"השנים החולפות אולי מקמטות את העור, אך ויתור על להט החיים מקמט את הנשמה", סמואל אולמן. אנו יוצאות בסדרת כתבות על הגיל השלישי. נציג את עצמנו ונסביר מה מניע אותנו לכתוב את זה
מרים דהן – mdahan84@gmail.com, דבורה מוי – dvoramoy@gmail.com
שמי מרים דהן, מאבנ"י אית"ן, נשואה לאבנר. יש לנו חמישה ילדים ונכדים בלי עין רעה. מתקרבת לגיל השלישי. עסקתי בהוראה וייעוץ חינוכי, במשך 30 שנה. שאלתי את עצמי: מהו האתגר הבא העומד בפניי? זיכרונות מהוריי המזדקנים והסביבה החברתית שאני חיה בתוכה, שחלקה מזדקנת, יצרו בי את הדחף להתמחות בגיל השלישי. היום אני יועצת גרנטולוגית ומנחת קבוצות. בוגרת מכון "באר אמונה", בירושלים.
שמי דבורה מוי, מאבנ"י אית"ן. הגעתי לגיל השלישי. עסקתי בחינוך 35 שנה. כיום, מנהלת את ספריית "אל על", בחיספין. מתמחה בייעוץ גרנטולוגי במכון "באר אמונה". מה מביא אותי לתחום? מאז ומתמיד, הייתה לי אהבה לאנשי הגיל השלישי. היום, אני רואה בעיסוק בתחום אתגר להעלאת המודעות ביחס לזקנה.
תקופת הקורונה העמידה את הגיל השלישי במרכז העניינים. משהו בתודעה הציבורית השתנה. הזקנים היו למרכז החדשות. הזקנים נהפכו לקבוצת סיכון. הנפטרים ברובם הם זקנים, עם מחלות רקע. כמה עצוב.
תקופה זו הציפה נושאים רבים הקשורים לעולמם של הזקנים. נוצר צורך גדול בשימוש בטכנולוגיה בחיי היום–יום ולזקנים זהו אתגר גדול. נוספת לזה הדאגה של בני המשפחה של הזקנים הנמצאים בבידוד, אי אפשר לבקר, אי אפשר לחבק.
נוצרה תופעה. הילדים נעשו חרדים לשלומם ובריאותם של הוריהם המזדקנים. התפקידים התהפכו. הילדים מבינים את שבריריותם של החיים ואינם רוצים לאבד את הוריהם. הילדים מתקשרים כל יום לשאול מה נשמע ולא רק בימי שישי
נוצרה תופעה. הילדים נעשו חרדים לשלומם ובריאותם של הוריהם המזדקנים. עד עכשיו, ההורים היו בחלקם יד ימינם של הילדים, סבים וסבתות נהגו לשחק עם הנכדים ולשמור עליהם. עכשיו, התפקידים התהפכו. הילדים מבינים את שבריריותם של החיים ואינם רוצים לאבד את הוריהם. הילדים מתקשרים כל יום לשאול מה נשמע ולא רק בימי שישי.
מיהו הזקן?
אחוז האוכלוסייה המזדקנת במדינת ישראל הולך וגדל ולאורך השנים, האוכלוסייה המבוגרת תלך ותתרחב. תוחלת החיים עולה והחברה המבוגרת תהווה אחוז משמעותי באוכלוסייה. כבר היום, יש צורך להתייחס אליה כחלק בלתי נפרד מתכנון המשאבים של מדינת ישראל ויש צורך לדאוג לרווחתם
היום, זקן הוא לא מה שהיה פעם. כדי להבין זאת, נחלק את תקופת הזקנה לחלוקה סכמטית ואל תתפסו אותנו בחלוקה, היא בהחלט דינמיט.
בני 65-75 – נקראים "צעירים זקנים". 75-85 – "זקנים זקנים". 85 ומעלה – "זקנים ביותר".
החלוקה הזו באה לומר, שעם עליית תוחלת החיים, גילאי 65-75 הם פלח חברתי פעיל ביותר. חלקם ממשיך לעבוד במלוא המרץ, לפעמים, מחוסר ברירה, בגלל מצב כלכלי. הם צרכני תרבות של הרצאות, לימודים, טיולים הצגות וכד'.
זה זמן לממש חלומות. זו תקופה שלא פעם, מפתיעה גם את הזקן עצמו. הוא מגלה שאף פעם לא מאוחר להתחיל דברים חדשים. היום, זו תופעה נורמטיבית ואינה יוצאת דופן.
בשלב זה של החיים, חיי החברה חשובים ביותר. זוכרים את ליל הסדר? כמה דיברו על אותם זקנים שנותרו לבד. כן, הבדידות היא מחלה קשה ואנו, כחברה, מחויבים לדאוג שאף זקן לא יישאר בודד בביתו. אפשר למות מבדידות.
"נפש בריאה – בגוף בריא". ניב זה נכון לכל גיל, גם בגיל השלישי. תזונה נכונה ופעילות גופנית משפרים את איכות החיים, לאורך שנים.
הזִקנה היא גם שלב של פרידות. פרידות ממסגרות שהיינו פעילים בהן, פרישה לגמלאות (זה לא אומר פרישה מחיים מלאי עשייה), מאנשים שהיו קרובים אלינו. אפשר להתכונן ולהכין את הנפש לפרידות, אך אי אפשר להתחמק מהן.
בבמה זו, ננסה להציף נושאים הקשורים לזקנה באופן כללי וגם בהקשר הגולני, כי בגולן נעשים הרבה דברים לקידום איכות החיים של האוכלוסייה המבוגרת.
אנו מזמינות את אנשי הגיל השלישי, ילדיהם וכל מי שיש לו עניין, לשתף אותנו, לשאול, להעיר ולהאיר. נשתדל לענות, גם בעיתון וגם באופן פרטי.
