כמה פעמים בחיינו אנחנו מקבלים בדיוק את מה שאנחנו מבקשים, רוצים צריכים ולא שמים לב להשגחה וליד ה’ ומקבלים זאת כמובן מאליו?
עובר אורח מותש וצמא הלך בדרך. הלוואי שהייתי יכול להסתתר קצת מהחום הנורא, חשב לעצמו. מיד ראה עץ גדול וצלו מרובה וישב תחתיו לנוח. כל כך חם, חשב, אילו רק היו לי פה מים להרוות את צימאוני. מיד שמע פכפוך מים וראה מעיין לידו. הרווה את צימאונו. אוכל היה משקיט את רעבוני, חשב. פתאום, שם לב שבנחל דגים טובים למאכל וזיק של אש בוערת נותר באזור וליד המעיין, שני עצי תאנה עם פירות בשלים.
צלה האיש את הדג על האש ואכל גם מהתאנים לשובע. נשען האיש בהנאה על העץ וחש עייף. אם רק היה פה איזה מצע נעים לישון עליו, היה יכול להיות נהדר, הרהר בלבו. משהפנה את מבטו סביב, שם לב לתלולית של אדמה, רכה ונעימה. הוא פרס עליה את מעילו וישן שינה ערבה.
לאחר ששקעה השמש, חושך החל לעטוף את היער ומחשבה של פחד חלפה בראשו: מה אם מתוך החשיכה יבוא נמר ויטרוף אותי? חשב האיש בלבו. בוא ברגע, הופיע נמר. במהירות הבזק, טיפס האיש על העץ, כולו מפוחד ואמר לעצמו: איזה טיפש אני. אילו רק הייתי ממשיך להיות מרוצה ממה שיש לי ונהנה מכל הטוב שנקרה בדרכי. למה הייתי צריך להכניס לעצמי את המחשבה הרעה על הנמר?
בעודו העל העץ, מפוחד, החל להתפלל ולהודות על כל הטובות שהיו לו באותו היום. בעודו מודה ומצטער, באותו הרגע, נעלם הנמר והלך לדרכו. סיפור יפה שקראתי ומשתפת.
שוכחים להודות
כמה פעמים בחיינו אנחנו מקבלים בדיוק את מה שאנחנו מבקשים, רוצים צריכים ולא שמים לב להשגחה וליד ה’ ומקבלים זאת כמובן מאליו? ושוכחים להודות ולהתפעל מהטובות והנסים שמתרחשים בחיינו? ואז, כשמגיע איזה מכשול בדרך, או נמר, אנחנו פתאום קולטים כמה טוב היה, חשים קצת כפיות טובה, שלא הודינו מספיק על מזלנו הטוב.
רבי נחמן אומר שאדם צריך לראות בכל רגע ורגע בחייו, בכל נשימה, נס גלוי. שום דבר אינו מובן מאליו.
שיהיה לנו חנוכה שמח, עד כמה שאפשר, שנדע לראות את הטוב לגרש את החושך ולראות את האור ולבטוח בטוב שיגיע אלינו ובהשגחה המדויקת של ה’ הטוב והמיטיב.
