הרשות הזאת, בהובלת אבי מעוז, תנסה לצבוע את זהותה של ישראל כזהות פונדמנטליסטית, מסתגרת, הומופובית, מיזוגינית, קסנופובית, אטומה; זהות הבזה לכל תפיסה יהודית שונה משלה
הרעיון להקים רשות לזהות לאומית יהודית במשרד ראש הממשלה הוא רעיון חיובי. רשות כזאת הייתה יכולה להוביל ליישום מתווה הכותל, מתוך הבנה שהכותל הוא נכס לאומי של עם ישראל כולו, וכדי שכל חלקי העם היהודי בארץ ובגולה יחושו בו כבביתם. החלטה להכיר בכל הזרמים ביהדות, כדי לבטא את היותה של ישראל מדינת לאום של העם היהודי ולא מדינת מגזר של הזרם האורתודוקסי, היא יוזמה שרק בעבורה ראוי היה להקים רשות כזאת.
אבל לא, זה ממש לא הכיוון שתוביל הרשות. הרשות הזאת, שבראשה יעמוד אבי מעוז, תנסה לצבוע את זהותה היהודית של המדינה בצבעי הזרם הקיצוני שבקיצוני, שאותו הוא מייצג. היא תנסה לצבוע את זהותה של ישראל כזהות פונדמנטליסטית, מסתגרת, הומופובית, מיזוגינית, קסנופובית, אטומה; זהות הבזה לכל תפיסה יהודית שונה משלה, שוללת את יהדותה ותעשה הכל כדי להדיר אותה מן המרחב הציבורי ובפרט, מן המרחב החינוכי.
ההקצנה שמובילים אבי מעוז וחבריו מובילה בעיקר לניכור בקרב חלקים רבים מן הציבור כלפי היהדות. רבים בציבור יתרחקו מכל מה שמריח יהדות, אם היהדות תצטייר בעיניהם בדמות הקיצונית שאבי מעוז מייצג. רבים בציבור יסלדו מדיבור על ערך המשפחה, אם מי שמייצג, כביכול, את ערך המשפחה הוא דווקא צבי טאו, מנהיגם הרוחני של מעוז וחבריו.
כבר עכשיו, ההסכמים חסרי האחריות עם אבי מעוז, ועקירת החינוך הערכי ממשרד החינוך והעברתו לאחריותו, מעוררת ריאקציה של הקצנה נגד היהדות, נגד לימודי יהדות; כאילו המינוי של מעוז מאשר את טענות הדוסופובים הקיצונים על “הדתה“-שמדתה. ככל שהגורמים החרד“לים הקיצוניים חוגגים, כך חוגגים הגורמים החילונים הדוסופובים הקיצוניים. כרגיל, חוק הרדיקלים השלובים מוכיח את עצמו. האנטי–דתיים הקיצונים מנצלים את החשש המוצדק מפני מה שמעוז וחבריו מייצגים, כדי לקדם אג‘נדה קיצונית, לפיה, בשם ערכי התרבות המערבית האוניברסלית, עלינו להפנות עורף לזהותנו היהודית ולמהות תרבותנו. הקיצונים הללו הם האידיוטים השימושיים של אבי מעוז והרב טאו, כי הם מאשרים את טענתם שהיהדות היא הדרך הקנאית הפונדמנטליסטית שהם מייצגים.
מאבק יהודי, בשם היהדות
המינוי של מעוז הוא תוצאה של משבר בזהות היהודית במדינה והוא יחריף ויעצים את המשבר הזה. דחיקת הציבור היהודי בישראל לבחירה דיכוטומית בין מי שמואסים בתרבות המערבית, בשם הזהות היהודית, לבין מי שמואסים בזהות היהודית, בשם התרבות המערבית, היא בחירה נוראה, שתביא להעמקת הקרע בעם.
איני מוכן בשום אופן לקבל את הדיכוטומיה הזאת. איני מוכן בשום אופן לבחור באחת משתי הדרכים הקלוקלות הללו. שתי הדרכים הללו מבטאות שקר, לפיו קיימת סתירה מיניה וביה בין הזהות היהודית והתרבות המערבית. כפי שיש לדחות את השקרים על אודות סתירה, כביכול, בין מדינה יהודית ודמוקרטית, בין ציונות וסוציאליזם וכד‘, יש לדחות גם את השקר הזה.
אני רואה חשיבות רבה במאבק נגד הדרך שמייצגים מעוז וחבריו, אבל המאבק שלי רחוק כרחוק מזרח ממערב ממאבקם של המואסים ביהדות. המאבק שלי במעוז הוא מאבק יהודי,
בשם היהדות; מאבק על דרכה של היהדות. אין לי שום כוונה להפקיר את היהדות בידי אבי מעוז. התשובה האמתית למה שמייצג מעוז, היא ההתחדשות היהודית, היא הכרת היהדות האמתית, לימוד היהדות והפצתה. הלקח שלי מעליית הפונדמנטליזם הוא נחישות לדבוק בדרכי היהודית ולא לתת לאבי מעוז בעלות על היהדות.
הזהות היהודית של ישראל נמצאת במשבר. אני מאמין שניתן להיבנות ממשבר. אני מאמין שמשבר עשוי להוות מנוף לצמיחה. בלשון המקרא ובלשון חז“ל, “משבר” הוא מקום מושבה של היולדת בעת הלידה. גם מן המשבר הזה, אפשר להוליד התחדשות יהודית.
התחדשות
המשבר הזה עשוי להיות שעתה הגדולה של ההתחדשות היהודית במדינת ישראל. רבים יבחרו בשתי הדרכים הקיצוניות, דרכי הקרע והשסע, המוליך לשנאה ולנתק בין חלקי העם. אבל אני משוכנע, שכאשר תוצג דרך אחרת, של יהדות מתחדשת, פתוחה, שדרכיה דרכי נועם (להבדיל מדרכה של מפלגת “נועם“) וכל נתיבותיה שלום – היא תוכל לסחוף את רובו של הציבור, שמאס בהקצנה, בקרע ובשנאה. זו עשויה להיות שעתם הגדולה של ארגוני ההתחדשות היהודית, הפועלים כבר עשרות שנים וכאילו לא נוצרו אלא לעת הזאת.
התחדשות יהודית אינה רק חילונית וגם ארגוני ההתחדשות היהודית אינם רק חילונים. רבים מהם מעורבים ומשולבים ונמצאים מעל החלוקה המיושנת ל“דתיים” ו“חילונים“. יש גם ארגוני התחדשות יהודית דתיים וגם ארגונים דתיים–אורתודוקסיים שאינם מגדירים עצמם “יהדות מתחדשת“, אך הם נגד ההקצנה הזאת ויש בהם מידת האחריות הלאומית להבין את הסכנה הכרוכה בה, עשויים להיות חלק מתנועת ההתחדשות.
עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ.
