סרן יצחק גבאי, מקצרין, כבר היה במוות קליני. חייו נצלו ומאז, הוא מצטיין בכל מקום שאליו הוא מגיע. כמ”פ בחטיבת החילוץ וההצלה, עומדת מול עיניו דמותו של אל”מ דרור וינברג ז”ל
הכירו את סרן יצחק גבאי, בן 24, מקצרין, מ”פ (מפקד פלוגה) בחטיבת החילוץ וההצלה. ליצחק סיפור חיים שלא נתקלים בו כל יום. בתחילת שירותו, הוא חווה “מוות קליני”. למשך מספר שניות הוא היה בין חיים למוות ובנס חזר לחיים. הרופאים אמרו לו שלא יחזור לשירות קרבי, אך יצחק ראה את המציאות אחרת וכנגד כל הסיכויים, חזר לשירות קרבי ואף יצא לקצונה.
יצחק למד בישיבה תיכונית בחיספין, הוא חובב ריצה ואוהב לטייל ברחבי הצפון.
הוא מספר: “אנחנו תשעה אחים במשפחה, חמישה מתוכנו משרתים בצה”ל. אחי הגדול עוסק במחשוב בצריפין, אח נוסף הוא חב”דניק, שעשה מסלול של שילוב חרדים בצבא, אח אחר לוחם במסייעת צנחנים, אחותי תצפיתנית באיו”ש ואני קצין בחטיבת החילוץ וההצלה. החינוך לצבא בא מהבית, ההורים שלי תומכים בנו לאורך כל הדרך. מהם למדנו להתמיד ולהשקיע בכל דבר שאנחנו עושים. זה נותן לי תחושה שגאים בי ונותן לי את הכוח להמשיך”.
בתחילת שירותו הצבאי ספג יצחק מכה בפלג גופו העליון. “בהתחלה, לא הבנתי מה זה, התחושה הייתה כאילו מדובר במכה חלשה. הכאב לא פסק ואחרי כמה שעות, פינו אותי לבית החולים ‘ברזילי’. כשהגענו לכניסה, התמוטטתי. הכניסו אותי לחדר הלם. לאחר צילום, התברר כי היה לי קרע רציני בטחול. הייתי צריך לעבור ניתוח להוצאת הטחול והרופאים אמרו לי שלא אחזור לתפקיד לוחמה.
“כשהייתי בטיפול נמרץ, הרופאים רצו לחבר לי מכשירים לווריד. הם ניסו למצוא וריד, אך לא הצליחו. לאחר הניסיונות הכושלים למצוא וריד ביד, הם ניסו למצוא ברגל ואיך שהם הכניסו את המחט – הפסקתי לנשום. לא היה לי דופק. על צג המכשיר, הופיע קו ישר המעיד שבאותו רגעים לא הייתי בין החיים. הרופאים התחילו לבצע בי החייאה ולאחר מספר שניות, חזרתי לחיים. לאחר כמה שעות, אמרו לי שהדימום פסק והחליטו להמתין עם ביצוע הניתוח. הייתי תחת השגחה מספר ימים ולשמחתי, בסוף לא היה צורך לנתח אותי”.
“יש לי מה לתת”
יצחק: “לאחר השהות שלי בבית החולים, עברתי לר”מ 2, לתקופת החלמה שנמשכה חודש וחצי. בוועדה הרפואית, הוסבר לי שהפרופיל הרפואי שלי לא ירד ואוכל לחזור לשירות קרבי”.
הרופאים מספרים שהמקרה של יצחק הוא נס רפואי. אם הדימום בטחול לא היה פוסק, חייו של יצחק היו נראים אחרת לגמרי. יצחק מאוד רצה לחזור ליחידה והיה לו חשוב שלא לרדת מחזור ולהמשיך עם אותם חברים שאתם התחיל את השירות.
“עברתי השלמות להכשרה במשך חודש, כדי לגשר על הפער שנוצר ביני לבין חבריי למחזור. עשיתי אתם את מסע הכומתה ואחרי ארבעה חודשים, יצאתי לקורס מ”כים. תמיד רציתי להיות בתפקיד פיקודי, היה לי חשוב להשפיע על חיילים, הרגשתי שיש לי מה לתת”.
טרם גיוסו לצה”ל, יצחק עבר מסלול י”ג וי”ד בחיל האוויר. בהמשך, קיבל שיבוץ לחטיבת החילוץ. “הרגשתי שאני רוצה יותר משמעות. שמעתי מחברים המון דברים טובים על החטיבה. בזמנו, חטיבת החילוץ הייתה חטיבה חדשה. זה המקום הכי טוב שיכולתי להגיע אליו”.
יצחק גבאי הצטיין בכל מקום אליו הגיע. את קורס המ”כים סיים בהצטיינות. לאחר ארבעה חודשים בתפקיד המ”כ, קיבל הצטיינות נוספת. בבה”ד 1, היה מצטיין פלוגתי. בסיום בה”ד 1, שובץ להיות מ”מ טירונים בבא”ח (בסיס אימון חטיבתי) העורף ולאחר זמן מה, היה מ”מ מצטיין. יצחק המשיך לתפקיד מפק”צ (מפקד צוות) בהשלמה חילית, למשך שמונה חודשים. לאחר מכן, המשיך לתפקידו הנוכחי מ”פ (מפקד פלוגה) בגדוד “שחר”.
“להיות הכי טוב שיש”
“תמיד שאפתי לטוב ביותר. גם בהצלחות הקטנות שהיו לי בדרך, תמיד האמנתי שכל דבר שאני עושה הוא משמעותי. גם החילוץ והפן המבצעי בו אנו תופסים קווים באיו”ש. במיוחד, כשהייתי מ”מ, זה מה שגרם לי להמשיך לעשות את זה, בגרסה הכי טובה שלי”
“תמיד שאפתי לטוב ביותר. גם בהצלחות הקטנות שהיו לי בדרך, תמיד האמנתי שכל דבר שאני עושה הוא משמעותי. גם החילוץ והפן המבצעי בו אנו תופסים קווים באיו”ש. במיוחד, כשהייתי מ”מ, זה מה שגרם לי להמשיך לעשות את זה, בגרסה הכי טובה שלי. זה לא שנולדתי יום אחד ונהייתי מ”פ. המון פעמים הלך לאנשים דברים בקלות. לי לא היה קל. מה שעזר לי להצליח זאת ההתמדה להיות הכי טוב שיש. אם אתה משקיע כל הזמן, זה מביא את התוצאות הכי טובות ומתוקות שלך. לא נולדתי ככה, אבל הגישה הזאת מלווה אותי בכל דבר שאני עושה”.
כשיצחק היה סגן מ”פ בפלוגה מבצעית, הוא הרגיש את המשמעות שלו באופן בולט.
“הרגשתי אחריות על האזרחים, אתה פיזית מגן עליהם. סגן מ”פ אחראי לגזרה ולדאוג שהמשימות יבוצעו בזמן. כובד האחריות גורם לך להבין כמה אתה חשוב ומשמעותי. אני מסתכל על החיילים שגייסתי באוגדה 17. יש את אלה שוויתרו מההתחלה והיום הם פורחים ועושים דברים משמעותיים בחטיבה. אני מרגיש שעשיתי אתם משהו, הם התלבטו אם להישאר או לא. במידה שהם לא היו נשארים, הם לא היו ממשים את הפוטנציאל שקיים בהם. התרגשתי לראות אותם פורחים”.
דרור
תפיסתו הפיקודית של יצחק מאוד מושפעת מהספר “וקראתם דרור” של רונית לוינשטיין-מלץ, ספר שמספר את סיפורו של אל”מ דרור יצחק וינברג ז”ל, שנהרג באינתיפאדה השנייה.
“עשיתי עליו את העבודה שלי בבה”ד 1, שם הכרתי את הדמות. מאוד התחברתי לדרך הפיקודית שלו. עבורי הוא נר, אני מאוד משתדל להסתכל על דברים שהוא עשה ולפעול בהשפעתם. זה ספר שיש לי במשרד, על פי זה אני בונה את הפלוגה שלי ואת הדברים שבהם אני מאמין”.
מסר חשוב למתגייסי דצמבר 2019: “לעולם אל תוותרו לעצמכם, גם כשלידכם אתם מרגישים שיש אנשים יותר מוצלחים בדברים מסוימים. אם תשקיעו ותתמידו, תהיו גם הכי טובים. אל תסתכלו על אחרים, אלא על עצמכם, זה מה שיביא תוצאות, בהצלחה!”
ליצחק מסר חשוב למתגייסי דצמבר 2019: “לעולם אל תוותרו לעצמכם, גם כשלידכם אתם מרגישים שיש אנשים יותר מוצלחים בדברים מסוימים. אם תשקיעו ותתמידו, תהיו גם הכי טובים. אל תסתכלו על אחרים, אלא על עצמכם, זה מה שיביא תוצאות, בהצלחה!”.
