ארבעים שנה לאחר צאת “כאן על פני אדמה“, הוציא מוקי צור את ספר ההמשך, “מסע סוער“, במתכונת דומה. התמונה הכוללת בנויה מתוך הסיפורים הקטנים, הן של אנשים מן השורה והן של אנשים מן ההנהגה. מוקי צור, “מסע סוער” הקיבוץ 1954-1932, הוצאת הקיבוץ המאוחד ויד טבנקין, 2021
את מדף הספרים המוקי–צורי שלי, חנכתי לפני ארבעים שנה, בספר “כאן על פני אדמה“, שמוקי ערך יחד עם תאיר זבולון וחנינא פורת. לפני כ-15 שנה, שלחתי אותו לכריכייה, כי הוא כבר היה מרופט לגמרי. זה לא רק כיוון שקראתי את הספר לראשונה בטירונות, בתנאי שטח, אלא גם כיוון ששבתי וחזרתי ושבתי וחזרתי אליו כמדריך, כמרצה וככותב. זהו ספר, שבאמצעות קטעי מקורות קצרים, תיאר את הקיבוץ מראשיתו עד ראשית שנות השלושים, כשהמקורות הציגו את הקיבוץ מבפנים, מתוך החיים עצמם, בתחומים השונים, לצד הסברים והרחבות של העורכים. הספר ממש הכניס אותי אל תוך הקיבוץ של שנות העשרים. הזדהיתי מאוד עם החלוצים וראיתי את חבריי ואותי כממשיכיהם.
מאז, הלך מדף הספרים המוקי–צורי שלי ותפח. אני אוהב מאוד את דרכו של מוקי כהיסטוריון. בכנסים ובימי עיון, הוא בולט בתור “מר” בין הדוקטורים והפרופסורים, אך בעיניי, הוא יודע לספר את הסיפור ההיסטורי טוב מהם, בשל יכולתו לספר על החיים עצמם מתוך העדויות של האנשים מבפנים, שאת חלקם הספיק לראיין בערוב ימיהם וזאת, בלי לוותר על התמונה הכוללת ועל הפרשנות שלו כהיסטוריון וסופר. לא כל ספריו של מוקי הם באותה רמה; יש בהם טובים יותר או פחות, אך כאשר נשאלתי במשאל של עיתון “הקיבוץ” (עליו השלום) מהו הספר
על הקיבוץ האהוב עליי, לא ציינתי שם של ספר אחד, אלא ציינתי את מכלול יצירתו של מוקי.
עכשיו, ארבעים שנה לאחר צאת “כאן על פני אדמה“, הוציא מוקי צור את ספר ההמשך, במתכונת דומה, שנקרא “מסע סוער” והוא עוסק בקיבוץ בשנים 1932-1954. שוב, הוא מציג את התמונה הכוללת, אך בונה אותה מתוך הסיפורים הקטנים, הן של אנשים מן השורה והן של אנשים מן ההנהגה. הספר הוא במתכונת אלבומית, עמוס בתמונות רבות, בכל עמוד, המעניקים לו חיוּת. התמונות מספרות את הסיפור לא פחות מן המילים.
על פי גלי העליה
למה עד 1954? טבעי היה שהספר יהיה עד 1948, שנת הקמת המדינה. מוקי מסביר זאת: “אומנם מדינת ישראל קמה ב-1948, אך זוהי קביעה שמתעלמת מן העובדה שב-1948 החברה הישראלית איננה עדיין אפילו הגרעין לחברה הישראלית שתקום. אין היא אלא כחמישה אחוז של העם היהודי, אין המדינה כוללת את כלל הקהילות היהודיות שעלייתן אחרי קום המדינה ייסדה את הגרעין לחברה הישראלית שתקום. ההיסטוריוגרפיה הציונית לא קבעה את תחנותיה לפי אירועים פוליטיים, או צבאיים. היא לא קבעה את תודעתה ההיסטורית על פי הפוגרומים, או המלחמה, אלא על פי גלי העלייה ארצה. הקביעה שב-1948 קמה המדינה אומנם נכונה מבחינה פוליטית, אך לא לגמרי מבחינת תולדות החברה הישראלית. במהלך הקמת המדינה ומלחמת העצמאות, הייתה קביעה מהפכנית לא מדעת שביקשה לשנות את תפיסת ההיסטוריה של היישוב היהודי בארץ. היא קבעה את המעבר מתקופה לתקופה על פי המלחמות ולא על פי העליות“.
יש היגיון רב בבחירה הזאת. אני מתחבר לרעיון של התודעה ההיסטורית הציונית על פי גלי העלייה. אולם גם אם הרעיון נכון, בספר עצמו הוא מוחמץ. למעשה, המתכונת המאפיינת את הספר, כמו את קודמו, מסתיים בתש“ח וההמשך אינו אלא מסה של מוקי צור. מסה מעניינת ומחכימה, אך מחמיצה את המתכונת של הסיפור באמצעות מקורות, קטעי יומן, קטעי מאמרים, קטעים מעלוני הקיבוצים וממכתבים של חברים,
שהיא לוז הספר.
המשימתיות הציונית
דווקא העובדה שהספר מסופר דרך החיים עצמם של החברים בקיבוץ, מעצימה את העובדה שמהות החיים בקיבוץ הייתה המשימתיות הציונית. אכן, האירועים שבהם מיטלטל המסע הסוער של הספר הם חומה ומגדל, מלחמת העולם השנייה וההיערכות לפלישה מסוריה ולבנון שבשלטון ממשלת וישי הפרו–נאצית ועוד יותר מכך – מכיבוש הארץ בידי הכוחות הגרמניים בפיקודו של רומל, שנעו באפריקה לכיוון ארץ ישראל, ההתנדבות לצבא הבריטי, הפלמ“ח, ההעפלה, צל השואה, פרק על הצנחנים מן היישוב שצנחו באירופה, העקורים היהודים אחרי השואה ומלחמת השחרור. לצד כל אלה, האירוע הטראומטי של הפילוג בקיבוץ המאוחד והפילוגים הקטנים יותר בתנועות הקיבוציות האחרות, בשנותיה הראשונות של המדינה.
התקופה המתוארת בספר היא תקופת השיא של התנועה הקיבוצית, כיוון שזו תקופת השיא של המשימתיות הציונית שלה. לאחר קום המדינה, חל תהליך של ירידה מתמדת במתח המשימתי ושל התברגנות הקיבוץ ועמו – ירידה במעמדו של הקיבוץ בעיני הסביבה ובעיני חבריו.
האם עצם הקמת המדינה הפחית את הצורך בקיבוץ כגוף הנושא את עמו עלי שכם? או שהייתה זו עייפות החומר של חברי הקיבוצים, שרצו ב“נורמליזציה” של חייהם? כך או כך, הספר ממחיש עד כמה המנוע של הקיבוץ היה המחויבות המשימתית האקטיביסטית שלו ושל חבריו ולכן – מבט רטרוספקטיבי על השנים שלאחר התקופה המסוקרת בספר, ימי התרופפות המתח המשימתי היא תקופה של החמצה.
