חמישה עשר הסימנים, שניתנו לנו בהגדה של פסח, הם הקוד הפנימי של העם היהודי וטומנים בחובם את המהות של חירות אמתית, עם הכוח להיות עם סגולה ואור לגויים
ליל הסדר הוא אירוע מכונן בהעברת המסורת מדור לדור. ההגדה של פסח היא מגילת החירות של העם היהודי ושל כל יהודי ויהודי. כדי שנצלח את הלילה הזה כהלכתו, עם אוצרות ונכסים לטווח ארוך, חז"ל נתנו לנו את הקוד של הלילה הזה: קדש ורחץ, כרפס יחץ, מגיד רחצה, מוציא מצה, מרור כורך, שולחן עורך, צפון ברך, הלל נרצה.
בימים הנוראים, הקב"ה העביר את קוד הסליחה בשלושה עשרה מידות – "ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת". משה רבנו אכן השתמש בקוד הזה בחטא העגל ונמחל לעם ישראל על החטא. כשהקב"ה רוצה להנחיל לעם ישראל את הברכה, הוא נותן קוד ומפקיד אותו בידי הכוהנים. חמש עשרה מילים: "יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". לא ניתן לשנות כהוא זה בברכה זו, שכן נאמר עליה: "כה תברכו את בני ישראל".
רש"י וכן רבים מחכמי החן עומדים על עניין חמישה עשר הסימנים, שניתנו לנו בהגדה של פסח, שהם ה-DNA של העם היהודי והם טומנים בחובם את המהות של חירות אמתית, עם הכוח להיות עם סגולה ואור לגויים.
קדש – אדם צריך להציב לעצמו יעד ותכלית לכל ההכנות הרבות שעשינו לקראת הלילה הזה. היעד הוא קדושה, היעד הוא תיקון עולם במלכות ש–די, היעד הוא ערכים נשגבים שניתנו לנו על ידי הבורא. תנועת ביל"ו לקחה את שמה מהפסוק "בית יעקב לכו ונלכה", אך הם השמיטו את תכלית הפסוק – "באור ה'". כמו כן, יציאת מצרים הפכה לסיסמה עולמית "של שלח את עמי", אך שכחו את העיקר שכן הפסוק אומר "שלח את עמי ויעבדוני". יציאת מצרים, ללא קבלת התורה, היא חסרת משמעות, היא בחינת סור מרע, אך העיקר הוא – עשה טוב.
רחץ – כדי להגיע אל התכלית, אנו צריכים פעמים רבות להסיר את הקליפות ולרחוץ את הכלי, כדי שנוכל להכיל את התוכן.
כרפס – הסתפקות במועט, עם ידיעה שלפעמים הכרפס הוא גם המרור. למרור יש תפקיד חשוב כיצד להעריך את הגאולה ולכן גם מברכים על המרור.
יחץ – צריך לדעת לפעמים לחצות את הים, לקפוץ בזמן ללא היסוס. אומרים חז"ל ששמונים אחוז מעם ישראל נשארו במצרים, כי לא קיבלו החלטה בחיפזון לשבור את כבלי ההרגל במצרים ובזה החמיצו את הרגע של היציאה לחירות. מצה – למצות את הרגע. חמץ הוא להחמיץ את הרגע. בכל ההיסטוריה, ראינו רבים וטובים שהחמיצו את הרגע ולא זכו להיגאל ולצאת מהגלות.
מגיד – חשוב מאוד הוא חופש הדיבור וחשובה היכולת לשאול. חוכמה – כוח מה. לכן, ההגדה מתחילה בשאלה "מה נשתנה?".
רחצה – האדם צריך להשתדל להיות בטהרה, כדי שתשרה עליו השכינה.
המתלבט – החמיץ
מוציא מצה – המצה היא סמל החירות וגם לחם עוני. כפי שאמרנו, מי שהתלבט והביט אחורה על תרבות מצרים, על הקישואים והאבטיחים, החמיץ את הרגע לצאת ממצרים. מצה היא הקמח ללא השאור שבעיסה, ללא השמרים שמנפחים אותו ומגדילים את נפחו. המצה מסמלת את הענווה, המכשירה אותך להיות אתה עצמך. ללא זיופים. למצה אין טעם, אדם צריך להיות הוא עצמו, ללא השפעות חיצוניות.
מרור כורך – יש לדעת לברך על הרעה, כשם שמברכים על הטובה. מצרים הייתה כור ההיתוך של העם היהודי. ממצרים, למדנו להיות עבדי ה'.
שולחן עורך – צריך לדעת שיש עורך סדר בעולמנו ולפעמים, רק לאחר זמן, אנחנו מגלים את מה שהיה צפון באותו מרור ואז אנו ב"ברך".
הלל נרצה – עם כל התובנות שיש בליל הסדר, יש את כוח הרצון של כל יחיד ויחיד, ושל האומה בכללה, להגיע למדרגות גבוהות, שהן תכלית ייעודו של האדם מישראל ושל העם היהודי.
בשנה האחרונה, היינו עדים להרגשה והתחושה שיש עורך לשולחן ויש דרכים רבות להנהיג את העולם. כולנו תפילה שנוכל לברך על המציאות הזאת, שהקללה תתהפך לברכה ושנוכל לראות את כל הטוב שהקב"ה עוד צופן לנו.
גאולה שלמה, פסח כשר ושמח.
