התפילה אינה דבר רציונלי, היא גם לא מתיימרת להיות. אולם חיים שכל כולם רציונליות, הם חיים עניים, חסרי מעוף ורוח

 

תפילה לגשם

הַנּוֹתֵן בָּעֵמֶק גֶּשֶׁם וְיוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ –

זְכֹר קִישׁוֹן שׁוֹטֵף וּמִלְחֲמוֹת בָּרָק וּדְבוֹרָה עַל הַמִּשְׁפָּט הַנָּכוֹן שֶׁיָּבוֹר לוֹ אָדָם,

נָבִיא בַּכַּרְמֶל, מִזְבְּחוֹת אֵשׁ קְדוּמוֹת וְעָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ הָעוֹלָה מִן הַיָּם;

 

מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם –

זְכֹר מַעֲשֵׂה אָבוֹת שֶׁבָּאוּ אֵלֶיךָ בְּלֵב מָלֵא וּבְיָדַיִם רֵיקוֹת וְחָצְבוּ סֶלַע לַבַּיִת,

פִּלְּסוּ דֶּרֶךְ לַעֲבֹר בָּהּ וְחָפְרוּ מַעַיְנוֹת יְשׁוּעָה קוֹלְחִים;

זְכֹר מַעֲשֵׂה אִמָּהוֹת שֶׁבָּאוּ אֵלֶיךָ עֲקָרוֹת מִמַּעַשׂ וְיָלְדוּ עוֹלָם חָדָשׁ וּבָרְאוּ אֶרֶץ וְהִצְמִיחוּ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב וּפִרְחֵי חַיִּים;

 

הַמַּסִּיעַ רוּחוֹת צָפוֹן מְחוֹלְלוֹת גֶּשֶׁם –

זְכֹר רַק שְׁבִיל שֶׁכָּבְשׁוּ רַגְלֵינוּ, עֵץ שֶׁנָּטְעוּ יָדֵינוּ וּטְרַקְטוֹר רִאשׁוֹן בַּשָּׂדֶה וּתְלָמִים,

זְהַב שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה כּוֹרְעַה בָּרוּחַ וְעֹמֶס גַּרְעִינִים וְלֶחֶם חֶסֶד וְרַחֲמִים;

 

שׁוֹמֵר הָרוּחַ, זוֹרֵעַ עָבִים וְקוֹצֵר מָטָר –

זְכֹר מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ הָרְאוּיִים בַּיָּמִים, וּבַלַּיְלָה אֶת שִׁירֵי הַנֶּפֶשׁ הַיְּחֵפָה

וְאֶת נִגּוּן הַלֵּב הַתָּמִים;

זְכֹר זֵר כַּלָּנִיּוֹת אֲדֻמּוֹת בָּעֵמֶק, כֶּתֶר נַרְקִיסֵי נִיחוֹחַ, וְרַקָּפוֹת, וְרַקָּפוֹת…

עַד קֵץ הַיָּמִים;

 

זְכֹר לָנוּ –

וְהָיִינוּ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה מַצְמִיחַ זֶרַע

וּכְפֶרַח מְעַט בְּקַרְקַע בְּתוּלָה …

 

בָּרוּךְ הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

 

 ניגון הלב

מה זו תפילת הגשם הזאת? מה אנו מוצאים בה?

קודם כול, זו תפילה, של אנשים מתפללים, אנשים הרואים צורך להתפלל, בכלל ולגשם, בפרט. אנו רואים שמתוארים בשיר נופי עמק יזרעאל ומוזכרים מאורעות תנ”כיים מעמק יזרעאל, כלומר מדובר במתפללים לגשם בעמק יזרעאל.

למי הם מתפללים? אין בטקסט הזה “אתה ה'”, אבל יש בו “בָּרוּךְ הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה” ויש בו  “מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם”, כלומר המען לתפילה אינו ברור, אך הוא מרומז – זה המען לתפילה בתפילות העם היהודי.

אך הבחירה ליצור תפילה חדשה ולא להשתמש בטקסט המקורי של תפילת הגשם, גם היא בחירה משמעותית. גם זו אמירה. מהי האמירה? שהתפילה המקורית אינה מדברת אל המתפללים?

התשובה על כך מצויה בסידור התפילה של אותה קהילה. ובכן, יש בה מן התפילות המסורתיות, התקניות. כלומר, זו קהילה המשלבת בריטואל שלה תפילה מסורתית עם תפילות חדשות, יצירת הקהילה.

הטקסט כתוב בהשראת מקורות שונים – מקראיים: בריאת העולם, מלחמות ברק ודבורה, הורדת הגשם בידי אליהו הנביא, מזמור א’ בתהילים. יש בו מן התפילה – בָּרוּךְ הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם ועוד. יש בו מן השירה העברית המודרנית – רחל, אלתרמן, מתתיהו שלם.

זוהי תפילת הגשם של קהילת “ניגון הלב”, קהילה של מסורת וחידוש, בעמק יזרעאל. זו אינה קהילה של אנשים “דתיים”, על פי ההגדרות הסוציולוגיות המקובלות, אך כמי שהשתתף פעמים רבות בתפילותיה ובקבלות השבת שלה, אני יכול להעיד שיש בהן יותר רליגיוזיות משחוויתי בכל בית כנסת “דתי”.

התפילה אינה חתומה, כמקובל בסידורי תפילה, כיוון שהסידור אמור להיות יצירה קולקטיבית של הקהילה, המבטאת את מאווייה ובכל זאת, הרי מישהו כתב אותה.

כתב אותה ביני תלמי, ממובילי הקהילה, בן קיבוץ משמר העמק של הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר וחבר הקיבוץ כל ימיו. ביני התחנך בשומר הצעיר. הוריו, אמה ומאיר תלמי, היו ממנהיגי התנועה. שניהם כיהנו כח”כים במפ”ם, אביו היה מזכ”ל הקיבוץ הארצי ומזכ”ל מפ”ם. לא בדיוק קן השיגור של מוביל קהילת תפילה וכותב תפילות.

הטקסטים הללו אינם המזון הרוחני עליהם גדל ביני, אך הם אינם ניגודם, אלא השלמתם.

לפני תשע שנים, ערכתי מחקר על קהילת “ניגון הלב” וראיינתי את ביני.

“לי מאוד חשוב וזה לא בלי ויכוחים, שלקהילה כמו ‘ניגון הלב’ יהיו אמירה, צביון, שהם ייחודיים לה. לפעמים, יש כאלה שרוצים להיות יותר ויותר דומים לבית הכנסת, תפילות מסודרות וכולי. אבל אני רוצה את הדברים הייחודים לנו – המקום שלנו, הארצישראליות שלנו, העמק שלנו והיכולת שלנו לתת ביטוי לא רק מהתפילה המסורתית, שכבודה במקומה מונח. עצם זה שהתפילה שרדה כל כך הרבה שנים, מדבר בעד עצמו.

ביני תלמי, משמר העמק: “אני רוצה את הדברים הייחודים לנו – המקום שלנו, הארצישראליות שלנו, העמק שלנו והיכולת שלנו לתת ביטוי לא רק מהתפילה המסורתית, שכבודה במקומה מונח. יש למצוא את המקומות שיש לתפילות משלנו מקום”

“לכן, יש למצוא את המקומות שיש לתפילות משלנו מקום. לעתים, אנשים אומרים ש’אין לנו תפילת הגשם’, למשל. אנחנו רוצים ליצור. תפילת הדרך לחיילים – זה בא ממקום מאוד אישי. הבן שלי היה ב’חומת מגן’, כחייל. זאת תפילה שבגדול הייתה סוג של ביטוי לדברים שהרגשתי, כאשר הוא שירת שם. זה התחבר עם דברים הקשורים ל’ניגון הלב’. למטה, לא אני חתום, אלא חתום ‘נוסח ניגון הלב’ – הביטוי הנפרד של ‘ניגון הלב’… חשוב לי שיהיה קשר בין התפילה החדשה שלנו לבין התפילה המקורית. יש שיחה בין התפילות. שם דיבור דתי, כאן דיבור ‘חילוני’, כלומר הכתובת אינה חד-משמעית לאלוהים, אלא יותר ערטילאית. אבל המסר והמבנה הם מאוד דומים”.

 

מה לחילוני ולתפילה?

בגולן, קיימנו בכמה משנות הבצורת, התכנסויות לתפילת הגשם, ביוזמת חקלאי הגולן, לאו דווקא מן המגזר הדתי.

השנה, יזם שר החקלאות, אורי אריאל, תפילה המונית לגשם. ליוזמה הצטרפו גורמים חילונים בהתיישבות.

בעקבות זאת, פרסם רוגל אלפר, ב”הארץ”, פשקוויל נגד תפילת הגשם, שכותרתו: “מי שמתפלל לגשם הוא אידיוט”. תקציר הפשקוויל: “קשה להפריז בהערכת מידת האווילות… צריך להיות לא פחות מאידיוט גמור… רק כסיל… רק טיפש… אמונות תפלות… השקפת עולם פרימיטיבית… התנהגות מוזרה ביותר, או אינפנטילית למדי… זה קשקוש… זו חזרה לימי הביניים”.

אכן, טיעונים מעמיקים, מורכבים, המעידים על רמתו האינטלקטואלית העמוקה של הכותב, על עולמו הרגשי העשיר, על דמיונו היצירתי והפורה.

אבל מעבר לניבולי הפה האופייניים לו, הוא העלה טיעון הגיוני. האמונה שתפילה תשכנע ישות שמימית כלשהי להוריד גשם, אינה רציונלית. הוא צודק. זה באמת לא רציונלי. אז מה מביא “חילונים” להצטרף לתפילה?

מה לחילוני ולתפילה? יש לתפילה חיות משל עצמה, עוצמה משל עצמה, מימוש של צורך אנושי, שאינו מותנה באמונה הדתית בדבר קיומו בפועל של האלוהים. הרב פרופ’ מרדכי מנחם קפלן (1881-1983), מייסד הזרם הרקונסטרוקציוניסטי ביהדות, כתב על התפילה: “אותה הכרת הטובה למה שמעניק שמחה לחיינו, שמצאה את תיקונה בתפילות השבח וההודיה של המסורת, עדיין היא תובעת את ביטויה. אותם הכיסופים רבי התקווה לטוב שעדיין לא נתגשם, המתבטאים בתפילות התחנונים של המסורת, עדיין הם זקוקים לאמירה מפורשת, כאחד האמצעים המביאים לידי הגשמת תקווה זו… תמיד יהיה צורך בתפילה המתנה כיסופים אל אותם כישרונות הרוח והגוף, או אל אותן התמורות שבלב אנוש באופי, המספקים בידינו להפיק ברכה מאותם גילויי החיים, אשר בכללותם הם אומרים ‘אלוהים’. בתנותנו אותם הכיסופים, אנו צועדים צעד ראשון – אמנם, ראשון בלבד – כלפי הגשמתם”.

לא רציונלי, אז מה?

כשביאליק שורר:

“הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת”.

– הוא לא התפלל?

 

כשחנה סנש כתבה:

“אֵלִי, אֵלִי, שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם

הַחוֹל וְהַיָּם,

רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,

בְּרַק הַשָּׁמַיִם,

תְּפִלַּת הָאָדָם”.

– היא לא התפללה?

 

ושירה של לאה גולדברג:

“לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל

עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,

עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,

לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

 

“לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל

בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,

לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם,

לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל”.

– מהו אם לא תפילה?

 

ומה יותר תפילה משירו של מאיר אריאל?

“מודה אני לפניך ולך

על כל החסד והאמת

והטובה והרעה והטובה

שעשית עמדי ועם ביתי

ועם קרוביי וידידיי

ועם בני עמי ועם ארצי

ועם כל העולם והאדם אשר בראת”.

 

לא, התפילה אינה דבר רציונלי. היא גם לא מתיימרת להיות דבר רציונלי. אולם חיים שכל כולם רציונליות, הם חיים עניים, חסרי מעוף ורוח. יש המון עוצמה בקהילה המוצאת דרך לבטא בצוותא את מאווייה. כן, אני מאמין שביטוי עז של מאוויים, יכול לחולל שינוי, אפילו בטבע. כן, אני יודע שזה לא רציונלי. אז מה?

****

יש דבר מה יפה במסורת התפילה לגשם ביהדות. מורידי הגשם, אנשים שהיה להם כוח לחולל את הנס הזה, לא היו למדנים דווקא, אלא צדיקים. הצדיקות שלהם התבטאה בעשיית חסד יוצאת דופן, בדבקות-יתר במצוות שבין אדם לחברו. יש על כך מדרשי חז”ל רבים ותקצר היריעה מלפרט אותם כאן.

עצירת הגשם נתפסת כתוצאה ישירה של עוולות חברתיים. רציונלי? לא. אבל אם עצירת גשמים תגרום לנו לחשבון נפש ולתיקון חברתי, הדבר חיוני וחיובי, גם אם אינו רציונלי.