מי אמר את זה ומתי? פניו של טור חדש זה – להאיר ולהעיר פרשיות מהעבר הרחוק והקרוב של הגולן, כאלה שניחוחן אינו מתיישן והן נושאות עמן משבים של ערכיות ועניין, שיפים גם לזמננו
האם אדם, שאינו מכיר את דברי ימיו של הגולן, עשוי להעלות בדעתו מי עומד מאחורי הדברים הבאים, ומתי ובאילו נסיבות אמר אותן?
“אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ, אין זו מסמכותו של שום יהודי… שום גוף יהודי, אין זו אפילו מסמכותו של העם היהודי כולו החי אתנו היום – לוותר על איזה חלק שהוא בארץ. זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאינה ניתנת להפקעה, בשום תנאי. ואילו גם היו יהודים באיזה זמן שהוא מכריזים על הסתלקותם מזכות זאת – אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום ויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי. זכותנו על הארץ – על הארץ כולה, קיימת ועומדת לעד. ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה, לא נזוז מזכותנו ההיסטורית. בכל זמן ובכל שעה, נעמוד על זכות זו, בכל האמצעים הכשרים והמוסריים אשר בידנו”.
מנהיגי התנועה הציונית ראו בגולן חלק לא נפרד מארץ ישראל. כשדנו צרפת ואנגליה, בשנת 1919, על חלוקת האימפריה העותומנית וקביעת גבולות המנדט, תבעה ההסתדרות הציונית לכלול את הגולן כולו בתחום המנדט הבריטי, המיועד להקמת בית לאומי ליהודים. בהסכם שנחתם בשנת 1920, אמנם נכלל הגולן בתחום המנדט הבריטי, אך בשנת 1923, שונה ההסכם והגולן עבר לתחום המנדט הצרפתי.
אך מנהיגי התנועה הציונית וראשי היישוב בארץ ישראל לא ויתרו על הגולן, תוך שהם נאבקים עליו, הן בזירה המדינית והן בניסיונות בלתי נלאים לרכישת אדמותיו.
בשנת 1937, מגיעה לארץ ישראל “ועדת פיל”, בכוונה לשרטט גבולות חדשים. לדיוניה המסכמים בלונדון, מגיעים חיים ויצמן, דוד בן גוריון ומשה שרת, ומציגים את הדרישה הציונית לכלול בתחומי המדינה היהודית, שטחים של עבר הירדן הצפוני, ממזרח לכנרת, בניסיון להרחיב ככל שניתן את גבולות המדינה היהודית העתידית.
הדברים שצוטטו לעיל הם מכתבו של בן גוריון למרכז מפא”י, ב-1 ליולי, 1937.
בן גוריון ראה את הקמת המדינה היהודית כבעלת חשיבות עליונה והסכים לתכנית החלוקה, כי לדעתו “אין נצח בגבולות”. הוא ציין מפורשות את גבולות ארץ ישראל: בין ים סוף והלבנון והחרמון, ים תיכון, מדבר קדם וסוריה במזרח. תכנית החלוקה, מבחינתו, הייתה רק נקודת פתיחה. לנו, תושבי הגולן היום, מותר לראות את דבריו כמעין צוואה מדינית, שהיום קשה להעלות אותה על הדעת מושמעת מפיהו של איזשהו פוליטיקאי יהודי.
לתלות על המקרר.
(הרחבה בנושא זה במדור “ההיסטוריה של הגולן”, באתר “שישי בגולן”, המקור: עבודת תואר שני של אביחי גולן, קצרין – “יחס מנהיגות היישוב להתיישבות בגולן ובחורן, 1949-1918”).
