“ואמרו לי שעל אבן אחרת שנפלה היה כתוב – ‘אל תתמהו על שלג בניסן, אנו ראינוהו בסיוון'”, כך מתאר רבי משה בסולה בספר מסעותיו בארץ, במאה ה-16. האמנם, שלג בסיוון?
חג הפסח מביא בכנפיו את האביב: השמיים מתבהרים, הפרחים פורחים והטבע כולו ניעור מתרדמת החורף, אולם מזג האוויר מתעתע – יום שרבי ולאחריו גשם והחלונות אשר ניקינו והברקנו לכבוד ליל הסדר שוב מטונפים… חג השבועות מגיע אחריו והפעם, הקיץ בא כדי להישאר. זה הזמן לסדר את ארונות הבגדים ולהחליף את הסוודרים במכנסיים קצרים ובסנדלים. האומנם
במאה ה-16, ביקר בארץ יהודי איטלקי בשם רבי משה בסולה, שכתב ספר מסעות ובו תיאר את רשמיו מן הארץ הקדושה. בדבריו על בית הכנסת העתיק בברעם, (שבגליל העליון) כתב: “ואמרו לי שעל אבן אחרת שנפלה היה כתוב – אל תתמהו על שלג בניסן, אנו ראינוהו בסיוון”.
האומנם שלג בסיוון?
בימים החמים של חודש סיוון, יצאו אבותינו אל השדה לקצור את החיטה. תחת השמש הקופחת, הם ודאי התאוו למנת שלג הגונה “כצינת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו”, (משלי כ”ה, 13). כלומר- דבריו של השליח אשר שב אל אדונו מרעננים ומשיבים נפש, כמו שלג ביום קציר. הקוצרים העייפים יכלו רק לחלום על קרח ושלגים בחום הכבד…
היסטוריונים מוסלמים מספרים שבתום קרב קרני חיטין, שנערך בחודש יולי, בו הביס צאלח א-דין את הצלבנים, הגיש המנצח למובסים שלג אשר הובא על גב גמלים מפסגת החרמון. השלג הקפוא צינן ודאי את תחושת התבוסה הצורבת…
ובכן, האם ייתכן שלג בסיוון?
זקני צפת זוכרים את השלג שירד על העיר בי”ג ניסן תש”ט (שנת 1949) והצעירים יותר מציינים את השלג שירד באפריל 1990, אך מכאן ועד סיוון יחלפו כמעט כמה חודשים ונראה כי מעולם לא ירד וגם לא ירד שלג בסיוון. משה בסולה שמע על כתובת, הקוצרים הקדמונים חלמו על מקלחת קרה ואנו בני המאה ה-21 מדליקים את המזגן ועוד מתלוננים שקר מדי…
