השנית הגדולה היא צמח גדה של מקור מים קבוע. לא אכפת לה מהקיץ ומהגשם המתעכב. היא פורחת דווקא בסתיו כשלמאביקים אין הרבה אופציות. פינה בטבע – סיפורים מהחי והצומח של רמת הגולן
לשנית הגדולה שפורחת יפה בתמונה, לא אכפת שעכשיו כבר סוף הקיץ. לא אכפת לה שאנחנו רגע לפני הגשם, בעונה היבשה ביותר של השנה. לא אכפת לה שכמעט כל הפרחים האחרים כבר סיימו את פריחתם מזמן, גם אלו שפורחים בקיץ. היא לא צריכה בכלל את הגשם בשביל לפרוח, מכיוון שהשנית הגדולה צומחת לגדות מקורות מים קבועים.
מלבד הגיאופיטים, כמו הסתוונית והחלמונית, שכבר פגשנו, ישנה עוד קבוצה אחת בולטת מאוד שפורחת בשיא תפארתה, דווקא בסתיו. לצמחים אלו אין איבר אגירה תת-קרקעי, צמחים אלו הם צמחי הגדה.
לצמחי הגדה אין שום בעיה של אספקת מים ולכן הם לא מוגבלים לעונת צמיחה גשומה, או מיד לאחריה. הם יכולים לפרוח מתי שהם רק רוצים. השאלה היא – מתי הכי טוב לפרוח כשאתה לא מוגבל לעונה מסוימת? והתשובה היא כנראה בקיץ ובסתיו! אלו העונות היבשות ביותר, הדלות ביותר בפריחה ועל כן, גם בעלות התחרות המועטה ביותר על מאביקים. במקום לבחור בין עשרות ומאות מיני פרחים, לדבורה, המחפשת צוף, יש מעט מאוד אופציות והסיכוי שהפרח יקבל את שירותי ההאבקה מהדבורה הנם גדולים הרבה יותר.
אבל יש עוד סיבה.
הקיץ הנו חם ולח, בעיקר ליד מקורות מים. במהלך היממה, ישנן שעות רבות של שמש ובכולן, היא לא מסתתרת מאחורי כיסוי של עננים. לכן עונת הצמיחה המשמעותית היא דווקא בקיץ, שישנה אפשרות לייצור מזון רב בפוטוסינתזה על ידי אנרגיית השמש. כמובן שלתהליך הזה צריך הרבה מים, אך מאלו לא חסר כאן.
עם זאת, מלבד היתרונות הרבים של לפרוח כשמתאים, מיד אחרי עונת צמיחה וכאשר כמעט ואין תחרות על המאביקים, ישנם גם חסרונות.
כצמחים שתלויים במקווי מים הקבועים כל השנה, שאינם מתייבשים בקיץ, צמחי הגדה תלויים בבתי גידול אלו והם אינם יכולים לפרוח סתם ככה בכל מקום.
נחלי איתן, מעיינות, ביצות ומקווי מים נוספים הם אותם בתי גידול המתאימים רק הם לצמחי הגדה. היום, כשכל מקור מים הופך מהר מאוד למקור מים לצורכי האדם בלבד, הטבע קצת נשכח. אכן, בתי הגידול לחים נמצאים היום בסכנת אובדן ואנחנו מוצאים פחות ופחות מהם. בעקבות זה, גם צמחי הגדה הולכים ומאבדים את בתי הגידול שלהם ונעלמים לאט לאט.
