ד”ר מרצ’י אדרי משלבת בין שתי האהבות הגדולות של חייה – חינוך ומדע, במטרה לקדם שיווין הזדמנויות בפריפריה
היא הגיעה מהעיר אל הקיבוץ, כדי לחיות בטבע ועלתה מהעמק לגולן, כדי לעסוק בחינוך, חקלאות וסביבה. מגוון ביולוגי ומגוון אנושי אלו הם שתי הסוגיות שמעסיקות אותה ומניעות את העשייה שלה. בשנה החולפת, התכניות שמובילה הגיעו כמעט לכל מוסדות החינוך בגולן ואף מעבר לו. היא פיתחה תכניות ייחודיות של מגמת אגרוטק חדשה וסייעה בקבלה של סמל מוסד לחווה חקלאית חינוכית חדשה. הכירו את האישה של המותג “תחנת החקר במכון שמיר” –
ד”ר מרצ’י אדרי.
מרצ’י גדלה והתחנכה בקריית שמונה והנה בת למשפחה שורשית בעיר. כבר קרוב ל-17 שנים, היא מתגוררת עם משפחתה בקיבוץ דפנה ומשלבת בין שתי האהבות הגדולות שלה – חינוך ומדע. מסלול חייה הוביל אותה מהמעבדה והמחקר המדעי לעסוק בחינוך מדעי ומחקר חינוכי, אבני דרך שבאים לידי ביטוי בהתפתחותה המקצועית ובעשייה שלה, כחלק מצוות מו”פ חינוך, בו התחילה את דרכה ב”מכון שמיר למחקר” ובניהול תחנת החקר בחקלאות וסביבה והתכניות החינוכיות ביחידה לחקלאות וחדשנות. האני-מאמין שלה הוא שכל ילד הוא עולם ומלואו ובכל ילד חבויים כישרון ונקודות חוזק, שעל איש ההוראה לגלות ולהעצים. תפיסה חינוכית זו מהווה בסיס לעבודתה החינוכית ובפרט בשאיפה שלה לקדם ולטפח את ילדי הפריפריה לשוויון הזדמנויות.
מרצ’י התחילה את דרכה האקדמית בלימודי תואר ראשון ושני בביוטכנולוגיה, במכללה האקדמית תל-חי ובאוניברסיטה העברית בירושלים. עם סיום לימודי התואר השני, הבינה שהמקום שלה הוא בעבודה עם אנשים ובני נוער והתחילה לעסוק בחינוך מדעי במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות. לאחר שנים של עשייה חינוכית מדעית, במכללה האקדמית תל-חי, בער בה הצורך להמשיך ולהתפתח בהיבטים האקדמיים והמחקריים בתחום החינוך המדעי, מה שהוביל להחלטה שלה לעזוב את עבודתה ולהתחיל לימודי תואר שלישי בטכניון, בפקולטה להוראת המדעים.
את עבודת המחקר בחרה למקד בבחינת ההתנסות של תלמידי תיכון במחקר אקדמי מלא, במהלך לימודי התיכון, מחקר שחשף אותה לרזי המחקר המדעי, המהווה בסיס פדגוגי לכל התכניות החינוכיות שהיא מקדמת במסגרת תחנת החקר. לדבריה “חשיבות המחקר בתחום זה היא רבה, בייחוד לאור כך שבעשורים האחרונים, החלו לשים דגש רב יותר בהוראת המדעים על ‘עשיית מדע’ על ידי למידה מבוססת בעיות וחקירה עצמאית במעבדה, בתהליכי הוראה של הבניית ידע. כאשר שילוב של פעילויות מבוססות חקר, במעבדה, או בשדה, מחקה בצורה מדויקת יותר עבור התלמידים את העבודה האמתית שמדענים עושים ובעיקר יוזם פיתוח של חשיבה עצמאית, ביקורתית ואנליטית וכישורי מחקר שאנו מצפים מבוגרי מערכת החינוך בכל תחום בו ישתלבו”.
מרצ’י מאמינה ששיתופי פעולה בין מערכת החינוך למוסדות אקדמיים ומכוני מחקר ותעשייה מייצרים הזדמנויות ייחודיות למעורבות פעילה משמעותית של התלמידים ומהווים אמצעי מרכזי לצמיחה חינוכית באזור פריפריאלי.
סיפור חיי
אם ככה למה דווקא “מכון שמיר לחקר”?
ד”ר מרצ’י: “בהרבה מובנים, הסיפור עם ‘מכון שמיר למחקר’ הוא סיפור חיי ואני רואה בו הגשמת חלום. בתור ילדה שגדלה בעיר וכל כך אהבה טבע ולבסוף עברה לגור בקיבוץ, כאישה שבחרה ללמוד ביוטכנולגיה ועברה לעסוק בחינוך, יש בי את כל העולמות. הגעתי ל’מכון שמיר למחקר’ כסטודנטית לדוקטורט, בהנחיית פרופסור עירית ששון והמשכתי כפוסט-דוקטורנטית במו”פ חינוך. אני גאה להיות חלק ממו”פ חינוך ורואה בו חלק משמעותי מההתפתחות המקצועית שלי וככזאת שהשפיעה על התהליכים שאני מקדמת, בתחנת החקר וביחידה לחקלאות וחדשנות. בתחנת החקר, יש לנו צוות איכותי ומגויס וביחידה לחקלאות וחדשנות, אני חלק מיחידה מובחרת שרוצה לחולל שינוי משמעותי בגולן. שילוב רב-תחומי כזה מתאפשר רק במקום כמו ‘מכון שמיר למחקר’. המכון מאפשר לי להביא לידי ביטוי, ברמה הגבוהה ביותר, את האמונות שלי, הניסיון החינוכי והניסיון המחקרי ולתרגם את זה לעשייה משמעותית בשדה החינוכי. אני רואה בו מודל אקדמי שמותאם למאה ה-21, בטיפוח סביבות רב-תחומיות ומחקר יישומי שיש בו תרומה ממשית לכל תחומי החיים ובפרט, לגולן. יתר על כן, יש בי אהבה רבה לגולן. זהו חבל הארץ האהוב עליי ביותר והנסיעות לכאן הן חלק מהנה מהיום”.
ספרי על פרויקט שהלהיב אותך בעבודה/ במכון?
“קשה לי לבחור פרויקט ספציפי, כי לכל פרויקט יש את הצבע והייחודיות שלו, את המורים והתלמידים שעומדים מאחוריו וכולם יקרים ללבי. בשנתיים האחרונות, אני עסוקה בקידום פרויקטים חינוכיים מגוונים בתחומי החקלאות, הסביבה ועולמות הפוד-טק. השילוב בין ניהול תחנת החקר, להובלת התכניות החינוכיות ביחידה לחקלאות וחדשנות, מאפשר לי לייצר חיבורים מעניינים בין עולמות החקלאות והסביבה ולתרום לעיסוק ביחסי הגומלין ביניהם שהנו קריטי בימים אלו.
“תחנת החקר מובילה מספר תכניות דגל מרכזיות: התכנית החינוכית ‘תצפיטבע’, בשותפות עם המועצה האזורית גולן, תכנית מיני הבר, שכוללת הקמת גינות בר בבתי הספר ותכניות חקר בחממה במכון, פטריות מאכל בהקשרים של יחסי גומלין, חקלאות ופוד-טק. השנה, פתחנו בנוסף שתי תכניות ייחודיות וחדשניות ברמה הארצית, בחוות אבנ”י אית”ן, בשותפות עם עמותת ‘רוח הגולן’, בחיבור לעולמות המחקר והיזמות, מתוך שאיפה לקדם ולטפח את חקלאות העתיד ברמת הגולן. פרויקט מעניין נוסף הוא פרויקט עבודות הגמר בחקלאות, סביבה ומדעי המחשב, בשותפות עם חוקרי המכון, חוות אבנ”י אית”ן, וקהילת ההייטק בגולן”.
מהם החלומות, המטרות והיעדים המקצועיים שלך?
“המטרה אישית שלי היא למצוא את האיזונים הנכונים בין עבודת השדה לעבודת המחקר ולקדם מחקרים שבוחנים את ההשפעה וההקשרים של התכניות החינוכיות של ‘מכון שמיר למחקר’ והיחידה לחקלאות וחדשנות, שאני שותפה לפיתוח וליישום שלהם. מבחינת היעדים המקצועיים, הייתי רוצה להמשיך להניע הקמה של מנגנונים וגופים שיש בהם תרומה משמעותית לחינוך וקידום ילדי הפריפריה ותרומה לגולן. מעבר לדברים שציינתי, ‘מכון שמיר למחקר’ מצטיין בממד האנושי שלו – האנשים הם אלו שעושים את העבודה לכזאת מהנה ומספקת”.
