הילדה מגדות, עם הבובה והשסק, בוכה או צוחקת, היא דפנה שלמן, מנהלת משאבי אנוש במועצה האזורית גולן, מאז ינואר 2009
פגז אחרון התפוצץ ושתק, עטפה הדממה את העמק, ילדה מגדות יצאה ממקלט, ואין בתים עוד במשק. אימא היה לנו בית ירוק, עם אבא בובה ושסק, הבית איננו ואבא רחוק, אמי, את בוכה או צוחקת?
עושה לכם צמרמורות? תכף עוד יותר.
הילדה מגדות של בובה-ושסק היא דפנה שלמן, 46, מנהלת משאבי אנוש במועצה האזורית גולן, מאז ינואר 2009, בעלת תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני במנהל חינוך.
מרגישים סגירת מעגל? בוודאי אצל סלמן, שנולדה וגדלה בגדות, למדה, ראתה עולם ושבה הביתה לגדל את שלושת בניה, ליד ההר שכבר אינו מפלצת שנים רבות.
שנה הסתירה את המידע הזה וגם היום היא אומרת שהיא מעדיפה לשייך את הכתר לכולם ומאוד נזהרת.
ובכל זאת, הסיפור?
שלמן: “אני יכולה לספר על כך שאבי, שלמה אריאלי, היה מפקד הגזרה הצפונית במלחמת ששת הימים, עם דדו ורבין, שניהם ז”ל. עם כיבוש קוניטרה הוא לקח אותי בשבילים לא שבילים, הייתי הילדה הראשונה שהייתה בקוניטרה. אבל את ילדיי גידלתי לפני ההשכבה עם השירים של כאן הרי גולן ולא שם…
“בית הוריי אכן נפגע מפגז שנפל על מיטת הוריי במלחמת ששת הימים ובאמת היה לנו שסק והייתה לי בובה. במסגרת ביקורי כל שועי עולם בגדות באותה תקופה, כתב יובב כץ, שהיה בגרעין לגדות, את השיר. כל בנות גדות טוענות למיתוס הזה ואני מפרגנת להן. יתרה מזאת, אנו נוהגים לומר שהשיר נכתב על רוני לנדאו, שהייתה הבת הראשונה בגדות.
“אבל אבי טוען שזה עליי, כך גדלתי וזה מתחבר למה שהיה באותה תקופה, הסיפור שלו עלינו, על הפגז, הבובה והשסק.
“לאחר סיבוב בעולם, חזרתי לגדות לגדל את ילדיי בבית ולעבודתי הנוכחית הגעתי דרך ‘שישי בגולן’, כך שאני מרגישה קשר עז אליכם. מה גם, שתושבי גדות הם אוהדים מושבעים שלכם, הרבה לפני כל עיתון מקומי או ‘ידיעות אחרונות’ ו’מעריב'”.
מניין זה בא?
“מכיוון שהם ישבו על שטחים מפורזים, הם אימצו וניכסו את הגולן ומבחינת החיים מרגישים שיותר שייכים לגולן מאשר לגליל וגם המיקום כל כך קרוב…”.
הביטי למעלה בתי לגולן, שם יש חיילים, רק להבא דגלם בצבעים של כחול ולבן, בוכה וצוחק שם גם אבא. זורם הירדן, מתפתל כשיכור, פריחה את העמק נושקת ואיש לא ייסוב את מימיו לאחור…
בתי, נכון לשעה זו, בעיקר צוחקת.
