הוא מטפל רגשי, מנחה סופרוויז'ן ומלמד בקורס להכשרת מטפלים בגישת 'הורות כמעשה נסים', של שי אור, אבל קודם כול – אבא: "כשהפכתי לאבא בפעם הראשונה, משהו עמוק בתוכי נפתח והשתנה. זה הצית מסע של חיפוש והקשבה פנימית". האורח שלנו לשבת הוא דרור עמיצור, מנטור
קצת על עצמך
"דרור עמיצור, בן 42, נשוי לרחלי, מטפלת ביבילו-תרפיסטית ומאמנת כדורגל ואבא לשלוש בנות: סהר – תשע, גבע – חמש וחצי ובאר בת כמעט שנה וחצי, הראשונה שלנו שנולדה בגולן".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי בפתח תקווה וחייתי שם עד גיל 18. בשלב מאוד מוקדם בחיי, הבנתי שאני כנראה לא אישאר שם יותר מדי זמן, כי אני פשוט לא טיפוס של עיר ורק בטיולים בתיכון גיליתי את הגולן הרחוק והבנתי שכאן הכי ארצה לחיות".
מגורים
"גרים במושב נטור, כשנתיים וחצי. הגענו חודשיים לפני השבעה באוקטובר, אחרי יותר מ-11 שנים ביישוב המעורב נופי פרת, שבבנימין. חשבנו שאנחנו מגיעים לאזור הכי שקט ורגוע בארץ ואז פרצה המלחמה. אך למרות 'קבלת הפנים הקשוחה', מאוד מהר הרגשנו שהקהילה הזו והמושב הזה הם לגמרי הבית שלנו וכמה טוב היה לבחור לעשות את המעבר הזה לכאן.
"עבורי, זה סיבוב שני בגולן. לפני עשרים שנה, בסיום השירות הצבאי שלי, עברתי לגולן כרווק. גרתי במושב יונתן במשך כארבע שנים וחצי מיוחדות, שבהן עבדתי בחקלאות, ברפת וגם בחינוך הבלתי פורמלי, קומונר בהתנדבות במושב ועוד… זאת, במקביל ללימודים בבית המדרש לבוגרי צבא של הרב אגוזי, שפעל בשנים ההן. האמת היא שאחרי שעזבתי, לא ידעתי שאחזור יום אחד לגולן, אבל תודה לאל, שבסוף חזרתי לכאן עם משפחה, זכיתי".
עיסוק
"מטפל רגשי. מנחה סופרוויז'ן ומלמד בקורס להכשרת מטפלים בגישת 'הורות כמעשה נסים', של שי אור.
"בעבר, עבדתי שנים רבות בחינוך הפורמלי, כמורה וכמנהל. כשהפכתי לאבא בפעם הראשונה, משהו עמוק בתוכי נפתח והשתנה. זה הצית מסע של חיפוש והקשבה פנימית, שהוביל אותי לשינוי מקצועי. זה התחיל עם פודקאסט שיזמתי בשם 'אבא טוב דיו', המשיך לסדנאות והרצאות על המעבר לאבהות ומשם להבנה עמוקה שהריפוי השורשי שלנו כבני אדם קשור בקשר הורים-ילדים, קשר שנשאר חי ופועם גם הרבה אחרי שעוזבים את הבית. מתוך זה, הגעתי להכשרת מטפלים בגישת 'הורות כמעשה נסים' ומאז אני חי ופועל בתוך העולם הזה.
"מה שמיוחד עבורי בגישה הוא האופן שבו היא פוגשת את הקושי ואת הריפוי. לטעמי זה אחרת לגמרי מהתפיסה החברתית הרווחת, מתוך אמונה עמוקה ביכולת של כל אדם לשוב אל תחושת הראוּיוּת הטבעית שלו וליצור קשרים של קרבה אמיתית בחייו".
איך נראה יום שישי שלך?
"זה די דינמי. לפעמים, אני מטפל בשישי בבוקר ואז אחרי זה עוברים ישר להכנות לשבת. לעומתי, אשתי תמיד מעדיפה שנספיק לטייל, או לצאת בשישי, אז זה יוצא שלפעמים ככה ולפעמים ככה…".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"מבחינת בישולים, במשפחה שגדלתי בה אין כמעט ארוחת שבת בלי אורז ובשר, אז בדרך כלל אלו יהיו מרכיבים הבסיסיים של הסעודה, כשמסביב תמיד יהיה גיוון של תוספות".
זיכרון ילדות משבת
"בתור ילד, ארוחות שבת תמיד היו לי ארוכות מדי ואני זוכר שתמיד הייתי מביא אתי לגו לשולחן שבת, כדי שלא יהיה לי משעמם בזמן האוכל".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"לא ממש יוצא לי לקרוא עיתונים. לאחרונה, אשתי קראה בבית את הספר 'להיעשות אני', של ארווין יאלום ובזכותה, גם אני התחברתי מאוד אליו ואל ספריו".
המלצה על ספר
"'בלי גבולות', של שי אור, 'אינטליגנציה אבהית', של עלי כץ ז"ל וגם הספר 'אולי כדאי לך לדבר עם מישהו', של לורי גוטליב. שלושה ספרים שאני אוהב ושהשאירו עליי חותם".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"זה יישמע מצחיק, אבל יש אצלנו בנטור מניין משפחתי, שאשתי רחלי אוהבת ללכת אליו בערב שבת יחד עם הבנות שלנו, ויוצא שזה הזמן שאני הכי אוהב להישאר בבית בנחת, בשקט ולעבור, לאט לאט, לאנרגיה של שבת, אחרי שבוע אינטנסיבי".
עם מי היית רוצה לשבת לקפה?
"עם יוסף (הבן של יעקב אבינו), שהוא הדמות שהכי מסקרנת אותי בתנ"ך וגם עם סבתא שלי, סבתא עליזה זִכרה לברכה, שלא הספיקה להכיר את אשתי ואת הבנות שלנו וממש הייתי רוצה לדבר אתה עליהן".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"בעיקר נהנה ללכת לטייל לבד ולמצוא פינות חדשות בגולן, שאני טרם מכיר. זה ממלא אותי ממש".
איך השפיעה עליך המלחמה?
"בתוכי, המלחמה השפיעה מאוד על תחושת הביטחון. אם במשך 40 שנים, חייתי בתחושה של 'אנחנו מוגנים תמיד בתוך מדינת ישראל', פתאום, הקרקע נשמטה מתחת לרגליים והבנתי לעומק שזה לא תמיד ככה ויש מצבים ש'הצבא הגדול' לא יגיע בזמן ועד אז – זה עלינו, התושבים וכיתות הכוננות שצריכים להגן על עצמנו. מצד שני, המלחמה גם חיברה אותנו מאוד מהר לקהילה של המושב שלנו, גם בזכות הערבות ההדדית שהתגלתה ביופייה וגם בזכות השיחות הרבות בשמירות והגיבוש בתוך כיתת הכוננות".
מהו המוטו שלך בחיים?
"לחלום כמו ילד ולפעול במציאות כמו מבוגר".
מהו החלום שלך?
"להוציא ספר על אבהות בעשור הראשון של גידול הילדים הקטנים וגם החלום להכיר דרך הרגליים כל נקודה ומעיין בגולן".
מה אתה הכי אוהב בגולן?
"קשה לי לתאר במילים מה אני אוהב בגולן, כי זה הרבה מעבר לאהבה. זו ממש 'תחושת בית', תחושת שייכות עמוקה ברמת הנשמה, שתכל'ס אין לי איך להסביר אותה במילים, בלי שזה יישמע קצת מוזר. אולי זה פשוט השילוב והחיבור בין הטבע הפראי, המרחבים האין-סופיים, ההיסטוריה הישראלית העתיקה שמאוד נוכחת כאן, ביחד עם אנרגיה אנושית טובה וחמה, שזורמת מהאנשים היפים שגרים כאן".
מה אתה מאחל לעצמך?
"לחיות את החיים בלב פתוח ובקרבה לאנשים שאני אוהב".
