בקהילה התוניסאית, "עיד אל־בנאת", או חג הבנות, נחגג בראש חודש טבת, בתוך ימי החנוכה, והוא חג של גיבוש ושמחה נשית אותנטית ופשוטה של נשות המשפחה והקהילה
השבוע, בתוך ימי חג החנוכה, יש חג נוסף שלא מגיע מן המקורות ההלכתיים, אלא דווקא מן המסורת התוניסאית. הוא נקרא "עיד אל-בנאת", או חג הבנות והוא נחגג בראש חודש טבת. החג החל אצל הנשים בתוניס ומשם התפשט למדינות צפון אפריקה אחרות.
"עיד אל-בנאת" מעלה על נס את העוצמה הנשית, הגבורה, החוכמה ואחוות הנשים לאורך הדורות. ביום זה, נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה. היה מדובר ביום של גיבוש ושמחה נשית אותנטית ופשוטה של נשות המשפחה והקהילה, שבו הן מתפייסות אחת עם השנייה, אם צריך, שולחות מנות אישה לרעותה, נוהגות להתקשט ולהתייפות, אוכלות מאכלי חג ורוקדות. בקהילות מסוימות נהגו לחגוג ביום הזה גם טקס בת-מצווה משותף לכל הבנות שהגיעו למצוות באותה שנה.
היה קיים גם מנהג שבראש חודש טבת, הבחורים המאורסים היו מביאים מתנות לארוסותיהם. באי ג'רבה החג נקרא "ראש חודש של הבנות" והוא היה נחלת הבנות הרווקות. המסיבה נחשבה כסגולה לשידוך מוצלח, עוד באותה שנה. ההכנות למסיבה נעשו באווירה חגיגית ונחשבו ליום של כיף והנאה. קניית המצרכים לארוחה והבישולים נעשו במשותף. בערב, היו הבנות הרווקות מתכנסות לביתה של אחת מהן לערב של לימוד, שירה וארוחה משותפת.
החצר הנשית
החג הנשי המיוחד הזה היה ביטוי לחיים הנשיים הפועמים במקביל לפעילות הגברית בקהילה היהודית. הגברים היו עסוקים בלימוד תורה, בתפילות בבית הכנסת ובפרנסה והעשייה הנשית התמקדה פנימה, בגידול הילדים ובמשק הבית. החצר הנשית הייתה פעילה ותוססת וגם בה היו טקסים ומנהגים מיוחדים, שירים ופיוטים נשיים, שלא תועדו בכתב, אלא הושרו בעל פה ולא הצלחתי למצוא שירים שנשתמרו.
הקשר לחנוכה אינו מקרי. חנוכה הוא חג של אור, של עמידה רוחנית, של מעטים מול רבים. חג שמספר סיפור של גבורה, ניצחון והתעקשות על זהות. עיד אל-בנאת מגיע בתוכו ומתרגם את הרעיונות הגדולים האלה אל החיים עצמם: אל הבית, אל הילדות, אל הדור הבא. גבורה שקטה של המשכיות, של חינוך, של זהות שנשמרת דרך הבית והמשפחה. חג בלי לפידים, אבל עם הרבה אור.
המסורת העדתית הזו הלכה ונזנחה עם השנים וכבר כמעט שנעלמה מנוף התרבות היהודית, אך דווקא בשנים האחרונות, חג הנשים הזה זוכה לעדנה: יותר ויותר קבוצות נשים, מקהילות ומכל העדות, בוחרות לחדש את המסורת היפה והעתיקה הזו ולחגוג בראש חודש טבת. עם ההתחדשות של מסורות עדות בישראל, עיד אל-בנאת חוזר לאט אל התודעה הציבורית ומחזיר אותנו לרגע לחיות את החצר הנשית מן העבר ולשים לב לפסיפס של המסורת היהודית.
יש חגים כמו המימונה, למשל וחג הבנות, שנולדו במטבחים, בחצרות, במפגשי נשים, חגים שעברו מדור לדור ומשאירים מסורת ומחזקים שורשים.
ככה, תוך כדי שאני כותבת לכם, אני מגלה שיום האישה הוא בעצם המצאה של העדה התוניסאית, שהתחיל כ"עיד אל-בנאת".
מתכון לכעכות/עוגיות תוניסאיות שתמיד תמצאו אצל הסבתות התוניסאיות והנכדות מאוד אוהבות
המצרכים:
3/4 כוס סוכר
קליפת תפוז מגורדת
4 ביצים
כוס שמן
4 כוסות קמח
שקית אבקת אפייה
אפשר להוסיף קצת שומשום וכפית אניס (אני פחות אוהבת)
ההכנה:
ללוש הכול יחד. אם דביק מדי, להוסיף קצת קמח. ליצור כעכים גדולים ולאפות בתנור שחומם ל-180 מעלות.
