זהו אלבום הבכורה של דותן רמות, זמר-יוצר, בוגר “בית צבי”. “סטיק טו דה לואו” – הישאר בנמוך. אכן, רמות נותן בבריטון נמוך, רך ונעים. עשרה שירים, כולם בשפה שמדברת המלכה של אנגליה.
רמות מציג פה יצירה רבת-פנים: ג’אז, רוק רך, כמעט-קאנטרי ועוד זני סגנונות ותת-זנים, כפי שהוא עצמו מעיד:
“מכיוון שהשירים והז’אנרים כל כך שונים אחד מהשני, קשה להגדיר סוג אחד מסוים של אנרגיה. אני חושב שהאלבום הוא קצת כמו רכבת הרים – לרגע אחד, הכי נמוך ועמוק שאפשר, רגע אחד למעלה מבחינת אנרגיה שיא ואז צלילה מהירה חזרה למטה”. לא יכולתי להגיד את זה נכון יותר.
האלבום הזה עוסק בחייו של יוצרו ומהדהד אהבה, פרידה, כאב, שברון לב, התבגרות, נוסטלגיה, אובדן, חיים, מוות, סמים, הרס עצמי, ניתוח פנימי, אינטימיות והפחד ממנה, ביקורת עצמית, הכאה על חטא והחלמה. המעגל הזה מתחיל בנקודה שבה הפכו חייו של רמות לשירים ונסגר בכוחה המרפא והמופלא של המוזיקה. המשפט הזה נשמע כמו קלישאה שמזמינה ציניות, אבל השירים של רמות אינם קלישאה.
שירים טובים, כמה בלדות פסנתר נחמדות, קצת קצב לפעמים ובעיקר, אתה מתחבר לזה בשניות, עוברת עוד דקה ואתה כבר שר את זה עם רמות באוזניות. להיות קליט בלי להימאס, זה מבחן שרמות עומד בו בכבוד.
את האלבום הפיק ועיבד מוזיקלית אורי שלזינגר ואני ביליתי אתו אחר צהריים נחמד. מה עוד נבקש.