חנינה היא אחד הכלים החריגים ביותר במשפט הישראלי. מדובר בסמכות הנתונה לנשיא המדינה, להקל בעונשו של אדם שהורשע בפלילים
בניגוד לערעור, חנינה אינה הליך משפטי. מדובר בהליך מנהלי, קרי, הליך שבו רשות מרשויות המדינה (במקרה זה – הנשיא) מתבקשת להפעיל את שיקול דעתה, בהתאם לנסיבות המקרה. בשלב הראשון, אדם המבקש חנינה פונה לנשיא המדינה ופורט את השיקולים המצדיקים לטענתו הקלה בעונשו. בשלב השני, הנשיא בוחן את הבקשה בסיוע גורמי מקצוע שונים. חשוב להדגיש כי הנשיא יוצא מנקודת הנחה שפסק הדין שהרשיע אדם הוא נכון, אך בוחן אם בנסיבות המיוחדות של אותו מקרה, יש בכל זאת מקום להקל עמו.
השיקולים שמונחים על השולחן בעת בחינת בקשת חנינה רבים ומורכבים: חומרת העבירה ונסיבותיה, חלוף הזמן, התנהגות האסיר בזמן ריצוי עונשו, שיתוף פעולה עם הרשויות, השתתפות בהליך טיפולי ושיקומי, חרטה, האינטרס הציבורי בהמשך ענישתו של הנאשם, יכולתו של הנאשם להשתלב בחברה, מידת הסיכון שהוא גורם לציבור ועוד. שיקולים נוספים עשויים לכלול מצב רפואי חמור, גיל מבוגר במיוחד, השפעות קשות על בני משפחה ולעתים, אף שינוי נסיבות חברתי או אישי משמעותי.
כך, למשל, בבקשת חנינה של ר', אם חד-הורית שהורשעה בעבירה כלכלית לא אלימה, התקבלה ההחלטה לקצר את מאסרה, לאחר שצברה שבחים על התנהלותה בכלא, הוכיחה שיקום משמעותי ובתה הקטינה נזקקה להשגחה רציפה. במקרה אחר, אסיר כבן 70, הסובל ממחלה חשוכת מרפא, שוחרר לאחר שנקבע כי אינו מהווה עוד סיכון וכי שחרורו יאפשר לו לסיים את חייו בכבוד.
מאות בקשות בשנה
מדי שנה, מוגשות למוסד הנשיאותי מאות בקשות חנינה. על פי נתוני משרד המשפטים, במהלך שנת 2023, נפתחו במחלקת החנינות במשרד המשפטים 1,324 בקשות חנינה, והרוב המוחלט של הבקשות נדחה. הדבר משקף את אופיו המצומצם והחריג של הכלי, שנשמר לאותם מקרים שבהם מתקיימת הצדקה ברורה לחריגה מהשגרה.
אחת ההצדקות הללו התעוררה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". בעקבות המלחמה, הופעל מתווה חנינות מיוחד עבור בעלי קנסות, שנקלעו למצב כלכלי קשה עקב המלחמה ומתקשים לשלם את חובותיהם, בתקופת משבר זו. בין אוכלוסיות היעד של המתווה – משרתי המילואים וכוחות הביטחון, מפונים, משפחות חטופים, נופלים, או נרצחים, שנפגעו באופן ישיר ממצב המלחמה. עוד מתווה חנינות מיוחד, עליו הכריזו נשיא המדינה ושר המשפטים בשנת 2024, הוא מסלול ייעודי למחיקת רישום פלילי לחיילי מילואים ששירתו פרק זמן משמעותי במהלך המלחמה.
בסופו של דבר, מוסד החנינה מגלם את ההכרה בכך שמשפט אינו רק ענישה, אלא גם אנושיות. הוא מזכיר לנו שגם בתוך מערכת של חוקים וסעיפים, יש מקום לרחמים, לשינוי ולסיפור אישי. חברה שבוחרת להותיר פתח לחנינה, אינה מחלישה את שלטון החוק, אלא מחזקת את אופייה המוסרי.
כתבות שיכולות לעניין אותך
אולי יעניין אותך גם:
-
מאחורי הרוח
חמי רושנסקי, מושב יונתן | ההליך הנכון, לפני חתימות מחייבות מול גורמי חוץ, הוא לשאול…
- גילגולה של אבן
בזמן שהגולן היה סורי, חמדו תושביו אבנים עתיקות, במיוחד המעוטרות שבהן ושילבו אותן בבנייה של…
- עיר של יהודים
מול רמת מגשימים, כ-15 ק"מ מזרחית לגבול הסורי, שכנה ה"עיר של יהודים" – נווה. בתלמוד…