“שלישי בטבע”, סניף של “שלישי בשלייקס”, הביא אותנו לתל יזרעאל, תל מגידו ומרחביה. התברר, מה שידענו: קל יותר לרדת במדרגות מאשר לעלות בהן. טיול ותיקים בעמק

כתב: מאיר שרמן | צילום: אורה אורבך

שלישי בטבע הוא סעיף נוסף לתכנית “שלישי בשלייקס”. מיזם של המשרד לשוויון חברתי, שמטרתו לגרום לגמלאים לצאת מארבע קירות חדרם ולראות סרט בעשרה שקלים, או טיול בשישים-שבעים שקלים. בחיספין, אמצו את היוזמה. יצחק רונס, גמלאי בעצמו, מורה דרך בהכשרתו ומנהל בית ספר בעברו, אירגן טיול לתל יזרעאל, תל מגידו וקיבוץ מרחביה.

יצאנו בשמונה בבוקר מחיספין, לתל יזרעאל. אוטובוס מלא וגדוש בגמלאים, ותיקי הגולן. דרך הטבע היא העובדה שהצעירים שהגיעו לגולן לפני כחמישים שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, כדי ליישב את הרמה, הם היום גמלאים שפרשו מהעבודה ומבלים ימים בבית. משרדי הממשלה, אגפים במועצה האזורית וועדות תרבות בכל יישוב דואגים לפעילויות עבורם.

הטיול הזה היה חלק מפעילויות אלו. האוטובוס “שלנו” היה מלא עד כמעט אפס מקום. המטיילים מרגישים שהם בעצם משפחה אחת ומי שציינה ביום הטיול יום הולדת “גמלאי”, הביאה עוגת יום הולדת. מטייל אחר, שהתברך בנכד חדש, הביא אתו בקבוק משקה כדי להרים כוסיות לחיים. בתחנה הראשונה של הטיול, תל יזרעאל, נפרש שולחן עם כיבוד שכלל דברי מאפה, בקבוקי משקה ותה/ קפה נמזגו שם מתרמוסים לרוב.

יזרעאל – הזכרנו שמות כמו “נבות היזרעלי”, מקומות כמו בית אחאב, שהיה כנראה באזור וממנו ראה וחמד המלך אחאב את כרם נבות. היו מי שידעו לספר כי במקום הזה נמשח למלך, על ידי אבנר בן נר איש בושת, בנו של שאול

בזמן שעלינו על התל ביזרעאל, ירדו גשמי ברכה והתנ”ך שאמור היה לככב במקום על ידי מובאות ממנו אודות התל, נגנז כדי שלא יירטב. יצחק המדריך נעזר איפה בכישוריו כמורה והעביר “שיעור” באמצעות שאלות ותשובות. שאלות ששאל ותשובות שסיפקו המטיילים. הזכרנו שמות כמו “נבות היזרעאלי”, מקומות כמו בית אחאב, שהיה כנראה באזור וממנו ראה וחמד המלך אחאב את כרם נבות. היו מי שידעו לספר כי במקום הזה נמשח למלך, על ידי אבנר בן נר איש בושת, בנו של שאול.

ערכנו תצפית והגדרנו לנו את מיקום התל ואת הסביבה (קיבוץ יזרעאל, היישוב הערבי זרעין והעיר הסמוכה עפולה). מזג האוויר זירז אותנו לעלות לאוטובוס והמשכנו לנקודה הבאה: תל מגידו.

ארמגדון

בתל מגידו, עלינו על התל. שמענו מפי יצחק על ההיסטוריה עתירת המלחמות של המקום. למדנו שמדובר במקום שהפך להיות תל מתוקף העובדה שעשרים וחמש שכבות יישוב שונות יצרו אותו. בכל פעם שהמקום נכבש, הוא נהרס והמתיישבים החדשים בנו על גבו יישוב חדש. מגידו נמצאת על פרשת דרכים אסטרטגית ובמקום יש שרידים של מבנים מתקופות שונות, החל מהתקופה הכנענית הקדומה דרך ימי התנ”ך, מלכותם של שלמה, אחאב וירבעם השני ועד לתקופה הפרסית.

בתל מגידו, למדנו גם על העתיד שמיוחס למקום, מה שמגולם במילה “ארמגדון”, שבמושגי הנצרות היא מילה שמתארת את מה שאנחנו קוראים “מלחמת גוג ומגוג”. הנוצרים מאמינים שהיא תפרוץ שם, במגידו. אחרי שעלינו לתל, ירדנו לעומק של עשרות מטרים במדרגות תלולות, לפרויקט מערכת הובלת המים העתיקה, שהביאה מים ממעיין למרגלות התל לתוך העיר מגידו.

שם התברר לנו, הגמלאים, שקל יותר לרדת במדרגות מאשר לעלות בהן.

כבר פנה הבוקר והיינו בשעת צהריים. איש איש הוצאנו את הכריכים, נקניקי הקבנוס, רצועות של ירקות חתוכים ואת הביצים הקשות והתיישבנו לסעוד את ארוחת הצהריים בצוותא. (יש לכם אולי מלח?)

משם, נסענו לקיבוץ מרחביה. התחלקנו לשתי קבוצות. כל אחת קיבלה מדריך מקומי וצעדנו אחריו בשבילי הנקודה הכל כך משפיעה, שהוקמה עוד בשנת 1911, כ”קואופרציה”, הגלגול הראשוני של מוסד הקיבוץ.

תוך הליכה בשבילי הקיבוץ, שמענו את קורותיו של המקום שהנו מבצרם של חסידי תנועת “השומר הצעיר”. כמובן שדיברנו על מאיר יערי, ממקימי הקיבוץ, המנהיג של תנועת “השומר הצעיר” ומייסד מפלגת הפועלים המאוחדת, מפ”ם. ראינו את חדר העבודה שלו, פינת השולחן עם הטלפון של פעם וכלי הכתיבה. ארון הספרים המקורי והשולחן “שלו”. גם הזכרנו את גולדה מאיר, שהייתה בת הקבוצה לזמן קצר (בעלה לא הסתגל למקום), אמנם עזבה לתל אביב, אך כל חייה שמרה על קשר עם הקיבוץ וביקרה במקום עם ילדיה. גולדה שמרה אמונים לקיבוץ ודאגה לו ממרום תפקידיה הציבוריים. (כזכור לכולנו, הגיעה גולדה מאיר להיות ראשת ממשלה, בין מרץ 1969 ליוני 1974)

בדיעבד, היינו ביום לימודים בחיק הטבע, בלב לבן של ההתרחשויות עליהן למדנו. במו רגלינו, צעדנו בשבילי העפר והעבר, ישבנו בחדרם של סמלי ההנהגה הציונית, שמענו את קולם והיו גם מי שהצליחו להריח את ריח הסיגריות שעישנו…