כמנהלת משאבי אנוש. לפני כן, הייתי בנקאית בבנק 'לאומי' וניהלתי משרד תיירות. כשאני מסתכלת אחורה, אני מבינה שגם שם, בלי לקרוא לזה כך, תמיד עבדתי עם אנשים ובשבילם: בליווי, בהקשבה ובעזרה בזמנים של שינוי ולחץ. בשלב מסוים, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות באמת ובאופן מלא ולקחתי את הצעד אל הדרך שלי".
איך נראה יום שישי שלך?
"ימי שישי הם הימים הרגועים שלי. הבוקר מוקדש לבית, לסידורים ולארגון ולפעמים גם לפינוק קטן עם הילדים בעגלת קפה. בסופי השבוע, כשהילדים אתי, אנחנו מוצאים זמן גם לאפייה משותפת ובסופי השבוע שאני לבד, זה הזמן שלי: שבת עם חברים וזמן איכות עם עצמי".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"את רוב ארוחות שישי בערב אנחנו חוגגים אצל ההורים שלי, בצפת. כל המשפחה מתכנסת, כולל האחיינים והאחייניות, עושים קידוש וכיאה לבית מרוקאי, השולחן עמוס במטעמים: סלטים, תוספות ובשרים. בחלק השני של הערב, אנחנו מתפנקים בקינוחים ובפירות, משחקים משחקי קופסה ובעיקר נהנים מהיחד".
מאכל אהוב
"יש כל כך הרבה! מאכלי הבית של ההורים שלי: המעושנים של אבא, הקוסקוס של אימא ובעצם כמעט כל תבשיל שהם מכינים. בשבילי, זה הטעם של הבית ושל האהבה".
זיכרון ילדות משמעותי
"גרנו בדרום צפת ומתחת לבית שלנו היה ואדי. בשבתות, אבא היה לוקח אותי ואת אחותי לטיולים.
"היינו לוקחים מימייה גדולה, פירות וחטיפים ומטיילים בין הרקפות והכלניות. אבא היה מספר לנו סיפורים על המקום ואימא הייתה מחכה לנו בבית עם ארוחה טעימה. אולי משם התחילה האהבה שלי לטבע, לסיפורים שמרפאים ולתחושה שתמיד יש בית חם לחזור אליו".
המלצה על ספר
"'ארבע ההסכמות', של דון מיגל רואיס. זהו ספר קטן ופשוט ואני חוזרת אליו שוב ושוב. הוא מציע ארבעה עקרונות לחיים: היה ישר וטהור במילותיך, אל תיקח שום דבר באופן אישי, אל תניח הנחות ותמיד עשה את המיטב שלך. נשמע פשוט, אבל מי שמיישם אותם ביום-יום מגלה כמה הם משנים את מערכות היחסים, את השקט הפנימי ואת היחס שלנו לעצמנו.
"למי שרוצה להעמיק, אני ממליצה גם על 'לשבור את ההרגל להיות עצמך', של ד"ר ג'ו דיספנזה ועל 'כוחו של התת-מודע', של ד"ר ג'וזף מרפי. שניהם עוסקים באותה אמת שאני רואה כל יום בקליניקה: השינוי מתחיל בפנים".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"עם עצמי הצעירה. הייתי מזמינה אותה לשבת מולי, מחזיקה לה את הידיים ואומרת לה: 'תאמיני בעצמך. את הקול הפנימי הזה, שאת משתיקה כי את חוששת שהוא לא מספיק נכון, לא מספיק מקובל, או לא מספיק בטוח, תקשיבי לו. הוא יודע את הדרך'.
"הייתי מספרת לה שהדרך שלה לא תהיה תמיד קלה ולא תמיד צפויה. שיהיו שנים שבהן תעשה דברים טובים וחשובים, אבל לא בדיוק את מה שהנשמה שלה ביקשה ושגם הן יהיו חלק מהמסע ולא בזבוז זמן. שכל ניסיון, כל משבר וכל אדם שתפגוש יבנו אותה בדיוק לשליחות שמחכה לה.
"הייתי אומרת לה שהיא לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד. שהיא ראויה לאהבה בדיוק כמו שהיא. שהרגישות שלה היא לא חולשה, היא מתנה ויום אחד, היא תהיה הכלי שבעזרתו תרפא אחרים.
"בסוף הייתי מחבקת אותה חזק ואומרת לה: 'תודה שלא ויתרת. בזכותך אני כאן'".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"אני אוהבת מאוד לקרוא. יש לי בבית ספרייה גדולה שבניתי מסולם, ועליה אוסף הספרים שלי. היום, אני קוראת בעיקר ספרות מקצועית ואני אוהבת מאוד מוזיקה. בשבילי, היא ריפוי לנשמה".
איך השפיע עלייך המלחמה?
"המלחמה נכנסה לכל בית. היא נכנסה לשגרה, לשינה, לתחושת הביטחון ולילדים. אני זוכרת שבימים הראשונים מצאתי את עצמי יושבת שעות מול הטלוויזיה, דבר שבכלל לא מאפיין אותי. אחרי כשבוע, התאפסתי והבנתי שאני רוצה לעשות משהו עם מה שאני יודעת. הצטרפתי לקבוצה של מטפלים מתנדבים ויחד, דרך המכללה שבה אני מלמדת, הקמנו מיזם יומי: מפגש של חצי שעה בכל יום, שבו העברנו בהתנדבות כלים לוויסות רגשי ולהרגעה.
"מבחינה מקצועית, ראיתי בקליניקה ובסדנאות כמה חרדה וטראומה השפיעו על מבוגרים ועל ילדים, לפעמים בלי שהם אפילו שמו לב. זה חיזק אצלי את ההבנה כמה חשוב לתת לאנשים כלים פשוטים ומעשיים להרגעה, לוויסות ולחוסן. ראיתי גם את הצד השני: את הכוח של הקהילה, את הערבות ההדדית ואת היכולת של אנשים לקום ולצמוח מתוך הקושי. זה נותן המון תקווה".
מהו המוטו שלך בחיים?
"'אין כישלון, יש רק משוב'. זו אחת מהנחות היסוד של ה-NLP ובשבילי זו דרך חיים. כל מה שקורה לנו הוא הזדמנות ללמוד, לדייק ולצמוח. כשמפסיקים לפחד ליפול, מתחילים באמת ללכת.
"לצד זה, אני מאמינה באמת שלמה: אי אפשר לדעת עד כמה רחוק שינוי אחד יכול להגיע".
מהו החלום שלך?
"לחבר את כל העולמות שלי לדבר אחד שלם. בימים אלה, אני מפתחת קורס ייחודי שמשלב NLP ונומרולוגיה: הכלים המעשיים לשינוי, לצד ההבנה העמוקה של הנשמה והייעוד. במקביל, אני עובדת על ערכת קלפים להתפתחות אישית שבנויה מ-12 שערי התפתחות. היא מזמינה מאמנים, מטפלים, מנחים ובעצם כל מי שרוצה, למסע אישי ועמוק שמשלב שאלות תודעה, עבודה רגשית וצעדים מעשיים ליישום ביומיום.
"החלום הגדול – להקים כאן בית ללמידה ולריפוי רגשי, מקום שבו אנשים יוכלו להכיר את עצמם, לרפא את מה שכואב ולצאת לחיים עם יותר אמונה, אהבה עצמית ושקט. להכשיר כמה שיותר מטפלים טובים, כדי שהכלים האלה יגיעו לכל מי שצריך אותם".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את המרחב. את השקט שאפשר לשמוע בו את עצמך ואת הנופים שמזכירים לי כל בוקר כמה העולם גדול ויפה. את האנשים, הקהילה, הפשטות והתחושה שכולם כאן קצת משפחה".
מה את מאחלת לעצמך?
"להמשיך ללכת בדרך שלי באמונה שלמה ולשמור על לב פתוח ועל סקרנות חיה. בריאות ושמחה, לי ולמשפחתי. שכל אדם שאפגוש, מטופל, סטודנט, או משתתף בהרצאה, ייצא עם עוד קצת אור, עוד אמונה בעצמו ועוד אהבה עצמית. לכולנו אני מאחלת שקט, ביטחון וימים טובים".
