בפורים הזה, בצל הקורונה ועשרות האלפים שנדרשים לבידוד בגללה, קיבלנו דגש חזק ומיוחד על חשיבות היחד. ביחד, אנחנו הכי שלמים ושמחים. ביחד, יש לנו הרבה כוח
אני כותבת את הטור בשובי מסעודת פורים אצל המשפחה. השנה, רציתי פורים שקט, רציתי טיול בטבע במקום חגיגות. הילדים התעקשו על מפגש משפחתי מסורתי ואני זרמתי אתם, מה לא עושים כדי לשמח אותם. מתברר, שלפעמים טוב להקשיב גם למה שיש להם להגיד. אני הסכמתי בשבילם, אבל יצאתי עם תובנות גם לעצמי. הייתה סעודת פורים כיפית, שמחה וטעימה. מפגש בני דודים ואחים, שמילא לנו את הלב. אוכל טוב, כוסית יין ומפגש משמחים לבב אנוש.
הגענו חזרה הביתה בשעת ערב. אצל השכנים שלנו, הייתה חגיגת פורים שכונתית, שעדיין לא הסתיימה , הם שרו, ניגנו והמשיכו את סעודת פורים, עד הערב. אני שומעת מחלון המטבח את השמחה שלהם, שמחת החג וחושבת לעצמי על חשיבות הביחד. כמה טוב ונעים שבת אחים, שהם לא רוצים לסיים אותו.
בטלוויזיה מדברים על הקורונה וזה קצת משבית את השמחה. חושבת על עשרות האלפים שנמצאים בבידוד ולא יכלו לחגוג את החג עם יקיריהם. מה שלפעמים נראה מובן מאליו, מקבל משמעות אחרת. חושבת על האנשים הרבים שחווים בימים אלו בידוד ונאלצים להיות 14 ימים בחדר סגור, בלי לפגוש עם אף אחד, בלי להיות עם המשפחה, ניתוק מהשגרה, מהעבודה, לא פשוט הסיפור הזה.
החיים מזמנים לנו הרבה ניסיונות והתמודדויות. מגפת הקורונה היא ממש כמו מלחמה. מאות אנשים בעולם מתו ממנה, הרבה מאוד חולים. יש הרבה בהלה ודאגה, ממש קטסטרופה עולמית, שאין לנו מושג מתי תסתיים ומה יהיו התוצאות שלה. הבידוד הזה שנדרשים לו מזכיר לי עד כמה חשוב הביחד וכמה קשה להיות מבודד. בפורים התכנסנו יחד, לרגע שכחנו את כל צרות העולם והתמקדנו בשמחה ובטוב.
תלויים זה בזה
באחד ממשלוחי המנות, שהיה בסימן קורונה, כי זה הנושא הכי מדובר, הייתה ברכה עם הקטע הבא, שכתבה חני ליפשיץ, שליחת חב“ד בקטמנדו, הדברים שלה נגעו בי ואני משתפת:
“פתאום אנחנו נדרשים לחשוב טוב טוב: באיזה מסלול הלכנו? מי הם האנשים שהיו באזור שלנו? כמה זמן שהינו לצדם של אותם אנשים? האם אנחנו זוכרים עוד אנשים שחלפו על פנינו, את המיקום המדויק ומה בדיוק קרה שם? האם לחצנו את ידם, התחבקנו?
“עם יד על הלב, כמה מאתנו עוצרים לחשוב על הדברים האלה, כשלא מדובר בנגיף הקורונה? יום רודף יום ועכשיו, פתאום, צריך לעצור. להבין כמה קריטי לזכור כל פרט שקשור לאנשים שפגשנו בדרך. זה יכול ממש להשליך על החיים שלנו“
“עם יד על הלב, כמה מאתנו עוצרים לחשוב על הדברים האלה, כשלא מדובר בנגיף הקורונה? יום רודף יום ועכשיו, פתאום, צריך לעצור. להבין כמה קריטי לזכור כל פרט שקשור לאנשים שפגשנו בדרך. זה יכול ממש להשליך על החיים שלנו. פתאום, מתברר עד כמה דברים משפיעים לאורך זמן. שלא נחשוב לרגע שהמפגש עם אלה שנקרו בדרכנו הוא סתמי וחולף. מתברר שימים שלמים המפגש הזה דוגר לנו בתוך הנשמה, יושב לנו בתוך הנפש, יכול לשנות לנו את החיים מן הקצה אל הקצה, לטוב או לרע.
“אחד מדביק את השני, שמדביק את השלישי, שמדביק את חברו. ככה זה בעולם הזה, אנחנו תלויים זה בזה. ההשפעה של כל מעשה מתגלגלת מקצה העולם ועד קצהו. יש את אלה שזקוקים לבידוד – מקבלים זמן להתבוננות פנימית, למחשבה, הכי רחוק מכולם. אני בטוחה שכאשר יוצאים משם, מעריכים שוב מחדש את אותה אנרגיה שיש במפגש בין שני אנשים“.
בפורים הזה, בצל הבידוד, הבנתי יותר את החשיבות של הביחד של הערבוּת, של המפגש והנתינה. אני מסיימת את היום הזה בתפילה גדולה: שהמגפה הזאת תיעלם במהרה, שיצליחו להרכיב ממשלה, כדי שהחיים באמת יחזרו לשגרה ושתמיד נזכור לשים לב לאנשים מסביבנו, למפגשים שנקרים בדרכנו. אין ספק שביחד, אנחנו הכי שלמים ושמחים. ביחד, יש לנו הרבה כוח.
