נערכנו לשבת כראוי: הכנתי חמין (יצא פצצה) וסיר של ג'חנונים (נהדר). הבית התמלא ריחות של שבת חורפית במיוחד ורק השמש הזאת, משביתת-השמחות, לא שיתפה פעולה
בשבת שעברה, היינו בציפייה דרוכה ל"קורל". בהתחלה, דיברו על כך שתגיע בחמישי, אחר כך דחו לשישי ואז לשבת ובסוף, אמרו שהיא נתקעה רגע ביוון ותגיע רק בראשון, או שאולי בלילה שבין ראשון לשני… שבוע שלם דברו בחדשות וגם בשיחות רחוב רק על הסופה "קורל" וההיערכות לקראתה. אני חשבתי שסתם מגזימים ולא תהיה סופה ולא נעליים, מין תחושת בטן, נבואה, או סתם משאלת לב. אבל במשפחה טענו שאני סתם משביתת שמחות והחזאים הבטיחו.
הילדים ביקשו שלא אנחס להם את חווית השלג האהובה. כדי להראות שאני בעדם, כי אני תמיד בעד הילדים שלי, החלטתי לשנות גישה ולהראות להם שאני מתכוננת לשבת חורפית ומושלגת: הודעתי שאכין חמין. אצלנו, זה האוכל לשבתות חורפיות במיוחד ואז קפצה לי ברשת איזו תמונה של ג'חנון קריספי עם דבש וסילן וכל כך התחשק לי. החלטתי שגם זה מתאים לשבת מושלגת ולמרות שאני היחידה שאוהבת, הכנתי סיר עם ג'חנונים. טוב, לא באמת הכנתי. קניתי מוכן ורק שמתי בסיר המיוחד ששאלתי מחברה, לכבוד השבת החורפית. סדרתי יפה את גלילי הבצק בסיר וזילפתי קצת דבש וסילן ושמתי מעל זה ביצים והצטערתי שלא אוכל לצלם בשבת. אבל תאמינו לי, זה היה ממש טעים ומשמין והחמין היה מושלם והדיף ריחות של שבת חורפית וכולם אכלו ופרגנו לי והייתה לנו שבת משפחתית כיפית.
טוי הנמר
אבל סופה לא הייתה ולא רק שלא ירד שלג, בשבת בבוקר, השמש זרחה לי ויצאתי לטיול עם הטוי שלי, הכלב, זוכרים שיש לי? גם כשקפוא בחוץ, במסירות נפש רצינית, אני יוצאת אתו. למזלי היה נעים. בדרך, פגשתי מישהו מהיישוב שהיה מופתע שיש לי באמת כלב אמיתי. הוא קרא את הטור על הכלב, אבל היה בטוח שסתם המצאתי, ושזה כלב צעצוע, דובי כזה… אמרתי לו שאני לא כותבת לוקשים. הכול אמת. אני לא כמו החזאים שמבטיחים שלג ובסוף זורחת השמש…
טוב, הם לא באמת אשמים הייתה תקלה. מיד התנצלתי. ככה זה בחיים. אנחנו יכולים לתכנן, לצפות, לקוות, אבל אלוקים מחליט, לא אנחנו. כמה פעמים תכננו תוכניות שהשתבשו והתאכזבנו וכעסנו למרות שאנחנו יודעים שאין לנו שליטה על כל דבר? ה"קורל" הזאת רק הזכירה לי את העניין. אבל למרות זאת, לא יכולתי שלא להגיד לילדים "אמרתי לכם"… יש לי כוחות-על, תודו שצדקתי. אבל הם ביקשו לדייק שהחזאים דחו את הסופה וירד מעט שלג בהרים הגבוהים. גם זה נכון, אבל מכל העניין, מה שהכי שימח אותי זה שברוך השם, החרמון ייפתח השבוע וחובבי השלג (לא אני) יוכלו ללכת וליהנות ממנו וזה עוד שלב בחזרה לשגרה. הלוואי שבחדשות ידווחו בעיקר על גשמים ושלגים ולא על מלחמות ושירדו עלינו הרבה גשמי ברכה, שירוו את האדמה.
