כך קראו ילדיו הקטנים לפרופ’ משה ראובני. “מכון שמיר למחקר” נפרד ממנהלו ב-20 השנים האחרונות, באירוע צנוע ומכובד
ב-1990, הצטרף למכון לחקר הגולן חוקר חדש, בתחום מחלות צמחים, ד”ר משה ראובני. כעבור 9 שנים, מונה ראובני למנהל המכון. כשראובני החל את עבודתו במכון, היה זה מכון קטן, עם חוקרים מעטים, במספר דירות ישנות, ברח’ “שיזף”, בקצרין. עם צאתו לפנסיה, פרופ’ ראובני עוזב את המכון, ששינה מאז את שמו ל”מכון שמיר למחקר”, כשהוא מונה יותר משבעים חוקרים, נמצא במשכן גדול, מודרני, פונקציונלי, מרווח ומכובד והוא בתנופת צמיחה, לקראת הקמת מבנה מעבדות חדש ובקשר הולך ומתהדק עם אוניברסיטת חיפה. לצד ניהול המכון, משה המשיך את מחקרו המדעי, הוא פרסם כמאה מאמרים בכתבי העת המדעיים המובילים בעולם ונחשב מדען בעל שם עולמי בתחומו.
במבנה הארגוני חדש של המכון, מונו לו שני מנהלים: ד”ר ירון דקל הוא המנהל המדעי של המכון ודינה גלעד היא המנהלת האדמיניסטרטיבית.
“מכון שמיר למחקר” נפרד ממשה באירוע צנוע ומכובד, בהשתתפות ראשי המועצות בעבר ובהווה, חברי הוועד המנהל, נציגי משרד המדע, נציגי אוניברסיטת חיפה, עובדי המכון ובני משפחתו של משה – אשתו, ילדיו ונכדיו. הילדים סיפרו על ילדות עם אבא שהוא “רופא של מלפפונים”. הזמר אדם ארזי, מגבעת יואב, ליווה את הערב בשירה ונגינה.
אלי מלכה: “המכון העניק לנו כלי מחקר בכל נושא שרצינו לקדם – חינוך, אקולוגיה, חקלאות. אין הרבה רשויות וראשי רשויות שיש להם כלי כזה, שמאפשר להם ללוות כל נושא בתהליך של מחקר מעמיק, להפיק ממנו תועלת ולהביא אותו לשטח”
חבר הוועד המנהל של המכון ומנהלו לשעבר, פרופ’ אמריטוס משה ענבר, מן החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, הרצה על הנושא: “המחקר האזורי בפריפריה – תרומה לאזור, בעיות וסיכויים”. הוא סיפר על מכוני מחקר בערי סְפָר בעולם ובארץ. ענבר תיאר את הקמת המכון לחקר הגולן, על פי חזונו של שר המדע פרופ’ יובל נאמן, שהיווה פריצת דרך למכוני מחקר דומים באזורי ספר אחרים ברחבי הארץ. הוא העלה על נס את רמת המחקר והפרסומים של “מכון שמיר למחקר”.
נתנאל מזא”ה, נציג משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, העלה על נס את פועלו של ראובני, והגדיר את המאפיינים שלו כמנהל: א. מקצוענות – יודע מה הוא עושה ולמה ועומד על הרמה המקצועית של מחקרי המכון. ב. מונע מאידאולוגיה וציונות. ג. יודע להסתדר עם הביורוקרטיה.
יו”ר הוועד המנהל, פרופ’ אברהם חיים, שנבצר ממנו להשתתף באירוע, שלח ברכה כתובה. עו”ד שלמה כרוב, חבר הוועד המנהל, שיבח את עמידתו של משה על המשמר לבל תהיה חריגה בתקציב ואת חיזוק וקידום הקשר עם אוניברסיטת חיפה.
“משה השאיר מכון איכותי, מקצועי ומוערך, בתהליך מתמיד של צמיחה והתפתחות מחקרית, מדעית ואקדמית. הוועד המנהל מעריך את פועלך ומודה לך על תרומתך”, אמר עו”ד כרוב.
כלי מחקר מקומי
ראש המועצה האזורית גולן לשעבר, אלי מלכה, בירך את ראובני בשם הגולן.
“המכון הוא יותר מעוגן אקדמי מחקרי משמעותי לגולן ולגליל”, אמר אלי. הוא עמד על התועלת שאנו מפיקים מן העובדה שיש לנו בגולן מכון מחקר שחוקר לעומק, על ידי חוקרים מהגולן, תחומים חיוניים לפיתוח הגולן.
“המכון העניק לנו כלי מחקר בכל נושא שרצינו לקדם – חינוך, אקולוגיה, חקלאות. אין הרבה רשויות וראשי רשויות שיש להם כלי כזה, שמאפשר להם ללוות כל נושא בתהליך של מחקר מעמיק, להפיק ממנו תועלת ולהביא אותו לשטח”.
דינה גלעד נשאה דברים בשם צוות “מכון שמיר למחקר”: “כשמשה חלם על הקמת מבנה חדש למכון, לא היו הרבה שותפים לפנטזיה ההזויה הזאת, אבל הוא דיבר על ההכרח במבנה חדש ומהר. חלום המבנה הֶחדש קָרַם עור וגידים. מספר העובדים בראשית הקדנציה של משה היה חמישה, אבל הוא הרי איש בעל חזון: הוא הכפיל ושילש וריבֵּעַ בדמיונו את גודל הצוות, אבל על 75 איש שהצוות מונה היום – מי יכול היה לחלום לפני עשרים שנה?!”
בשם אוניברסיטת חיפה נשא דברים סגן הנשיא למחקר פרופ’ עידו יצחקי.
מורשת: שני אתגרים
“כיצד נפרדים ממקום שהיה לביתי השני וכה אהבתי?”, פתח משה ראובני את דבריו והוסיף: “אני מאמין ומשוכנע שהמכון יישאר עמי”.
ראובני עמד על השינויים שעבר המכון לאורך השנים.
“תמיד שאפנו לגדול ולצמוח ולהוות נדבך חשוב בהתפתחות הגולן, כחבל ארץ אהוב ומיוחד. להפוך ממרכז מו”פ מקומי, למכון מדעי מחקרי גדול. לא קל היה לגייס כוח אדם מקצועי שיעבור למגורים כאן. אני מאמין ומקווה שתימשך תנופת הצמיחה”.
משה עמד על שני אתגרים שהוא מאמין שיורשיו ימשיכו: הקמת מבנה המעבדות, שיוסיף עוד 40-50 עובדי מחקר והקמת מרכז לחקר הדרוזים בגולן, במסגרת המכון.
“אני רואה חשיבות רבה בהידוק הקשר עם הדרוזים בגולן למען המכון, למען הגולן ולמען מדינת ישראל”.
“אני מקווה שהמכון ייהנה מפירות ההשקעה שלי ושל שותפיי”, סיים ראובני את דבריו. “אני נפרד מכם עם המון תודה והוקרה. תודה על הזכות הגדולה שניתנה לי לעמוד בראש המכון. תודה על האמון הרב שנתתם בי כל העת ועל התמיכה הרבה”.
