כותביםהאיש המיוחד הזה
שאוחז ביד של ביתי
חי בינינו
והוא הגיבור שלי!
מאת: אורי קלנר
הסוף הוא שביום ד’ שעבר, מצאו אותך על מיטתך, לבד, מת בביתך וכנראה החזרת את נשמתך כבר בשבת, ארבעה ימים לפני שהמשטרה פרצה את דלת ביתך.
השבוע ליווינו אותך לדרכך האחרונה, בבית הקברות בבני יהודה – בגולן, שכל כך אהבת.
אבל לא רבים בגולן הכירו אותך ואת פועלך.
גנאדי ניצל כילד מהשואה ולאחר השואה, חי ברוסיה ובין השאר, עבד בשמורת טבע בה עבד עם זאבים וחיות בר אחרות. בעבודתו רכש ידע רב על בעלי החיים, גידל בביתו זאבים וכתב מאמרים עליהם ועל איילים ועוד.
לאחר שעלה לארץ לבדו, הגיע לגולן ונקלט עם עולים נוספים מחבר העמים ב”ברוכים”, שם גר ושם חי בגבורה, בשנים האחרונות.
עם הידע הרחב שלו, גנאדי רצה לפתח את הגולן,
ליער האיילים המפורסם באודם, הוא סייע בידע ובעשיה ועזר להביא את האיילים הראשונים. בעזרת הידע הרחב שלו בזאבים וכלבים, גנאדי בנה מתחם לאילוף כלבים ליחידות מיוחדות.
אבל הסיפור שלו, בעיניי, מתחיל – כשהאדם הציוני הזה מאבד את ראייתו וחי ב-20 השנה האחרונות בברוכים, (קלע אלון/ רמת טראמפ), לבדו, נאחז בחיים בשמחה, נאחז בהתיישבות בגולן, למרות שהחיים לא חייכו אליו.
גנאדי יצא להליכה כל בוקר, למרות שלא ראה כמעט כלום. חי לבדו, בישל, קנה (בעזרת אנשים טובים, בעיקר מקלע אלון)
חי, חלם, כתב במחשב ובעיקר נלחם נגד כל המגבלות, נגד כל האתגרים שהחיים הציבו לו. “אני נשאר בברוכים זה הבית שלי, זה המקום שלי”, אמר כשהצעתי לו לעבור לקצרין, שנסדר לו דירה, שנדאג לו למקום יותר נוח. הוא שוב ושוב סירב והתעקש להישאר בביתו שבברוכים.
בנו, שחי בפראג, הזמין אותו רבות וגנאדי סירב לעבור, סירב לעזוב והדגיש שאסור לו לנטוש את המקום.
אנשים חמים בסביבתו השתדלו מאוד לעזור לו, אך זה היה מאתגר – גנאדי היה עצמאי מאוד וסירב לרוב לקבל עזרה. נאלצנו לשפץ ולעזור לו, לרוב כשלא היה בבית, או למרות שלא רצה.
בשנים האחרונות, נקשרנו סביב חשיבה ועשיה משותפת. נקשר לבי באדם הלוחם, הפשוט, ללא תחושת גבורה, ללא הילה, עם עוז, עקשנות והיצמדות לערכיו, עם כוח רצון ובעיקר ללא מגבלות – בכוח החשיבה והרצון, הוא ביטל את כל המגבלות.
אדם פשוט, פשוט אדם
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, גנאדי פרלמן
סליחה שלא היינו שם כל יום בשבילך.
