הוא אדריכל בהכשרתו, עם רזומה עשיר בתחום האוכל והשירות. גדל בקצרין וחי למעלה משני עשורים באוסטרליה. השנה, חזר לארץ וכרגע, עובד ב"מוייז", ברמות. האורח שלנו לשבת הוא גיל (גילו) אסיף, מחוקוק
קצת על עצמך
"גיל (גילו) אסיף, אבא לשלושה ילדים: שילה – 19; סתיו – 15 ואדרה – שמונה. בן לציפי ורדי (ז"ל) ומנחם אסיף ואח של אושרה, ליאה ונועם אסיף".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בנס ציונה, אבל גדלתי בקצרין מגיל ארבע. לאחר הצבא, התחלתי לנדוד, שנים באילת, בתל אביב, ניו יורק ו-21 שנים באוסטרליה, עד לחזרתי לישראל לפני שנה, ליופי של הגולן ושל הצפון".
עיסוק
"בהכשרתי, אדריכל. למדתי באוסטרליה ותמיד נמשכתי לעיצוב שבו אני יכול לתרגם רעיון ומחשבה לחללים ולבית של משפחה, בשביל משפחה. עם עבר עשיר בתחום האוכל והשירות, עבדתי שנים במסעדות, בבתי מלון, בבתי קפה וב'יקבי רמת הגולן'. כרגע, כחלק משנת הקליטה שלי חזרה בארץ, עובד בעגלת הקפה 'מוייז', ברמות. אין מספק יותר מלהיות בסביבת אנשים ולהכיר באמת את הטובים שבארצנו".
זיכרון ילדות
"כל זיכרונות חיי הצעירים שזורים ברחובות קצרין הצעירה. העץ ששתלנו בגן הילדים, משקפי הראייה שנקברו בארגז החול בטיילת 'גמלא', הנשיקה הראשונה, לקפוץ מהפיגומים באולם הספורט בבית הספר 'גמלא' הישן, בריכת השחייה, מגרש הכדורסל. ילדות יפה".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי בשבילי זה להתחיל להירגע משבוע העבודה, להצטרף לארוחת עם המשפחה של בת הזוג, או ערב קליל עם הילדים. אבל בנערותי, ארוחות השישי הכי מיוחדות וטעימות היו בבית משפחת נמימי, בקצרין".
עם מי היית רוצה לשבת לקפה?
"עם אנשים שאמונתם והווייתם שונה לגמרי משלי, לפחות על פניו".
מה עושה בשעות הפנאי?
"במעט שעות הפנאי שיש לי, מנסה לנקות את הראש".
איך השפיעה עליך המלחמה?
"כשפרצה המלחמה היה שוק מוחלט. עדיין גרתי באוסטרליה ולקח לי שלושה חודשים לחזור לעצמי. על פניו, המלחמה לא שינתה או השפיעה על חיי שם, אבל בפרספקטיבה לאחור, כן היה לה משקל מסוים בלחזור לגור בישראל ולהתחבר מחדש לתרבות ולמשפחה, למעני ולמען ילדיי".
מהו המוטו שלך בחיים?
"המוטו שלי תמיד היה 'חיה ותן לחיות'".
מהו החלום שלך?
"לשמחתי, את כל חלומותיי הגשמתי ועכשיו, מתחיל לייצר חלומות חדשים".
מה אתה הכי אוהב בגולן?
"את השקיעות".
מה אתה מאחל לעצמך?
"להמשיך לצמוח ולהגשים".
