נורית האן זיגלר, זיגי בשבילכם, היא זמרת–יוצרת שגילתה את עצמה מאוד מאוחר, ממש לייט–לייט–בלומר. אבל גיל הוא רק מספר, אומרים כל מי שנאחזים במשפט הזה כבקרש הצלה, אני בתוכם כמובן. מאחורי זיגי עשרה אלבומים וזה השישי שבהם – "המוסיקה שלי". זהו אלבום יו–טיובי והנה מה שהיא כותבת עליו:
"'המוסיקה שלי', אלבום 6. מגוון כל כך… ממוסיקת עולם. מרוק, פופ ועד רוך… כי המוסיקה שלי צבעונית כמוני ומסרבת להיכנס למסגרות… בשיר הנושא של האלבום, אני מבקשת מהמוסיקה ללמד אותי הכול… כל מה שעושה לי וייב טוב בגוף ובסאונד… לאתגר את הקול שלי להכי גבוה והכי נמוך… לצעוק וללחוש… לכעוס ולאהוב… אנגלית ועברית… בעידן הנוכחי, זה כבר פאסה להיכנס לסגנון מוסיקלי אחד… ולמה בכלל צריך להיכנס לתבניות? הרעב למוסיקה לא פוסק ואני רוצה לפרוץ כל מסגרת ולא להתקבע… כי המוסיקה היא נשמה ונשמה היא חופש…".
יש אנשים ששומעים מוזיקה, יש אנשים שכותבים מוזיקה. זיגי חיה מוזיקה והרעב באמת לא פוסק. היא כותבת ומלחינה את כל שיריה והם כולם בנויים דומה ומלאים בקלישאות נהדרות מהחיים. למשל, על זמן הסליחות ויום כיפור: "ומודה על הטוב שמגרש את הרע/ ומודה על הזכות, על אפשרות הבחירה/ להביע חרטה עם תקווה גדולה בלב/ שתאיר כל עלטה, שתחליש כל כאב".
או בשיר עידוד–עצמי: "והרוח לא תיפול אתה יודע/ אנחנו חזקים יותר מהכול/ כן הרוח לא תיפול/ כי אנחנו יחד חזקים יותר מהכול". או בשיר אהבה למוזיקה עצמה: "אותך אני רוצה עד סוף ימיי/ דרכך אצייר תמונות של רעש מחיי/ יובל לא ידעתי שאת לי אש/ דולקת בדמי מה עוד אוכל לבקש".
או על ההורים, שמתבגרים ונעשים תלויים בך: "ועץ החיים ממנו פרחת נצבע אפור/ בודד בחושך לא מוגן מהקור/ ואתה ענף ירוק הושט לו יד/ הוא נאחז בך כמו היית הגחל האחרון". או באנגלית: When you touch me, do you feel me? I feel
sick now, will you heal me? I am broken, can you fix me? Am I just one of your many?. זה, אגב, השיר הטוב באלבום הזה ומתארח בו אורי זיגלר (בנה?), עם קול מיוחד וביצוע מרשים.
נדרשתי לציטוטים האלה, כי באיזה אופן מוזר, כמה שזה קלישאתי – ככה אתה מאמין לה. יש משהו חודר בהגשה של זיגי, בהתמסרות המוחלטת שלה לעניין, שפשוט מכניס אליך פנימה את המחשבות המולחנות האלה שלה.
למעט שניים–שלושה שירים, ואם נתעלם מראובן חיון, זה לגמרי בסגנון אילנית–מאוחר. אבל אי אפשר להתעלם מראובן חיון שעיבד והפיק, תיכנת, ניגן והקליט, הכול באיש אחד. חיון שיחק עם המקצבים והתזמורים כדי לצבוע את השירים של זיגי, כל פעם בגוון אחר. זה הצליח.
לזיגי יש קול טוב מאוד, נמוכים וגבוהים והיא יודעת לעבוד אתו. קול עם צבע משכנע, אמרתי כבר, מעורר אמון. ברקע, התברר שיש לה שורשים הונגריים, מה נאמר ומה נדבר.
דבר אחד ברור: זיגי אוהבת מוזיקה בכל מאודה ואם שואלים אותי, המוזיקה אוהבת אותה בחזרה.
הקישור ל"המוסיקה שלי", של זיגי:
