מפגש מקרי עם זר בודד, שוויתר על אהבה, שזיהה אותי בסופרמרקט. קורא את הטור הזה. אסור לוותר על אהבה, כי כשיש אהבה, יש טעם אחר לחיים ועם האהבה אפשר לנצח הכול
בוקר אחרי תשעה באב, יצאתי לסופר בקצרין, עדיין קצת שפופה וחלשה מהצום. אני ממש לא אוהבת צומות, קשה לי אתם. יש מצב שזה בעיקר בראש שלי, אבל העובדה שאני צריכה להתחיל את היום בלי קפה ואסור לי לשתות קפה ומים. זה כשלעצמו קשה לי והקטע הכי מעצבן זה שכל היום חיכיתי לקפה ואז. כשיצא הצום. הרגשתי לא טוב ולא ממש הצלחתי לשתות אותו.
בקיצור, ביום למחרת, בסופר, כשהרהורים על חורבן ובנייה וצומות חולפים בראשי, שמתי לב שאיש אחד, קצת מבוגר וגבוה, מסתכל עליי. משהו במבט שלו לא היה ברור לי. אחרי סיבוב, שוב נתקלו מבטינו והפעם, לא התאפקתי ושאלתי אם הכול בסדר אתי, שהוא מסתכל ככה?
"את יעלי", הוא אמר.
"אכן, כן", אישרתי.
בעידן הרשתות החברתיות והתמונות שלי, שמתנוססות גם פה בעיתון, לא מפתיע שמישהו שאני לא מכירה מזהה אותי.
"אני קורא אותך כל שבוע", הוא אמר, "אף פעם לא נפגשנו, אבל נחמד לראות את האישה מאחרי המילים".
הוא גם סיפר שמאוד רצה לבוא לשתות אצלי קפה ב"יעלי", שנסגר בינתיים ולא הספיק. "למה לא הגעת?", שאלתי.
"אני לא אוהב לשתות קפה לבד", הוא אמר, "אז לא יצא".
הדברים הקטנים שאנשים מפסידים ואין להם סיכוי להשלים. חבל…
"אני דווקא מאוד אוהבת לשתות קפה לבד בבתי קפה", אמרתי לו.
"כן, אני יודע", הוא ענה לי, "אני קורא כל מה שאת כותבת. יודע עלייך עוד כמה דברים". "אז תנסה את ההמלצות שלי", אני מציעה לו וחושבת על עצמי: מצחיקה שאני מספרת לכולם את כל קורות חיי, הכול הם יודעים עליי… ואני לרגע הרגשתי סלבית, שזיהו אותי בסופר.
אהבה – זה הכול
העיתונאית הסקרנית שבי הייתה חייבת לברר מי האיש ומה שמו וקשקשנו לנו קצת, ככה, באמצע הסופר, כשהעגלות שלנו מפריעות לעוברים ואז הוא סיפר לי על המעבר לגולן, על כך שהוא ללא זוגיות וויתר על אהבה, לאו דווקא אהבת אישה, הוא אמר "בכלל, אהבה…".
לאיש היו עיניים טובות ורואים עליו שהוא בן אדם נחמד ומהשיחה הקצרה הזאת, הצטערתי עליו שוויתר על האהבה.
"זו אמירה קשה", אמרתי לו, אבל אז שמתי לב לשעון וקצת מיהרתי ועצרנו את השיחה בלחיצת יד ואמרתי לו ששמחתי להכיר אותן ובלבי איחלתי לו שימצא אהבה. הוא אמר לי את שמו ולצערי, אני לא זוכרת, כי כמו שאמרתי, עדיין הייתי תשושה מהצום והזיכרון אצלי ממילא לא במיטבו.
אז מה שרציתי להגיד שעוד מפגש מקרי עם איש לא מוכר גרם לי להרהורים… אני יותר מדי מהרהרת וצריכה יותר לעשות, חשבתי באותה נשימה. אהבה היא הרגש הכי חזק וממלא בחיים שלנו. זו לא רק אהבה בין בני זוג שדורשת תחזוקה ועבודה תמידית ונראה לי שכולנו זקוקים לה, זהו טבענו. יש גם אהבה בין חברות/ים, אהבת אחים והורים ואהבה ענקית, שאין דומה לה – אהבה לילדים שלנו.
רגע לפני ט"ו באב, חג אהבה, אני מרגישה צורך חזק מתמיד לנסות לסייע ולמצוא אהבה למי שאין להם אהבה וזוגית בחייהם. לא טוב היות האדם לבדו, את זה לא אני המצאתי, אמרו את זה לפניי. כולנו זקוקים למישהו לאהוב ולהיות נאהבים, לצעוד יד ביד מול השקיעה ולבנות חיים.
הבדידות קשה ועצובה יש הרבה מאוד רווקים ורווקות/ אלמנים/ ות גרושים/ ות שמחפשים אהבה. לפעמים, הם לא אומרים, לפעמים, הם מוותרים. בואו נהיה ערניים, ננסה לעשות חיבורים, כדי לסייע להם למצוא בני זוג, למצוא אהבה, כי כשיש אהבה, יש טעם אחר לחיים ועם האהבה אפשר לנצח הכול וגם כיף לאהוב ולהיות נאהבים בזוגיות ובכלל, בחיים. תוך כדי שאני כותבת, מתנגן לי בראש שירו המרגש של שלומי שבת: "בראשית עולם
עמדה חווה אוהבת מול אדם
עזר כנגדו, צלע מצלעו
מאז צועד אדם
אל כיוונה של זו אשר חלם
על ראש שמחתו יעלה אותך אתו
והוא לא ישכחך, אהובתו"
חג אהבה שמח!
