איך שראיתי את שם האלבום החדש של הדג נחש, חשבתי לעצמי: או-קיי, נגיד שהגעתי לישראל בלי לדעת עליה כלום והדיסק הזה עורך לי היכרות עם החומר. עצמי כמובן התנגד מיד ואמר שאין לו כוח למשחקים האלה והשרב והגשם והאיראנים. אבל התעקשתי, כי אם לא מול עצמי, אז מול מי? האיראנים?
נכנסנו (גם עצמי, אלא מה) לשיר הראשון – “סע”. כאמור, לא מכירים כלום. מסלול קליל השיר הזה, על אחד שחוגג וחוגג, עד שהרופא סוגר לו את המסיבה. אין יותר עישונים, אין שתיות, גמרנו עם הסטייקים, תשכח מהלאפות. משל על המדינה? שאלנו בחרדה. יכול להיות ועברנו לשיר הנושא, כדי לפגוש כמה תמונות: פקקים, “היינו יחד בתנועה”, עוד פקקים, “אם יש לך משהו גבר, תעביר” ומשפט מפתח ראשון: “עם ישראל סוג של חי”, שזה סמרטוט אדום בעיני כל מי שחושב שפה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות. אומר לכם שאנן סטריט ואישית, אני ממליץ להקשיב לו: כרגע, אנחנו לא באמת, אנחנו רק “סוג של”.
“מצביעים ברגליים” הוא סוף סוף שיר מחאה כמו שצריך נגד כל מה שרע פה. משפט מפתח שני: “זאת לא המהפכה שלי, אם אי אפשר לרקוד אותה”. שתינו קצת מהמימייה ואז “טיפות של אור”, גם שיר מחאה נחמד, רק מהצד האופטימי הפעם. אמרתי לך, אומר לי עצמי. אל תפריע, תן להכיר.
ב”אנה אנחנו”, שיר יחסים צפוף, שוב עולה הצורך לזמן את האלגוריה על מדינת ישרואל. מכאן ואילך, שיר רודף שיר (14 במספר) ואנחנו מתוודעים לסמטוחה החברתית-פוליטית-ביטחונית שכולנו חיים בתוכה ולפחות חצי מאתנו בטוחים שאין יותר טוב מזה.
שאנן סטריט, כותב כל המילים, מלא טענות על המצב, אבל לא מוותר על המדינה. אוהב אותה יותר מדי. חוץ מאשר במקרה אחד, המתאר בריחה – “יוצא לדרך”, הוא נשאר פה עם כל הלהקה והתאורנים להתמודד עם הבחירות (והתוצאות) של חצי העם שהוא לא הוא. הוא אפילו הלחין מחדש את “אל הציפור” של חיים נחמן, תארו לעצמכם.
המוזיקה של הדג נחש מקבלת תפנית קלה ב”וולקאם טו איזראל”. כל הלהקה משתתפת ביצירה, כולל המפיק יוסי פיין והכיוון הוא fאנק-גרוב, בואכה ממש ג’אז. המון תפקידים לטרומבון, חצוצרה, חליליות. גם חוקי הראפ מתגמשים פה ויש קטעים שהסולנים שרים, במקום לדרדר את חצץ המילים המהיר הזה.
ככה שהדיסק הזה בהחלט מצלם תמונות עכשוויות של הישראליאנה הצילייגערית. כן, אפשר להגיד עד מחר “תפסיק לקטר”, אבל כשזה לא עובד וההוא מזייף ואלה מושחתים וההם גנבים וזה מצ’וקמק וההוא רק כשמתחשק לו, אולי בכל זאת כדאי לחשוב שוב איפה טעינו ומה צריך בשביל לתקן את זה.
